מרטין לותר קינג הישראלי

מר רדא מנסור, קונסול כללי של ישראל באטלנטה, כתב באתר מתחרה, כיצד קרה שיהודים כה רבים סייעו בדרכים שונות למאבק השחורים למתן שוויון זכויות בראשות מרטין לותר קינג, אבל לא קם ישראלי/ יהודי שיסייע למאבק ערביי ישראל למתן שוויון. באמת למה?

מדוע כותב מר רדא: "הופתעתי לגלות עד כמה גדול היה חלקם של יהודים בתנועה לשוויון האזרח שהובילו קינג וחבריו. מהרגע הראשון שהתנועה יצאה לדרך, התגייסו מתנדבים יהודים מכל רחבי ארה"ב לפעילותה. סטודנטים יהודים ירדו דרומה לסייע ברישום אפרו-אמריקנים לבחירות ולא נרתעו גם אחרי שחלקם נחטפו ונרצחו בידי גזענים לבנים."

אולי צריך להזכיר למר רדא מנסור את שמותיהם של ישראלים יהודים בארגונים רבים, שפועלים למען זכויותיהם של ערביי הגדה, ערביי עזה וכן ערביי ישראל, במימון ישראלי ומימון של הקהילה האירופאית. פעולתם נעשית במסגרת פעילות פוליטית, הפגנות (חלקן אלימות), פעילות משפטית והטלת חרם אקדמי ואחר על מדינת ישראל. אני חושב שאין תקדים של ציבור במדינה כלשהי, שמוכן לפגוע במדינתו שלו, כשכל האמצעים כשרים, על-מנת לסייע למיעוט שחי באותה מדינה.

אני מציע למר רדא מנסור לבדוק היכן בהיסטוריה היהודית נמצא שכקהילה או כיחידים, גם בתקופות של התקפות אנטישמיות ואף פוגרומים (ע"ע פרסום המאמר השטני בשוודיה על חיילי צה"ל), הטיף מנהיג יהודי כלשהו של קהילה יהודית לפגוע במוסדות המדינה, לא לשלם מיסים, לסייע לאויב, לשמוח בזמן של הרוגים, אזרחי המדינה בה הם חיים, בהתקפות אכזריות של מחבלים או בעיתות מלחמה. זה אינה יוהרה ואני לא שם את היהודים מעל כולם, זאת פשוט דרך מחשבה שלפעול למען זכויותייבמקום בו אני חי ולא לחפש פטרונים שיעשו את העבודה בשבילי. זה מאפיין יהודים רבים במהלך ההיסטוריה העקובה מדם שלנו.

מרטין לותר קינג לא היה צריך להדגיש את מעמדו או את העובדה שכמיעוט הוא אינו זוכה לזכויות או בלשון עממית: לבכות על מר גורלו (וגורלם של השחורים היה רע ומר בהשוואה למצבם של כל המיעוטים בישראל), כדי לגייס את היהודים לעזרתו; הוא קיבל את עזרתם דווקא בגלל רצונו בשינוי, לא בדרכים אלימות, למען זכויות מיעוטים באשר הם, מבלי לפגוע במדינה שבה הוא חי אלא כאזרח שאכן גרם לשינוי.

הפסקה שהטרידה אותי במאמרך: "עליהם (תוספת שלי: ערבי ישראל) גם להצניע את הביקורת בנושאי יחסיה של ישראל עם מדינות ערב ועם הפלשתינים, כיוון שמיעוט צריך להתנהג ברגישות במצבי משבר בין מדינתו לגורמי חוץ. ההזדהות הכמעט אוטומטית של חלק מערביי ישראל עם כל צד שמתעמת עמה, יהא זה חמאס או חיזבאללה - היא זכותם, אך היא לא משרתת את השוויון שאליו הם חותרים."

במדינתו של מרטין לותר קינג, ומדינות נאורות רבות יש להתנהגות הזאת שם: בגידה.

אני חושב שנקודת האור של ערביי ישראל הן רבות, ובניגוד לטענתך, ערביי ישראל אינם צריכים מרטין לותר קינג מקומי, שיפעל למען זכויותיהם אבל ללא רצון כלשהו לקבל עליהם את החובות שבאות יד ביד עם הזכויות. ערביי ישראל לא צריכים לחכות לעוד פטרון שיעשה את העבודה בשבילם. דרך המחשבה הזאת, של מנהיגי הציבור הערבי מקום המדינה, הובילה לשום מקום.