מישהו פגש בליכוד לאחרונה?

עכשיו, לאחר ששקע האבק מנאומו של נתניהו, אפשר לגשת להערכת נזקים.

שאלו אדם ברחוב או פרשן באולפן, מה נשאר להם בתודעתם מן "הנאום הגדול", ויאמרו לכם שנתניהו הכיר במדינה הפלשתינית. ומה עוד? אולי אחד מתוך מאה יעלה בזכרונו פירור מן המלל הפטריוטי או מן הסייגים והתנאים למדינה הפלשתינית שהעמיד נתניהו. וכפי שבזיכרון האישי התקבעה רק העובדה שמנהיג הימין הצטרף לעיקר האמונה המרכזי המאפיין את השמאל, כך גם בהכרה הפוליטית של העולם חרותה כעת העובדה, שהפיכת יהודה ושומרון, ערש האומה היהודית והישראלית, למדינה ערבית-פלשתינית, היא קונצנזוס פוליטי במדינת ישראל, על דעת השמאל והימין כאחד. המחיר החומרי והרוחני שנשלם על הפשע הלאומי הזה הוא לדורות, זו - "עצת מרגלים".

יש מחלוקת, האם נתניהו אולץ לעשות את הוויתור הזה כמי שכפאו שד, והשד הוא אובמה, או שמא החביא את הקלף הזה בשרוולו עוד זמן רב לפני כן, אך לא רצה לבזבזו על ציפי לבני, וגם לידיו של נשיא ארה"ב הוא שיחק אותו רק בשני סיבובים, כדי להרבות את האפקט.

כך או כך, היום האיש כבר מזוהה עם המותג הפלשתיני, וגם אם בתחילה התכוון לתכסיס בלבד, הוא יפנים את הסחורה שהוא משווק ויזדהה איתה כאיש שיווק ותיק, המשמיע לכל אחד בארשת של אמונה עמוקה - את מה שהוא רוצה לשמוע. לימים הוא יילכד בסבך הבטחותיו ויגן על עקרון הריבונות הפלשתינית בשטחי המולדת היהודית ביותר ויותר חירוף נפש, עד שלא יוכלו עוד להבדיל בין הלהט שלו לדבקות החסידית של מנהיגת קדימה.

קשה להעלות על הדעת אירוע שיהיה בכוחו להחזיר את נתניהו אל הנמקותיו המשכנעות מלפני זמן קצר בלבד, מדוע המדינה הפלשתינית היא אסון לאומי לעם היהודי. נתניהו כאיש וכמנהיג אבד למחנה הימין, והנזק הזה הוא כנראה בלתי הפיך.

ובליכוד - קול דממה דקה. מתברר, שנתניהו הצטייד מראש בחותמת כשרות מטעם שני הסמנים הימניים, בני בגין ובוגי יעלון. התאכזבו מרה כל מי ומי בליכוד שאחרי הנאום הזה נשאו אליהם עיניים כמנהיגיה הטבעיים של ההתנגדות שהתבקשה נוכח מפנה דרמטי כזה - העברת הליכוד מן הימין אל השמאל. לא רק שלא נשמעה מהם כל התנגדות לבגידה חסרת הבושה של המנהיג בעקרונות המקודשים של התנועה במשך דורות, שהיה בה גם מן ההתכחשות לבוחרים הגובלת בשחיתות ציבורית, להפך: הם היללו ושיבחו.

עקב זאת הסתתמו טענותיהם של הקטנים מהם - דמויות צעירות ומבטיחות כחוטובלי, דנון ואחרים. אולי מחוכמה עשו ששתקו, לבל ייראו מגוחכים - משל היו מוהקינים אחרונים של גזע נכחד, הגזע שעליו חלם ז'בוטינסקי ואשר שרון ונתניהו הביאוהו אל שברו. ייתכן, ובצדק, שחברי הכנסת הצעירים הללו שומרים את דברם ואת מלחמתם ליום אחר, יום בו יסתמן סיכוי לנצח ולא רק לרשום מחאה לפרוטוקול. אולם מכאן ואילך נטל ההוכחה עליהם, וכל עוד הם אינם מחוללים בליכוד מהפך פנימי, הם משתייכים מכוח נאומו של נתניהו למפלגת מרכז-שמאל. כי רק מבחן המדינה הפלשתינית הוא המגדיר היום בישראל ימין ושמאל.

אם הם מקווים להיחלץ מן המפולת המדינית הודות לסירובו של נתניהו לדרישה האמריקנית לחנוק את ההתנחלות היהודית באופן מוחלט, עד מוות, הרי שגם מכך צפויה להם אכזבה. ראשית, עצם נוסחת "הריבוי הטבעי" גם יוצרת גטו פיסי וגם מחפירה מבחינה לאומית, מבישה מבחינה אנושית ובולמת לחלוטין כל גידול אפקטיבי ומשמעותי של הנוכחות היהודית בנחלת אבותם.

עוד זאת: הסכמה לעיקרון הזה מעמידה את הממשלה בפני ברירה בלתי-אפשרית בין הונאת האמריקנים לבין הנהגת משטר של מיון ופיקוח בלתי-אפשרי, משטר של סלקציה ואפליה, מי נחשב בן משפחה ומי - "זר". כיצד יאכפו משטר ימי-ביניימי כזה?

מה גם, שהאמריקנים אינם מסכימים גם לקריטריון המגוחך והמתעמר הזה, ולרמותם יהיה קשה מפני שהם מחזיקים כאן כעת מנגנון פיקוח קבוע, לבד מן המלשינים היהודים. ואם מישהו בליכוד משלה את עצמו, שנתניהו יאזן את מכת הכרתו במדינה הפלשתינית בלטיפה בתחום ההתנחלות, טעות בידו. מי שמרוב חולשה התקפל בעניין הגדול והעקרוני של המדינה הפלשתינית, אין סיכוי שייכנס לעימות עם אמריקה על בנייה בהתנחלויות, שהאמריקנים רואים בהן, בצדק, מכשול בפני כינון המדינה הערבית. מלכתחילה, המחשבה הזאת הייתה נאיבית. הלך החבל אחרי הדלי ולא הדלי אחרי החבל...

יש קושי נוסף לנצל את נושא הקפאת ההתנחלות כפרשת דרכים שתאפשר לליכוד לשוב לתלם הימני. הודעתו של נתניהו הייתה פצצה. יצרו לקראתה ציפייה ומתח ודאגו שתבוא בהפתעה, כדי להרבות אפקט. לעומת זאת, שקיעת התקווה שנתניהו יאפשר תנופת התיישבות ביו"ש ובירושלים תהיה אטית והדרגתית וללא רגע דרמטי מכריע. ללא מפנה חד, לכאן או לכאן, האוויר ייצא מן הבלון בשקט. לא תיווצר סיטואציה של מרד אפשרי, אלא אם כן נתניהו יורה על הפסקת בנייה מיידית ומוחלטת, כולל בירושלים. סביר יותר שהחניקה תהיה איטית והדרגתית. ידאגו שלא לספק למתנגדים מומנט מהפכני שיהיה בכוחו להחזיר את הליכוד למחנה הלאומי.

גם הריסת המאחזים המכונים "בלתי מורשים" ספק אם יהיה בכוחה לחולל מרד בתוך הליכוד, זעזוע שיספיק להחליף את נתניהו שנשרף כמנהיג המחנה הלאומי ולהותיר את הליכוד כמפלגה בימין. זאת, מפני שבציבור נוצר הרושם שכאן מדובר בגידולי פרא בלתי-חוקיים שאינם חלק אורגני של מפעל ההתנחלות וסילוקם הובטח בהקשר אחר לגמרי.

את גודל הטרגדיה הפוליטית הנוכחית ניתן להעריך כשמשווים אותה לשבר הקודם - ה"הינתקות" והגירוש בעזה ובשומרון - שגרם לליכוד להתפלג, בעוד אשר תגובת הליכוד על נאום נתניהו הייתה בכללותה חיובית ותומכת.

אך גם במחנה המתנחלים אחז השיתוק. חלקם פצחו בצהלה משונה, משל זכו בפיס, ואחרים - כמו יו"ר מועצת יש"ע דני דיין - אומנם גינו את החלק הפלשתיני בנאום נתניהו, אך התנחמו בדבריו על ההתנחלות, שהיו כביכול חיוביים. אלא, שאם היה שם משהו חיובי, הרי זה מהרהורי ליבו בלבד.

פרשנים מסבירים, שהמתנחלים מצאו את עצמם במצב של אין-מוצא: וכי לאן נותר להם ללכת כשימין הופך לשמאל ושמאל נשאר שמאל? הלכו ולבשו ארשת של שביעות רצון, כדי ששונאיהם לפחות לא יראו עד כמה הם חשים בודדים בזירה הפוליטית.

אם לדבר בכנות, זו אשמתם של מי שהלכו לרעות בשדות זרים בתיתם בהמוניהם את קולותיהם לליכוד ובמיוחד לנתניהו, למרות ששוב ושוב האכיל אותם מרורים. הייתה להם אופציה אחרת, מפלגת התנחלות, מפלגת ארץ ישראל נטו, ואם תרצו - שתיים: "האיחוד הלאומי", ובהסתייגות כלשהי גם "הבית היהודי". היו לימין מספיק בוחרים כדי להעניק למפלגות הימין האלה לפחות מספר כפול של קולות ממה שקיבלו וליצור סוף סוף בכנסת אגף ימני אמיתי ולא ימין ליכודי-וירטואלי, שנגוז כאשליה במבחן-האמת הראשון.

אולי הפעם יילמד הלקח? הבה נאמר זאת פעם אחת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: אם לא יימצאו בתוך הליכוד הכוחות למנוע בפועל ממש את הפגיעה במפעל ההתנחלות - עם או בלי נתניהו - יש להפנים פעם אחת לתמיד את מה שהמפלגה הזאת אומרת על עצמה, שהיא מפלגת-מרכז, להפסיק את הרומן האומלל איתה ולהקים מחדש "את סוכת דוד הנופלת" של המחנה הלאומי - מחוץ לפאטה מורגאנה ולאשליה האופטית המסוכנת - "ליכוד".

עד לבחירות הבאות, שמי ייתן ויוסקו בהן המסקנות האלה עד הסוף, יש כמובן לנסות למצות מן הכנסת כל מה שעוד אפשר, אך עיקר כובד המשקל עובר אל השטח: התנגדות מאסיבית לכל עקירת מאחז, וללא קשר - לעבור למתקפה: להקים נקודות ומאחזים ולבנות גם בתוך היישובים, הכל כדי הגדיל בקנאות את מספר היהודים ביהודה ושומרון ובירושלים ההיסטורית. שוב נעשה סופר-אקטואלי הפסוק "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ"...

נתניהו בנאומו מוטט את החזית המדינית של ארץ ישראל. ממילא עוברת המערכה - אם לא אל תוך הליכוד, הרי אל השטח, מול השלטון האמריקני ומשת"פים ישראלים עושי דברו, במדי המדינה ובלא מדים.

לכאן שייכות שתי מובאות. אחת - מתוך העיתון "מקור ראשון" ("דיוקן", מאמרם של צור ארליך וריקי רט מ-20.2.09), בו מצוטט א.ב. יהושע, מגדולי הסופרים בישראל, האומר: "למרץ יש רק 3 חברים בכנסת, אבל יש עוד חבר רביעי שיושב בבית הלבן, ברק אובמה, והוא יכול להיות אפקטיבי יותר מ-50 חברי כנסת".

עם קול כזה בפנים המחנה, מי צריך אויב חיצוני? במלחמת האזרחים הספרדית אמר הגנרל מולא, שהטיל את המצור הפאשיסטי על הבירה מדריד: ארבע גייסות שלי מסתערות על העיר וגייס אחד, חמישי, יש לי בתוך העיר!

להפנמת משמעות כניעתו של נתניהו בעניין "שתי המדינות", ציטט דוד וילדר מחברון באינטרנט מדבריו של שגריר אש"ף בלבנון, עבאס זכי, מן ה-7 במאי שנה זאת, האומרים הכל: "פתרון שתי המדינות, לפי דעתי, ימוטט את ישראל, מפני שלאחר שייצאו מירושלים - מה יישאר מכל הדיבורים על הארץ המובטחת והעם הנבחר? מה יהיה כשאחרי כל הקורבנות שהקריבו, פשוט יאמרו להם לעזוב? הם מייחסים לירושלים מעמד רוחני, היהודים רואים ביהודה ושומרון את חלומם ההיסטורי. כאשר הם יעזבו את המקומות האלה, הרעיון הציוני יתחיל להתמוטט. הוא ייסוג מעצמו, ואז אנחנו נתחיל להתקדם!...".

בעל החזון הזה הוא "שגריר" מטעם אש"ף, הכביכול-"פרטנר" שלנו. נתניהו בנאומו הלך צעד ענק לקראת החזון המצמרר הזה.