"להקדים גילוי לשחיתות"

איש אחד אשר מצוי כיום בעמדה מאוד מאוד בכירה (שר הביטחון) עשה את הונו בשנים האחרונות, בין ראשות ממשלה אחת ל'שירות ביטחון' בממשלה אחרת, בדרכים שאינן ידועות לנו. אף אחד מאיתנו לא באמת יודע אלו קשרים עסקיים קשר ברק, אשר הובילו אותו היישר אל מרומי מגדל אקירוב, אל מרחק 'כמזרח ממערב' ממצוקותיהם של האנשים אשר הוא מתיימר לייצג (אם שכחנו, מפלגת העבודה אמורה להיות קולן של השכבות החלשות, קול שקשה לשמוע ממרומי המגדל האקירובי). אותם קשרים עסקיים, נעלמים ומסתוריים כמו היבשת האבודה אטלנטיס או כמו מפלצת אגם לוכ-נס, הגם ששיגרו את המנהיג ה"חברתי" אל מרומי מגדל אקירוב, ייתכן שכבלו אותו בנאמנויות אשר את טבען ואת טיבן לעולם לא נדע.

הצעת החוק של יחימוביץ' ופינס, לא חובבי ברק בלשון המעטה, תגיע מאוחר מדי בהתייחס לניגוד העניינים שלעולם לא נדע אם קיים ובאיזה היקף של שני המתקמבקים החדשים שלנו, ברק וביבי, אך תסייע מעתה ואילך לתפוס את השחיתות בשלב הכי עוברי, אם תרצו לומר זרעי שלה, ולעקור אותה באיבה, יחד עם הענף שאנו ב'חדשות מחלקה ראשונה' יושבים עליו (טרם עליית ממשלת השמאל לשלטון בשנת 1992, הצהיר הפובליציסט דידי מנוסי כי עליית ממשלת שמאל תכרות את הענף עליו הוא יושב, קרי ביקורת על השלטון, אך הוא בכל זאת שמח בעלייתה. כך גם אנו ב'חדשות מחלקה ראשונה', בשינויים המתחייבים).

כיצד תתבצע ה"קטילה באיבה" של מצבי ניגוד העניינים? מתוך דברי ההסבר של הצעת החוק:

"החוק המוצע מטיל על נבחרי הציבור חובה להגיש 'דוח גילוי', שהינו תצהיר המפרט את כלל הזיקות שיש בהן כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד עניינים. מוצע להטיל על מועמד לכהונה כנבחר ציבור חובה להגיש דוח גילוי כבר בעת המועמדות לתפקיד, אשר יאפשר לציבור לעמוד עליו טרם קבלת הכרעה בקלפי. מוצע לחייב נבחרי ציבור מכהנים להמשיך ולהגיש דוח גילוי שנתי בגין כל שנת כהונה בתפקיד. מוצע לקבוע כי משרד מבקר המדינה ירכז את נושא הגשת הדוח, בחינתם והעמדתם לעיון הציבור".

דוח הגילוי הינו מסמך בן כמה עמודים אשר מחייב כל מועמד לחברות בכנסת או ברשות מקומית לפרט ברמה של 'פשיטת העור' את נכסיו, עסקיו, תפקידיו, וכן אלו של קרובי משפחתו, כל עוד הם עומדים בניגוד עם מה שהם מתיימרים לראות כ"שליחותם הציבורית".

קריאה בדוח מעלה הרהור נוגה: האם בעקבות הבושה שיחושו מתמודדים לכנסת ולרשויות המקומיות, בשל פרסום צפוי של היקף נכסיהם, נראה חברי כנסת עוברים ל"דירות בגין"? (קרי דירות שיכון קטנות)?, או שמא, כמו חיידק טורף אשר "משכים לחסל" את החיסונים אשר "קמים להורגו", המושחתים ידווחו דיווחים כוזבים ויעבירו את נכסיהם המפוארים, היאכטות שלהם ושאר טביעות האצבעות לניגוד העניינים האפשרי שלהם על שם אנשים אחרים?

לא, האפשרות הזו לא סבירה. ברור שיש מי שינסו, אך ככל שהרשת צפופה יותר, כך הסיכוי ללכוד דגים רבים יותר גובר.

במעבר שעושה המערכת הציבורית הישראלית מאיסור עמום וכללי על ניגוד עניינים לתווי איסור קטנוניים, עיקשים וקונקרטים כמו הדוח אשר מצורף להצעת החוק, ואשר על כל מועמד לכנסת/רשות מקומית למלא, קשה יותר 'לדלג על שני הסעיפים' ו'להחליק קצוות'.

דומה שבעוד שישראל של פעם הייתה טירונית בהתמודדות עם שחיתות, כמו רופאים המפתחים חיסונים למחלות קטלניות, גם מערכת החקיקה הישראלית לומדת בהליך של ניסוי וטעייה ללכוד בשלבים כמה שיותר מקדימים, כמה שיותר שחיתות אפשרית.

דומה כי פרשיות השחיתות הרבות אשר מככבות כעת בכותרות אינן אלא תהליך ה"תיקון". חשיפת היתר של היקף השחיתות אינה בהכרח מעידה על עלייה בהיקף השחיתות כמו על עלייה בהיקף המודעות, וסופו של גל הטהרנות מבית מדרשה של הפרקליטות ומערכת בתי המשפט להוביל להשבת האיזון על כנו, ולהשיב, בתהליך תיקון פומבי, 'עטרה של נקיון כפיים ציבורי', ליושנה.

נדמה כי הצעת חוק זו הינה שלב מתקדם בתהליך ההיטהרות הציבורית שעוברת החברה הישראלית בשנים האחרונות, עם החשיפה (יש האומרים: המוגזמת) של כל פרשיות השחיתות, שלב שבו לאחר שאובחנה הבעיה באינספור במות ציבוריות, כבר נמצאים פתרונות מוצלחים באופק.

יש לשים לב לדבר נוסף: הביקורת על עצם ניגוד העניינים ברשויות השלטון החלה בבית המשפט העליון, אשר רבים בציבור מגנים אותו כיום במקהלה ("כנופית שלטון החוק"), ואך ורק לאחר מכן חילחלה למחוקקים.

זה ממחיש כי בית המשפט העליון והכנסת אינם מצויים בהכרח בקונפליקט כמו שניתן לומר שהם מגבשים תהליכים אשר מסתנסזים זה בזה: הכנסת מחוקקת חקיקה, בית המשפט מפרש ו/או משלים את החסר בה, והכנסת, בתגובה, משנה את הפרשנות שהקנה בית המשפט לחקיקה, או דווקא מיישמת אותה מעקרונות כלליים (כפי שפסק בית המשפט העליון פעם אחר פעם בנושא איסור ניגוד העניינים) לרזולוציה סטטוטורית (כפי שאנו רואים כעת בהצעת החוק הזו).