פרס ישראבלוף

בכל זאת ולמרות הכל, במלאת 61 שנים לעצמאותה, עד כמה שניתן ואפשר לכנות את מה שמותר לנו לעשות כאן בארץ כסוג של עצמאות, כדאי לעמוד מקרוב על המרכיבים היוצרים את "מדינת הצברים", זו שיש בה הכל והגויים רק יכולים לקנא.

אז מה יש לנו באמת? ובכן: פיתה - עירקית; קפה - טורקי; גבינה - בולגרית; סנדוויץ' - טוניסאי; פיסטוק - חלבי; שוקולד - בלגי; לחם - צרפתי; ויסקי - סקוטי; זיתים - סורים; המבורגר - ספרדי; בירה - אירית או גרמנית; לבנה - דרוזית; מרק - תימני; סלט - ערבי; מטבח - דני; אורז - פרסי; שניצל - וינאי; קוסקוס - מרוקאי; פפריקה, בלינצ'ס וגולש - הונגריים; גלידה - אמריקנית; מפתח - שוודי; שעון - שוויצרי; סיגר - קובני; תריסים - ונציאניים; פאה - נוכרית (מאיזו מדינה בדיוק?); פסנתר - רוסי; קרמיקה - איטלקית; מכונית וסכין חיתוך - יפניים; מטפלת - פיליפינית; מאהב-לטיני; "אמא" - פולנייה; דוד - מאמריקה; דייקנות - יקית; יופי - אקזוטי; מוזיקה - אתנית; חושך - מצרים; נחמן - מאומן; לחן- עממי.

רק רגע בבקשה, אבל אם כל זה לא שלנו מקורי אלא "גנבנו" מהגלויות, אז מה בכל זאת ישראלי באמת?! הא, זה פשוט מאוד: החוצפה. יש לנו חוצפה "לגנוב" מכולם ולנכס לעצמנו. אפילו אני "גנבתי" כמה מרכיבים לאייטם הזה מספרה של השחקנית שרית סרי 'תהיו בקשר'.

לחיי העם הזה.

תחת הכותרת "למנצח שיר מזמור", פורסמה בסוף השבוע, ב-"7 לילות" של ידיעות אחרונות, כתבה המדרגת את 20 האלבומים המזרחיים הטובים ביותר שראו אור אי-פעם בארץ. על הכתבה חתום יהודה נוריאל (הלו, הוא כבר לא חבר מערכת מעריב?).

עיון בכתבה וברשימת האלבומים מגלה כי נוריאל ושות' עשו בסך-הכל עבודה טובה. ומיהם שות'? שות' הם גם כאלה וגם כאלה, גם אשכנזים וגם מזרחים, גם כאלה המזוהים עם המוזיקה הים-תיכונית וגם כאלה שלא. למשל, עדי גולד; למשל, דלית עופר.

אם העבודה טובה, אז אין בעיה. אז זהו, שיש. וכאן הבעיה: אין לך דבר יותר מקומם מאשכנזי הרחוק כל-כך ממוזיקה מזרחית שמחליט לקטלג אלבום כזה או אחר כ"מזרחי". וכי "רק את" של עמיר בניון הוא מזרחי? שוו בנפשכם שמישהו, בגלל סגנון השירה והסלסולים, היה מקטלג את יהודה פוליקר או חיים צינוביץ כזמרים מזרחיים! וממתי אלבומה של דקלה דורי ("אהבה, מוזיקה"), יוצרת מחוננת ומוכשרת, הוא מזרחי? ומה בדיוק הופך את אלבומו של שימי תבורי, "חיפשתי שירים לצאת לעולם", לאלבום מזרחי? הרי ההגשה היא ישראלית נכונה, עם חית ועין, הטקסטים והלחנים ברובם נכתבו על-ידי עוזי חיטמן, כאשר היתר, כלומר גם הטקסטים, גם הלחנים וגם העיבודים, הם יצירות של ישראלים בני ישראלים.

אז שיהיה ברור: אלבומיהם של עמיר בניון, שימי תבורי, דקלה ואפילו שרית חדד, שזכו להיכלל ברשימת 20 האלבומים הנבחרים, אינם אלבומים הניתנים להגדרה "מוזיקה מזרחית", אפילו לא ים-תיכונית, אלא ישראלית נטו. ובכלל, בעיניי כל הארבעה אינם נכללים בקטגוריה של זמרים מזרחיים, למרות שמוצאם הוא כזה. לכן מקומם מאוד, שאדון יהודה נוריאל נתן ידו לעיוות כל-כך גס וכל-כך מקומם.

ומעניין לעניין באותו עניין: בית המשפט העליון, קודש הקודשים של האומה, משנה את פניו מעת לעת. וכך קורה איפוא, שאם בעבר היה צביונו אחד: גברים אשכנזים בעיקר, הרי שעם השנים חלו בו תמורות נפלאות. כך, למשל, מכהנות בו היום לא פחות מחמש נשים (דורית ביניש, אילה פרוקצ'ה, מרים נאור, עדנה ארבל, אסתר חיות), לא פחות משני חובשי כיפות (אדמונד לוי ואליקים רובינשטיין), יותר מימיני אחד (וכאן לא אפרט), בן מיעוטים (סלים ג'ובראן), אבל מזרחי - אחד בלבד, אדמונד לוי.

לבית המשפט העליון חסרים ארבעה שופטים. השבוע פירסם המשפטן עו"ד אביגדור פלדמן מאמר הנותן סימנים באותם שופטים שעל הוועדה לבחירת שופטים לבחור. פלדמן נגע בכל הנקודות והזוויות האפשריות בבחירה, למעט אחת - הפן העדתי, המוצא. זו זכותו, ולפעמים טוב שכך, כלומר שאדם לא נמדד ונבחר על-פי צבעו או המדינה שממנה עלו הוריו ארצה. אבל בכל זאת ישנן כמה שאלות מחויבות המציאות: איך זה שאדמונד לוי מונה רק לאחר שהשופט מצא, מזרחי כמוהו, פרש מכס השיפוט בעליון? ואיך זה שמצא מונה רק לאחר שהשופט חלימה, מזרחי כמוהו, פרש מכס השיפוט בעליון? ואיך זה שחלימה וכן הלאה וכן הלאה?

בית המשפט העליון, בין יהיו בו גברים ונשים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, תמיד הרוב המוחץ יהיה של אשכנזים. ורבי יהודה, לו היה חי, היה נותן באלה סימנים: אחשעבשסש"א. תרגום: אשכנזים, חילונים, שמאלנים, עשירים, בנים של, סגנים של אלוהים.

בעבר סיפרתי על מילואמניק ששירת אתי בזמנו, ובשיחה חברית אמר כי גם אם כל האשכנזים יעזבו את המדינה ורק אחד יישאר, אזי אותו אחד יהיה ראש ממשלה... נזכרתי בקטע בחג העצמאות האחרון כשצפיתי בתוכנית הטלוויזיה "צחוק מעבודה". בתוכנית זו ישנה פינה חמודה שבה המנחה מכנס סביבו חבורת ילדים מצחיקה ומתקיל אותם בשאלות שונות ומגוונות. בתוכנית האחרונה שאל המנחה את אחת הילדות, רומי שמה, האם הוא, המנחה (שלום אסיאג), יכול לדעתה להיות ראש הממשלה. תשובתה הייתה כך: "לא, כי אתה מרוקאי...".

אז נכון, כולה ילדה בת ארבע ולכן לא צריך לייחס לדבריה חשיבות מי יודע מה, אבל ראבק, איפה בדיוק פימפמו לה לראש שמרוקאי לא יכול להיות ראש ממשלה, בגן או בבית האשכנזי שלה?! אז למה אנחנו כל כך נרעשים כשבבתי הספר באירן או בעזה מלמדים את הילדים שציונות זו גזענות?!