השר גלעד ארדן, חבר בוועדה למינוי שופטים, החליט השבוע להסיר את תמיכתו במועמדותו של השופט משה דרורי לבית המשפט העליון. דרורי, חובש כיפה ובוגר ישיבה תיכונית "נתיב מאיר", היה אחד מארבעה המועמדים שאת שמותיהם הגישו בשבוע שעבר חברי הוועדה למינוי שופטים - השר ארדן והח"כים דודו רותם ואורי אריאל. להחלטתו של ארדן מהשבוע קדם קמפיין מתוזמן בתקשורת נגד המועמד, בגלל פסק דין שנתן בשנת 2008.

לכאורה, החלוקה לרעים ולטובים ברורה. שר מהליכוד נכנע לקמפיין של השמאל והסיר את תמיכתו במועמד שהיה יכול לשנות, ולו במקצת, את יחסי הכוחות בבית המשפט העליון. אלא שכאשר מתחילים לבדוק את הפרשה לעומק, מתברר שהיא אינה צבועה בבירור בשחור ובלבן.

ב-2006 פרץ ויכוח בין הנאשם בפרשה, שהחנה את רכבו בחניון ברחוב אגריפס בירושלים, לבין קופאית בחניון. השמות חסויים, ידוע רק כי הנאשם הוא אברך וכי הקופאית היא בחורה ממוצא אתיופי. הנאשם סירב לשלם, וכשהקופאית חסמה בגופה את היציאה מהחניה, לחץ על דוושת הגז והחל בנסיעה. הוא פגע בקופאית, שנגררה על מכסה המנוע של הרכב, וביציאה לכביש הראשי נפלה ונחבטה בראשה. הנאשם המשיך בנסיעה בלי להגיש לה עזרה.

השופט משה דרורי הטיל על הנאשם קנס בסך 10,000 שקלים, שלל את רישיון הנהיגה שלו לארבע שנים, הטיל עליו 180 שעות עבודות שירות, ביטל את תביעתו נגד המשטרה שלטענתו הרסה את רכבו - אך לא הרשיע אותו. הסיבה: הנאשם הביע חרטה, הנפגעת סלחה לו, וההרשעה הייתה עלולה למנוע מהנאשם, שלומד דיינות, להתמנות בעתיד לדיין בבית דין רבני. המדינה ערערה על פסק הדין, והערעור יידון בבית המשפט העליון בחודש הבא.

ארדן אומר שבעת שחתם על מועמדותו של השופט דרורי, לא היה מודע לפסיקתו בפרשה. במכתב לשר המשפטים יעקב נאמן, מסביר ארדן מדוע חזר בו: "אינני בוחן כליות ולב, ואינני יודע אם באמת ובתמים הצטער האברך הדורס על מעשיו, ואם באמת סלחה לו האישה האומללה אותה דרס, אך אני יודע היטב שרצוני כנבחר ציבור הוא להעביר מסר ברור לציבור - מי שינהג באלימות ישלם את מלוא המחיר על מעשיו".

על פניו, מדובר בפסק דין מקומם. דווקא לאור כוונתו של הנאשם להתמנות בעתיד לבית דין רבני, מתעוררת השאלה בהיבט הציבורי: האם ראוי שאדם אלים ישמש דיין? ברור שעדיף לנאשם להפסיד את התמורה בעבור הסובארו הישנה שבה נהג ולשלם קנס, מאשר לאבד את הקריירה העתידית.

אלא ששוב, התמונה מורכבת מכפי שהיא נראית. לא בשופט דרורי הבעיה אלא במערכת. בעת פינוי עמונה נפצע אחד המפגינים באורח קשה לאחר שהשוטר דוד אטיה, שהיה חבוש קסדה, נגח בו. בית המשפט הטיל על אטיה קנס של 1,500 שקלים ועבודות שירות במכון כושר. עם זאת, אטיה לא הורשע בנימוק שההרשעה תמנע ממנו להמשיך בעבודתו כשוטר. כלומר, גם כאן ניתן פסק דין מגביל לכל דבר נגד נאשם אלים, שלאהורשע בשל התחשבות בעתידו המקצועי. מי שקבע את הכללים במשחק הזה הוא בית המשפט העליון.