כמה מילים על רחמנות

רחמנות היא תחושה שמרככת אותנו, ולעיתים דוחפת אותנו לעזור למי שהתחושה הזאת מכוילת כלפיו. מדובר בתחושה חשובה. היא עוזרת לנו לשמור על צלם אנוש. אצל רבים מאיתנו הזמן שוחק את הרחמנות, ומהסיבה הזאת, חשוב ללמוד לתחזק אותה. אדם שמתקשה לרחם על מי שראוי לרחמים, נחשב לאטום.

יש כמה סוגי רחמנות. יש רחמנות כלפי מי שלא מגיע לו שירחמו עליו, יש רחמנות כלפי מי שכן מגיע לו, ויש גם רחמנות צינית ומרושעת. זו השלישית מכוילת כלפי מי שאנחנו סולדים ממנו. דוגמא: "טל זילברשטיין: אני מרחם על אהוד ברק כי אין לו חברים" (כותרת במעריב / 10.12.09).

קבלו ציטוט (בוכה): "אני עומד כאן היום, רואה את אבא שלי יושב על ספסל הנאשמים, וליבי נקרע לחתיכות... מאסר לאבא, יהיה גזר-דין מוות עבורו. בשמי ובשם אחיי שנמצאים כאן (בביהמ"ש), אני מתחנן לרחמים" (אלרואי הירשזון הבן של / 19.6.09).

אין ספק, דמעות וקול שבור, מכניסות את רובנו לריגוש. הלב נכמר. ולמרות זאת, לא מגיע להירשזון שנרחם עליו. ואם ממש לדייק- לא מגיע לנו שנרחם עליו. אני אומר זאת גם אם יתברר שהירשזון ינסה ויצליח לשים קץ לחייו. אסור שאיום כזה יסרס את גזר-הדין. לאיש ציבור שהורשע בגניבת כספים, מגיע עונש יותר חמור מסתם גנב. זה אותו היגיון המחייב שופטים להעניש ביתר חומרה מי שגנב ממעבידו. אנשים רציונאליים ובעיקר שופטים, חייבים לדעת לנטרל אמוציות כשזה נדרש.

כשאנחנו מרחמים על מי שאסור, זה עלול להתפתח לתוצאה רעה ולעיתים מסוכנת. חז"ל טבעו בעניין הזה את הפתגם החכם: "מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים". ובתרגום אקטואלי: מי שריחם בזמנו על ילדי טננבאום, התברר כמתאכזר למשפחות שליט, רגב וגולדווסר.

דודו טופז. אין בית בישראל, שמלך הרייטינג לא היה נושא שיחה מרכזי בו. רבים מאלה שהיו מכורים לתוכניתו, מרחמים עליו והביעו דעה התומכת בהקלה בעונשו. היו שתירצו את זה במחלת נפש, וצירפו המלצה על טיפול. מה שחשוב זה לא לאסור אותו היה ויורשע. לכל אלה שמרחמים עליו אני מציע לדמיין את התמונה בה מנוול מתנפל על אימא צעירה, ומכה אותה מכות רצח לעיני בנה הקטן שלא יודע את נפשו.

גם לנאשם בעבירות מין משה קצב לא מגיע שנרחם עליו (אם ביהמ"ש ירשיע אותו). איש ציבור שמקבל הוראות מתוך התחתונים ומבצען תוך שהוא מפגין כניעה מוחלטת "לבוס", ראוי לעונש כבד. חז"ל אמרו: "למען יראו וייראו".

פתגם זה כוחו יפה גם כשאנחנו חושבים על גזר הדין של תא"ל צ'יקו תמיר. איש בכיר שביהמ"ש פסק שהוא "נכשל באי אמירת אמת פעם אחר פעם אחר פעם", מגיע לו עונש כבד ובעיקר מרתיע.

אני גם לא מצליח להתניע רחמנות כלפי אריאל שרון שעננה פלילית מסרבת להתפזר מעל מיטתו. מנהיג שעקר מבתיהם שמונת אלפים יהודים, בניגוד להכרעת הבוחר, רק כדי לקבל מקלט בקופסת האתרוגים של אמנון אברמוביץ' הוא דיקטטור בזוי שחשוב להוקיעו. אדם שמסוגל לעקור מבתיהם את אלה שנשאו אותו על גבם בימים שהיה מצורע פוליטי, נחשב בעיניי לאכזר האולטימטיבי.

גם הרגע של אולמרט מתקרב. האיש שהפקיד את ביטחוננו בידיים של עמיר פרץ, ואת כספנו בידיים של הירשזון, ואת תכולת המעטפות שקיבל מטלנסקי בכספת של שולה זקן- לא ראוי שנרחם עליו. לא אנחנו ולא מי שאמור להחליט בעניינו.

מדינה ששולחת את צעירייה לחרף את נפשם, חייבת להיות "אור לגויים". ואת זה ניתן לעשות אם העושים במלאכה יתייחסו למלאכתם, משל היו עובדי הדברה. למען אלה ש-"במותם ציוו לנו את החיים", ואלה שנותרו נכים לכל ימי חייהם, ולמעננו, תכניסו את אהוד אולמרט לכלא, ביחד עם הירשזון ומשה קצב-ויש לנו מדינה אחרת...