חוסר המוסר שבפציפיזם\ מקרה בן-ארצי <br>

אינני מתכוון להתעמק בסוגיית הסרבנות המצפונית אלא להאיר אותה בתמצית ממספר זוויות.

1.מדוע לא סרבנות משטרה? מדוע רק סרבנות צבא? האם יונתן בן ארצי יחייג למשטרה באם פורץ יחדור לביתו? האם כשיראה אנס רודף אחר ילדה יקרא למשטרה?

זוהי בעיה לפציפיסט: המשטרה היא כוח חמוש (צבא כלפי פנים) ולכן הסרבן יאלץ להניח לשודד לשדוד ולאנס לאנוס.
אם-כן, סרבן עקבי הוא תומך פשיעה.

2.הסרבן מסרב להשתייך לכוח צבאי, אבל הכוח הצבאי הזה איננו ישות לעצמו, הצבא הוא זרוע של חברה המחזיקה אותו בכוח אדם ובתקציבים.

מדוע אם-כן ייהנה הסרבן משירותי המדינה הלא-מוסרית? מדוע ייהנה ממימון לימודיו באוניברסיטה ומשרותי המדינה האחרים?
יתירה מכך, מדוע הוא משלם מיסים עבור אחזקת הצבא?

לשאלות אלו התשובה ברורה, הסרבן הוא אינטרסנט קטן שלא מוכן לחיות בלא תנאי קיום בסיסיים שמעניקה החברה ולכן הוא מוכר עקרונות עבור הנאות.

3.בעיה הגיונית אחרת היא היות הפציפיזם שיטה שאינה ניתנת להכללה, כלומר אם כל האנשים הטובים יבחרו בה, יהפוך העולם לגן העדן של הרוע.

לכן, באותה מידה שבה העולם ישקע לאיטו אם כל האנשים יבחרו בחיי בילויים בלא שהרוב יפעלו לתיקונו ולקידומו של העולם, כך ישקע העולם אם הטובים שבו יהיו פציפיסטיים,

זהו נימוק חשוב להיותו של הפציפיזם לא מוסרי בעליל.

הליברליזם המטורף המונהג בידי שמאל רדיקלי בהנהגתו של בית המשפט העליון מוליך את החברה הישראלית אל עבר תוהו ובוהו מוסרי אשר ימיט חורבן על החזון הציוני.

חברה שבה יונתן בן ארצי ומוחמד בכרי הם גיבורי הבג"צ מבשרת רעות לעם היהודי.

השאלה הזועקת היא: מדוע אנו נותנים למספר קטן של אנשים להמיט חורבן זה עלינו כאילו גזירת שמים היא?

מדוע ממשלה לאומית נאלמת דום אל מול הטרוף הליברלי המשיחי שאותו מובילים שניים שלושה אנשים בחסותו של מיעוט בטל באקדמיה ובתקשורת?