לקראת יום כיפור ובצאת הצום - מלאה התקשורת הכתובה והאלקטרונית, בין היתר, כתבות וראיונות על מלחמת יום כיפור 73. פרסום עדויות מוועדת אגרנט (לחקר מלחמת יום הכיפורים - בגזרה צרה בלבד) בתוספת סרטונים, תמונות וראיונות עם גיבורי ומשתתפי אותה מלחמה מלאו את העיתונים ומסכי הטלוויזיה.
בלטו בין הראיונות - הגרסאות השנויות במחלוקת לעניין הקרב "בחווה הסינית", בין אנשי השריון לוחמי חטיבה 14 לבין אנשי הצנחנים בראשות סא"ל יצחק מרדכי (דרגתו ביום כיפור), על חלקם בקרב הגבורה הקשה והנורא ההוא.
מבחינה היסטורית, צבאית, עובדתית, חטיבה 14 של השריון בראשות המח"ט אמנון רשף, היא היא שעיקר הלחימה, הכיבוש הטיהור והחזקת השטח בוצע על ידה בהצלחה רבה אבל באבידות קשות וכואבות. חטיבה 14 נלחמה "בחווה הסינית" לפני הגעת הצנחנים, ובשלב השני ביחד איתם.
לגבי כוח הצנחנים - שקיבל משימה לטהר את החווה, מציידי טנקים מצריים, וחיילי קומנדו כדי לאבטח את ציר "טרטור", שנועד לכוח צליחת התעלה, המשימה ניתנה בחטף, ללא מודיעין שדה מעודכן, ללא ידיעה על גודל הכוח הממשי המצוי במתחם "החווה הסינית" וללא סיוע ממשי לביצוע המשימה.
יתירה מכך, כוח שריון שלחם יום קודם לכן באזור ובחווה, דיווח על כוח מצרי גדול מחופר בסיוע נשק ארטילרי וטנקים, אך הדיווח למרות שהועבר למפקדות לא הגיע למח"ט הצנחנים. ולכן הם נכנסו למעשה למערב מצרי מחופר ומתוכנן, בנוסח הדוקטרינה הרוסית הקלאסית ויועציה, ומכאן האבידות הכבדות שספג.
בפועל, קרב הצנחנים היה בפאתי "החווה הסינית", ועיקרו היה הישרדות והיחלצות "מגיהינום האש", ומעשי הגבורה של הצנחנים ובראשם המג"ד איציק מרדכי, ראויים ללמידה ולכבוד המתאים.
לפי הערכתי, ניתן למצוא קווים משותפים, בכמה פרמטרים צבאיים, בין קרב "החווה הסינית", לבין הקרב בבינת ג'בל במלחמת לבנון השניה, בשל חוסר המודיעין שדה, חוסר ראיית השטח הנכונה, הפזיזות בשליחת כוחות לאזור שאין עליו מידע מספיק וחוסר סיוע מספיק בעת צרה.
העובדה שבקרב "בינת ג'בל", 16 לוחמים קיבלו צל"שים, מוכיח שהתכנון היה לקוי שהפקודות מלמעלה היו פזיזות, לא מתוכננות ולא מדויקות, ובעיקר חוסר הבנת השטח וראיית המערכה. הצל"שים מוכיחים קרבות גבורה של החיילים והמפקדים בשטח (לא של אלה שהיו מאחור ליד הפלסמות), של רעות של הקרבה של מפקדים זוטרים וחיילים שצועקים "אחרי" ומבצעים זאת בגופם, ערכים שעליהם בנוי צה"ל מאז הקמתו, ערכים שבאו לביטוי עילאי ב"חווה הסינית", ובקרב "בינת ג'בל" ומספר קרבות נוספים הן במלחמת יום הכיפורים והן במלחמת לבנון שנייה.
כשבאים לבדוק כיצד נולד "מיתוס", מגיעים למסקנה שזה מתחיל בסיפור על אירוע בעל עוצמה והשפעה על החיילים בשטח, זה עובר תחילה מפה לאוזן. אחר כך מועלה בכתב, מקבל תאוצה ומגיע לידי שדרוג, כדי למלא מטרה צבאית נעלה לצורך חינוך דורות לוחמים.
סיפור המיתוס
הגדרת מיתוס באנציקלופדיה - הוא: סיפור עם (לקוח מיוונית) שמתאר אירועים שיש להם חשיבות יוצאת דופן מבחינת קהילה מסוימת, לרוב בהשתתפות אלים או גיבורים על אנושיים, התורמים לעיצוב זהותה ותפיסתה של קבוצה מסוימת, המאמינה בנכונותו של סיפור המיתוס.
כלומר: מיתוס הוא סיפור שיש בו תוכן מכונן ומורה כיצד לנהוג בעתיד. אלמנט נוסף חיוני ב"מיתוס", שהוא יכול להיות סביב אדם, אירוע או מקום, והדוגמאות לכך רבות החל מסיפורי התנ"ך, כמו דוד וגולית, 300 הגדעונים, 300 חיילים ספרטה שעצרו את הצבא הפרסי, אלכסנדר הגדול, אכילס מאגדות יוון, נפוליון, סרג'נט יורק (ממלחמת עולם הראשונה), קרב "האלמו" בטקסס עבור ההיסטוריה של ארה"ב, קרב "סטלינגרד" עבור הצבא הרוסי (מלחמת עולם השניה), קרב "גבעת קותל חזיר" עבור צבא ארה"ב במלחמת וייטנאם, קרב דיין ויין-פו עבור הצבא הצרפתי, קרב מידוויי - עבור צי ארה"ב, קרב "החווה הסינית", "גבעת התחמושת", "החרמון" "המיתלה", "מבצע אנטבה" - עבור צה"ל והרשימה עוד ארוכה.
להגיד שכל "המיתוסים" קרו בדיוק בדרך שהם מתוארים, זה יהיה מוגזם. הם שודרגו, שופצו אם ע"י המספרים עצמם, ואם ע"י התקשורת או ההיסטוריונים, אבל המטרה שלהם לא שונתה, לאמור: העברת מורשת קרב, דבקות במשימה, רעות, אומץ לב והקרבה, לבאים אחריהם.
"קרב החווה הסינית" - לא יוצא דופן מן הכללים האמורים לעיל, התקשורת נתנה ביטוי יתר "לצנחנים", בשל סיבות שונות, כמו יחסי ציבור, סיפור גבורה טוב ותקשורת נלהבת שהיו חסרים לאנשי השריון של חטיבה 14, שנעשו להערכתי בתום לב, אבל נטמעו בציבור הרחב והפכו ל"מיתוס".
אי לכך, אסור לנו לנפץ אותו, אפשר להוסיף את חטיבה 14 למיתוס ולמזג אותם יחד לאמור: חטיבה 14 של השריון לחמה בגבורה בחווה הסינית, ביחד עם כוחות הצנחנים, כדי להשיג את המטרה של ניקוי והחזקת ציר "טרטור" לכוחות, הצליחה, משימה שהצליחה ושינתה את פני מלחמת יום הכיפורים לטובת צה"ל.
צליחת התעלה, ע"י כוחות צנחנים מאוגדת שרון ואחריהם כוחות שריון, בתפר בין הארמיה ה-II וה-III וכיתור הארמיה ה-III המצרית תוך הגעה לקילומטר ה-101 המפורסם הביאה למהפך הדרמטי למלחמה ולמעשה לניצחון צה"ל במערכה כולה - ולא מעט בזכות מנהיגותו, אומץ ליבו וראיית המערכה של אלוף אריק שרון.
שוכחים לציין שלמרות שמלחמת "יום הכיפורים" התחילה בהפתעה לצה"ל ובשלבים הראשונים לנסיגה, התעוזה, העקביות, הלחימה העיקשת, הובלת האוגדונרים, כמו שרון, ברן, אלברט ז"ל, המח"טים של השריון, הצנחנים וחילות האחרים, הובילו לניצחון מזהיר במערכה ובשדה הקרב, ועל חלק מהקרבות מלמדים עד היום באקדמיות הצבאיות הרציניות ביותר בארה"ב ובאירופה.
גם ל"מבצע אנטבה" - יצאו כמה גרסאות ומלחמת אגו וקרדיט עדיין לא הסתיימה ולכן הצעתי היא - אל "תנפצו מיתוסים". אסור לעשות זאת כי קשה לבנות אך קל לנתץ הנזק עולה על ההישג האישי או הקבוצתי הספציפי, וזאת מבלי לפגוע בעובדות מוכחות שניתן וצריך לשלבן באתוס ובסיפור המקורי, כדי להביאו לשלמות וכדי שיהפוך ללפיד שמורה את הדרך לאחרים.
כדאי לזכור ולרשום: אין מלחמות נקיות, אין מלחמות ללא טעויות, אין קרבות ללא שיבושים, זה מובנה בתוך הליך שנקרא מלחמה או קרב והפעלת מכונה אדירה הגם שהוא משומנת היטב. התפוררות חללית "אפולו" בחלל, רק מוכיחה שתכנון מדויק ומושקע, לא נקי מטעויות ולא ערובה להצלחה מוחלטת על אחת כמה וכמה - החלטות של בני אנוש.
הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
