|
|
|
|
זליגמן, אמת או שקר.
|
|
|
הצרכניה
"שקרים לבנים" - ואת זאת יודעים רבים וטובים בקהילה המשפטית והעיסקית, הם בעיה קשה לטיפול. ולא בכדי: שקרים לבנים נעשים כדי "להחליק" עניינים, לעגל פינות או סתם - מתוך חוסר מודעות להשלכות העלולות לנבוע מכך. פעמים רבות קשה להוכיחם, כיוון שהדברים נמסרים בעל-פה, לעיתים בחדרי חדרים ותוך מידור בין אנשים. החמורים שבהם הגיעו לא אחת לבדיקתם של בעלי המדים הכחולים. אחד השקרים הלבנים, הנוגע לרשם האגודות השיתופיות אורי זליגמן, המחזיק למעשה בתפקיד מעין שיפוטי. בזאת נטפל להלן.
השקר הלבן התגלה הפעם על-ידי עו"ד משה שחל. שחל מייצג את ההסתדרות ואת חברת העובדים בפרשת קו-אופ הריבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן: הקו-אופ"). במסגרת זו הוא פנה אל הרשם זליגמן, בבקשה לאפשר מינוי נציג מטעם ההסתדרות וחברת העובדים לוועד הממונה בקו-אופ. בראש הוועד, שמונה על-ידי זליגמן, עומד כידוע עו"ד ליפא מאיר. תפקיד הוועד הממונה הוא להפעיל את אגודת הקו-אופ ולפקח על פעילותה.
שחל נימק את הבקשה בזיקה שיש להסתדרות ולחברת העובדים לאגודה, "באשר הן אלו שייסדו אותה ואגודות שכמותה עוד כשהיו ידועות בשמן ההסטורי - 'הצרכניה', והן רואות עצמן כנאמן של כלל חברי האגודה, הן אלו הרשומים בפנקסיה והן האלפים שטרם אותרו, באשר הן היו אלה אשר הקימו את המפעל הקאופרטיבי בישראל, עוד בטרם הקמת המדינה, והן היו אלה אשר עודדו ושלחו את חבריו להשקיע ולהצטרף לאגודות הקואופרטיביות השונות, ובהן האגודה שבנדון". ובקיצור נמרץ: ההסתדרות וחברת העובדים הינן בעלות עניין באגודת הקו-אופ, ולכן זכותן שימונה נציג מטעמן לוועד הממונה.
השקר
זליגמן, שקיבל את הבקשה, לא נענה לה. ואולם, במקום להביע התנגדות - אישית, מקצועית, או אחרת - הוא העלה טיעון בלתי נכון: היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מתנגד למינוי נציג מטעמכם, אמר זליגמן. זליגמן העלה טיעון זה מספר פעמים, הן בשיחתו עם עו"ד משה שחל, הן עם יו"ר ההסתדרות ח"כ עמיר פרץ, והן בשיחה שקיים עם השניים.
שחל, כמו שחל, לא ויתר. נסער מהתנגדות זו - ותמה על סיבותיה - הוא פנה אל רובינשטיין, נימק את הצורך במינוי חבר בוועד הממונה, וקבל על התנגדותו למינוי, ככל שנודעה לו מפיו של זליגמן. הפניה הראשונה היתה בעל-פה, ובאותה שיחה השיב רובינשטיין כי הוא אינו זוכר שאמר דבר כזה לזליגמן.
לרובינשטיין, את זאת יודע כי מי שמכירו מקרוב, יש זכרון טוב. בכל מקרה, אמר, "תכתוב לי על זה".
וכך עשה שחל. במכתב מיום 28.3.01 הוא כתב: "רשם האגודות השיתופיות טען באזני יו"ר ההסתדרות וחברת העובדים, כי הוא היה מעוניין כי נציג מטעם ההסתדרות וחברת העובדים יהיה חבר בוועד הממונה, אך עקב התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, הוא אינו ממנה נציג כאמור לוועד הממונה".
במכתב נוסף מיום 31.5.01 אל רובינשטיין הוא ביקש שוב תשובה לגופו של עניין, ונימק זאת, בין היתר, בצורך להביאה בפני בית המשפט העליון - שדן בעתירות שהוגשו בנושא זה, בשתיים מהן מעורבות ההסתדרות וחברת העובדים עצמן.
ביום 14.6.01 קיבל שחל מענה למכתבו. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דוידה לחמן- מסר, היא החתומה על המכתב, שבו נאמר, בין היתר:
"... ברצוננו להעמיד דברים על דיוקם. הסמכות למנות את הוועד הממונה היא של רשם האגודות השיתופיות, אשר החליט מראש, כי לוועד הממונה ימונו גורמים ציבוריים חיצוניים שאין להם נגיעה במישרין או בעקיפין לאגודה או לחבריה. החלטה זו [המילה 'זו', הודגשה בקו תחתי, י.י] היא אשר הובאה בפני היועץ המשפטי לממשלה וקיבלה את הגיבוי הנדרש".
לא צריך להיות רש"י כדי לפרש את האמור במכתב, לפיו רובינשטיין קיבל החלטה מוגמרת (של זליגמן) ואימץ אותה. מכל מקום - הוא לא שלל ולא אסר בשיחה עם זליגמן מינוי נציג מטעם ההסתדרות וחברת העובדים לפורום של הוועד הממונה. יחד עם זאת, ברור מהתשובה כי עו"ד לחמן-מסר, שביקשה בפתח דבריה "להעמיד דברים על דיוקם", נמנעה, משום מה, ממתן תגובה ישירה והולמת שתקבע האם אכן שיקר זליגמן או אם לאו. תחת זאת היא נקטה במדיניות של עמימות, השמורה בישראל למדיניות הגרעין.
העמימות
בכך לא תם העניין. שכן שחל, כמו שחל, החל לאבד את סבלנותו. במכתב חד וברור מיום 1.7.01 אל לחמן-מסר, הוא ביקש שוב מענה לשאלה: "הואיל ועמדת רשם האגודות השיתופיות היתה חד משמעית, כאמור לעיל, נבקש הבהרה שאינה משתמעת לשתי פנים: האם היועץ המשפטי מאשר או מכחיש את שנאמר על-ידי רשם האגודות השיתופיות". על שאלה זו טרם קיבל מענה.
כל העניין שלעיל יכול היה לשמש אנקדוטה לתאור המתרחש במקומותינו. כאילו מדובר באי-דיוק, ותו לו. אלא שכאן מדובר בבעלי תפקידים במעמד שיפוטי: רשם האגודות השיתופיות מצד אחד - העושה כל שלאל ידו כדי להכתיב כיצד יפעל הקו-אופ; והיועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מצד שני, המחזיק לעיתים בפוזיציה של אומ"ניק. במערכת מתוקנת אמור היה רובינשטיין להזדקף על רגליו האחוריות, ולנקוט את הצעדים המתאימים כנגד זליגמן. אך כאן, משום מה, נבחרה דרך העמימות וההתעלמות - למרות שאין זה השקר הראשון שבו נתפס זליגמן. ככה בונים את ועדת החקירה הבאה.
רובינשטיין נמנע ממתן תגובה, ואמר כי התייחסותו הובעה במכתב שהובא כאן לעיל.
זליגמן מסר תגובה כללית וגורפת, ובה טען כי הטענות נגדו אינן נכונות, ומכל מקום הוא אינו יכול עתה להשיב באופן פרטני - כיוון שהדברים תלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון.
|
|
|
|
|
בשארה, בגלל המחוקק.
|
|
|
ח"כ עזמי בשארה עומד, ככל הנראה, להנות שוב מאוזלת ידו של המחוקק. בבדיקה שנערכה במשרד המשפטים מתברר, כי החוק הקיים אינו מכסה את הפרצות בהם השתמש בשארה בביקורו האחרון בסוריה.
חקירתו של בשארה, הנעשית בהוראתו של היועץ המשפטי לממשלה, ובמיוחד סיכויי הגשת כתב אישום נגדו, נראים עתה רחוקים מאוד ממיצוי הדין עימו כראוי וכרצוי במדינה דמוקרטית הנאבקת על קיומה.
הספקות עלו שוב, לאחר שנשלפה שוב חוות דעת שנכתבה עוד ביום 23.4.01, שהתייחסה לנסיעות קודמות של בשארה לסוריה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד מני מזוז, הוא שכתב את חוות הדעת, ובסופה כתב כי על-פי החוק הקיים - או יותר נכון מחמת העדר איסור בחוק, "אין מנוס מהמסקנה, כי נסיעת חבר הכנסת לסוריה, או למדינה אחרת המנויה בס' 1א' לחוק למניעת הסתננות, ללא היתר, אינה בגדר עבירה".
על-פי אותו סעיף בחוק למניעת הסתננות, נקבעו המדינות: לבנון, סוריה, מצרים, עבר הירדן, סעודיה, עירק ותימן, כמדינות בהן אסור על-פי החוק לבקר, אלא על-פי היתר מפורש של שר הפנים. העובר על סעיף זה, יואשם בעבירה, ודינו - מאסר שנה אחת או קנס. "יצויין", כותב מזוז, "כי בנוגע לירדן הוצא היתר כללי על-ידי שר הפנים". העולה מכך: גם לגבי מצרים, עימה נחתם הסכם שלום עם ישראל, קיים עדיין איסור שכזה.
בחוות דעתו כותב עו"ד מזוז, כי על-פי החוק הקיים מוגן ח"כ בשארה מפני העמדה לדין בשל יציאתו לסוריה. "אכן", כתב, "נראה כי אין כל הצדקה עניינית לאי-תחולתו של האיסור לנסיעה למדינות אויב על חברי הכנסת, ודומה שתקלה יצאה מתחת ידי המחוקק, שלא התכוון כלל לתוצאה זו".
ובהמשך הוא כותב:
"על-פני הדברים, נראה כי ההוראה בדבר אי-תחולת האיסור בתקנות על-מי שנושא דרכון דיפלומטי או דרכון שרות של המדינה, נועדה למצב של נציגי המדינה, הנוסעים בשליחותה למדינות אוייב למטרות מדיניות, ולא נועדה להגן על חברי כנסת המנצלים לרעה דרכון-שרות שניתן למטרות של נסיעה לגיטימית. דא-עקא, שחזקה עלינו מצוות המחוקק, ונראה כי כל עוד לא יתוקן החוק, אין מנוס מהמסקנה, כי נסיעת חבר הכנסת לסוריה, או למדינה אחרת המנויה בסעיף 2א' לחוק למניעת הסתננות, ללא היתר, אינה מגדר עבירה."
אך פטור בלא כלום אי אפשר.
כמי שצפה אולי פני עתיד, כתב מזוז כי בעצם הכניסה לסוריה מוגן ח"כ בשארה מפני העמדה לדין. אך אין בכך כדי להכשיר עבירות אחרות, ככל שאלו נעשו במהלך הנסיעה והשהות בסוריה. מזוז כיוון לשיחות ו/או לפגישות שהתקיימו, וכך הדברים עומדים כיום. אלא שגם בעניין זה קיימת עתה מחלוקת בפרקליטות, שם מתלבטים עתה בשאלה, כיצד ניתן יהא להגיש כתב אישום על דברים שנאמרו, אם הנסיעה לסוריה אינה אסורה על-פי החוק, וההשתתפות בכנסים שם לא הוצאה בישראל אל מחוץ לחוק.
|
|
|
מי התיר פעילות האיחוד האירופי
במזרח ירושלים
|
|
לפני שבועיים חשפנו כאן, הזרמות כספים מפוקפקות לעמותות וארגונים מן השמאל. כתבנו כאן, כי האיחוד האירופי מזרים מיליוני דולרים לגורמי שמאל, כדי שייפעלו לעודד מעבר של מצביעים מן הימין לשמאל. הצבענו על עבירות לכאורה על חוק מימון מפלגות מצד עמותות, הנוטלות חלק במערכת הפוליטית.
החשיפה כאן הכניסה את חברי הכנסת לתזזית, ואף הניעה את מבקר המדינה להתחיל בבדיקת הפרשה. ואכן, ח"כ רומן ברונפמן כבר נדרש על-ידי חברי כנסת להשיב את הכספים שקיבל לעמותה בראשה הוא עומד - 320 אלף דולר; ח"כ מוסי רז כבר נאלץ לחפש חוות דעת משפטיות, כדי לבדוק שמא חרג מן החוק. ושניהם אינם היחידים שנקלעו למצב ביש.
גם במשרד החוץ החלו לנער את האבק מהרשאות כתובות שניתנו לאיחוד האירופי. אחת מהן, הנוגעת לענייננו, היא מתן היתר לאיחוד האירופי להקים "משרד טכני" במזרח ירושלים.
המדובר, למעשה, בנציגות של האיחוד, לכל דבר ועניין, הכפופה לשגרירות האיחוד האירופי בתל אביב. מדובר למעשה במצב מוזר: מדינת ישראל, המסרבת לאפשר למדינות פרו-ערביות לפתוח שגרירויות ונציגויות במזרח ירושלים, על-מנת שלא ייצרו עובדות מוגמרות ולא יכירו בה כבירת הפלשתינים, איפשרה זאת לאיחוד האירופי.
עתה מתברר, כאמור, כי מרבית המהלכים המפוקפקים בהם מדובר - לרבותהזרמת מיליוני דולרים לגורמי שמאל, התנהלו ממשרד האיחוד האירופי השוכן במזרח ירושלים. השאלה היא מי התיר לאיחוד האירופי (ולמה) לפתוח נציגות במקום זה.
כדי לקבל מענה מוסמך לכך, פניתי למשרד החוץ ולהלן תשובתם: "מדובר במשרד טכני של נציבות האיחוד האירופי, אשר מעמדו זמני וייעודו לקיים פרויקטים של האיחוד האירופי. אין מדובר בשגרירות או בקונסוליה. עצם קיומו עולה בקנה אחד עם מדיניות הממשלה הנוכחית, לסייע לאוכלוסיה הפלשתינית. בנוגע למעמדו הזמני של המשרד, המשרד יעבור לשטחי הרשות הפלשתינית כאשר התנאים יאפשרו זאת".
|
|