תודה לירון דקל

על-מנת להיות פרשן פוליטי טוב אדם צריך זיכרון מעולה, אי אמון בסיסי בפוליטיקאים, שבדרך כלל ראויים לייחס זה, חוצפה עטופה במעטפת אדיבות ולא פחות חשוב - ארכיון הקלטות טוב.

שלשום טיווח ירון דקל בעזרת כלי הנשק הנ"ל את הפוליטיקאי "החביב" ממפלגת העבודה, השר בוז'י הרצוג, שמשתוקק להיכנס לממשלה ולהיות השר השני ממשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות' ליד שולחן הממשלה, אבל גם להרוויח משהו מההתלבטות. השר הרצוג לא נזהר לפני מספר שבועות, ונשא נאום חוצב להבות בעד ההליכה לאופוזיציה לוחמת ולמרבה המבוכה - הנאום הוקלט ושודר על-ידי ירון דקל בתענוג רב, בצמוד לנאום התלבטות מיוסר שנשא השר לפני מספר ימים - "וכדי בזיון וקצף". לא נורא, הכל דיבורים והכל יישכח וייסלח ליד ספסל הממשלה.

אתמול שלף דקל, ברוע לב אופייני אך מבורך, את ההקלטה מוועידת מפלגת העבודה ב-2001 שהחליטה להצטרף בריצה, או בזחילה, או בריצה שפופה במיוחד, למפלגת שרון את ליברמן את גנדי, מיד לאחר שברק הובס בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001. היה מרתק לשמוע את פרס משתלח בכל מתנגדי השידוך המוזר, ובין היתר בשר לשעבר שלמה בן עמי. מפלגת העבודה היא מפלגה עם עבר ושורשים עמוקים זעק פרס בקול ניחר (לא מדובר בציטוט מילולי, אלא ברוח הדברים) האם היא תתבטל בפני ליברמן? בפני גנדי? האם הליכה לקואליציה היא שתשבור מפלגה כזו?.

טוב, אז פרס צדק מבחינתו האישית, וההיסטוריה בהחלט סלחה לו על השידוך עם שרון. היא גם סלחה לו על נטישת מפלגת העבודה ההיסטורית, הערכית והשורשית, מעט לפני הבחירות הקודמות, ומעברו בדילוג קל לקדימה צחה ונטולת משקולות היסטוריות מכבידות. שמעון פרס הוא כיום נשיא מדינת ישראל והאזרח מס' 1 שלה וכך יכולים כל החורצים לשון כנגד ברק ללמוד שיעור אחד או שניים בפוליטיקה.

אמנם מפלגת העבודה הצטמקה מאז בעוד 13 מנדטים (מאז 2001) אבל זה לא קרה בגלל שהייתה נכונה להיכנס למיטה עם כל מי שמסוגל להקים ממשלה. ההיפך הוא הנכון! בגלל שממילא אין לעבודה תוכן ממשי כלשהו, היא נכונה להיכנס לשותפות אפילו עם השטן. כיום טוענים שהסיבה לירידה לזנות היא טראומה נפשית עקב התעללות בגיל הילדות. מעניין אם גילוי זה חל גם על ירידה לזנות פוליטית. אין ספק שכיום נכון לדמות את מפלגת העבודה לאישה מוכה המצדיקה עליה את הדין ומשחזרת ללא הרף את מערכות היחסים המעוותות שלה מן העבר.

התהליכים המכרסמים בגודלה ובהשפעתה של מפלגת העבודה ושל השמאל בכלל הם תהליכים היסטוריים. לו הייתה זו בעיה "פרטית" של העבודה היינו חוזים בגידולה של מרצ על חשבונה וזה, כידוע, לא קורה. מפלגת העבודה היא קשישה בלה ודוחה הנמצאת על סף מותה הפוליטי. כל שהיא יכולה לעשות הוא להעביר ככל האפשר בנעימים את הזמן שנותר לה לחיות, וקשה להניח שבילוי באופוזיציה עם שלי יחימוביץ' הוא משהו שהרופא ירשום למפלגה גוססת.

יחסנו למפלגת העבודה צריך להיות כיחסו של רופא לחולה סופני שנותרו לו מספר חודשי חיים, והוא עדיין מתלבט אם מותר לו לעשן. סביר להניח שהרופא יאמר לו שבמצבו הוא יכול לעשות כל מה שירצה. מפלגת העבודה יכולה לעשות כל מה שתרצה - בחירותיה כבר אינן מעניינות איש.