סוד קסמה של ספרד, מהמתויירות ביותר עלי אדמות, נעוץ, מן הסתם, בשילוב שבין מבניה העתיקים, הבנויים בסגנונות ארכיטקטונים ייחודיים, לבין נופיה המרהיבים, חופי הים הנהדרים שלה, ארמונותיה וגניה הנפלאים. את כל אלה עוטפים פולקלור של ריקודי-פלמנקו ומלחמות-שוורים, בצד הרכב אתנוגרפי מרשים, ומעל לכל - תושבים מסבירי-פנים ובעלי אופי לבבי. יותר מכל מחוז אחר בספרד, ממזג מחוז אנדלוסיה, שבדרום המדינה, את אותם שילובים, ובשונה מיתר המחוזות - זהו גם המחוז שבו ניכרת, במיוחד, ההשפעה הערבית - תולדה ברורה של כיבוש איסלמי רב-שנים.
גרנדה נחשבת לעיר הרומנטית של אנדלוסיה, ששמה יצא לפניה בזכות האלהמברה - הססגוני שבארמונות-ספרד וללא ספק גם האתר המרכזי והחשוב שבה. הארמון המהודר והעשיר באולמותיו הרבים, שימש מקום-מושבם של מלכי-גרנדה הערבים בימי הביניים. בנייתו החלה במאה ה-13 ונמשכה כאלף שנים. חצרותיו, המשלבות ארכיטקטורה נהדרת עם בריכות-מים וגנים הטובלים בצמחיה עשירה, הפכו ביופיין לשם דבר ברחבי תבל.
מושבת הצוענים
באותו אזור ממש מצוי ארמון נוסף, נדיר אף הוא ביופיו: גני חנרליפה, שלא היה אלא משכן הקייץ של מלכי גרנדה. השילוב של הגנים המקסימים עם מזרקות המים יוצר הרמוניה מיוחדת במינה של סגנון-חיים מן העבר, שכבר חלף מן העולם.
ועוד אתר שאסור לפספס: מושבת הצוענים, במרומי ההר הקדוש סקרומונטה, שברובע אלבסין במרכז העיר. הזדמנות נדירה, מאין כמוה, לעקוב מקרוב אחר אורח-חייהם המעניין והבלתי-שיגרתי של נוודים אלה, שהתפרסמו במסעותיהם על-פני אירופה ובחרו דווקא באתר זה להתיישבות מסודרת - דבר שבהחלט אינו מאפיין את הצוענים באשר הם. תמורת סכום פעוט ישמחו צוענים אלו לערוך לתיירים, הפוקדים את המקום, הופעות עוצרות-נשימה של ריקודי-פלמנקו, ואפילו למזוג, לכל מי שרק יבקש, ספל-קפה מהביל.
מגרנדה מומלץ לצאת דרומה, למרומי הצוקים הגולשים לעבר אחד החופים המפורסמים בעולם כולו - חוף השמש, הידוע כקוסטה דה-סול. בדרך אל החוף המקסים הזה חולפים על-פני העיירה אלמונקר, המוקפת יערות-אורנים, כשמדי פעם מתגלה מבעדם הים התיכון במלוא הדרו. או אז מגיעים לעיירה נרחה, הידועה בנקודת התצפית המופלאה שבה אל עבר הים, מבעד למטעי הדקלים הרבים המקיפים אותה. זו ההזדמנות לעצור להפסקת-תה באחד מבתי הקפה או המסעדות שבעיירה, ולאחריה אפשר כבר להמשיך למלגה, העיר המרכזית של חופי השמש. בעיר, שבה נולד הצייר פאבלו פיקאסו, ניתנים שירותי-מידע למאות-אלפי התיירים הפוקדים אותה. בכל מקרה, מומלץ להעביר את לינת הלילה בטורמולינוס, עיירת-חוף שקטה ושלווה, הממוקמת בקירבת מקום, מדרום למלגה.
לעת בוקר אפשר לעבור באחת הדרכים היפות והמעניינות בספרד. זו יוצאת מהעיר לכיוון מערב, לעבר הכפר פיצרה. הדרך, הצרה למדי, חולפת על-פני ערוץ הנהר גוואדלאחרה, סמוך לקניון שעומקו כ-500 מטר. המשך הדרך מוביל לעיר רונדה, שבתיה בולטים בצבעם הלבן והבוהק, וממנה מגיעים לאנטקרה, שנופה מזכיר מאוד את ערי החוף הים-תיכוניות.
הדרך המקסימה
עוד מעט קט ומגיעים לפאתי העיר קורדובה - ממרכזי ריקודי הפלמנקו ומלחמות השווקים. בקורדובה כדאי לפקוד את מה שהיה בעבר מבגד המזקיטה והמשמש כיום כקתדרלה. המסגד נבנה בשנת 781 לספירה על-ידי המורים, על חורבת מקדש ונוס, והוא עשוי להכיל בין כתליו מעל ל-40 אלף מתפללים.
מן המסגד ההיסטורי היפהפה אפשר להמשיך לחודריה, הגיטו היהודי, המאופיין בסמטאותיו המפותלות והצחורות ובחצרות הקטנות שבין הבתים. בתוך סימטאות הרובע הזה חיו, בשעתם, יהודה הלוי, הרמב"ם ועוד רבים וגדולים בתורה.
מקורדובה מובילה דרך צרה ואיטית, לאורך נהר הגוודלכביר ובשיפולים הדרומיים של הרי הסיירה מורנה, היישר לסוויליה, בירת אנדלוסיה והגדולה שבעריה. לאורך כל הדרך המקסימה נשקפים כפרים ציוריים, המובילים לעיירה אקיפה, ששמה יצא לפניה בזכות מגדלי הפעמונים הגבוהים שלה.
או אז מגיעים, סוף סוף, לסוויליה, תחנתנו האחרונה במסע האנדלוסי. יותר מכל מומלץ לבקר בה במבצר אלקזאר, מצודה מהעידן הערבי, ששימשה לאורך זמן את שליטי סוויליה. מרשימים במיוחד ביפיים הגנים המקיפים את המבצר, שבהם נטועים על מדרגות עצים ושיחים אקזוטיים, שביניהם משובצים פסלים.
ממול לאלקזאר נשקפת הקתדרלה הגדולה ביותר בספרד והשישית בגודלה בעולם כולו. את העין צד המזבח, המצוי במרכזה, והמצופה זהב טהור בעובי של שני מ"מ.
אחרון-חביב בסוויליה הוא מגדל התפילה המוסלמי, ג'ירלדה, המתנשא לגובה של 100 מטר. טיפוס במדרגות הלולייניות אל מרומי המגדל מזכה את המטפס בתצפית נפלאה על הסביבה כולה - חוויה מרשימה בפני עצמה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
