האלימות הגואה - מה קרה לנו?

כיצד הידרדרנו לעברי פי פחת? מה קרה לנו? היכן טעינו?

זה התחיל כשאימצנו ערכים ליברלים קפיטליסטיים שקידשו את האינדיבידואל ואת החומרנות. זה המשיך לאחר הסכמי אוסלו והפיגועים הרצחניים בעקבותיהם.

בתחילה, התקשורת השמיעה שירי עצב ותוגה. כל המדינה שרויה הייתה באבל. כולנו ישבנו שבעה. היינו עצובים והרגשנו עם זה בסדר וטבעי. אט אט הקהו את חושינו. אט אט השחיתו את ערכינו. אמרו לנו "לא ניתן לטרור לנצח". אמרו לנו "צריך לחזור לשגרה".

חזרנו לשגרה מהר מאד. יותר מדי מהר. כשהמסך התפצל ובצדו האחד של המרקע נראו גופות הנרצחים בשידור חי, ובצדו האחר צפינו במשחק כדורגל מותח, ראשינו דילג ימינה ושמאלה כיוון שצריך להמשיך בשגרה. זה כבר לא היה בסדר להרגיש עצובים...

למה עוד ניתן לצפות מתקשורת מסחרית שעניינה מסתכם בכסף, בחומר... בהבל?

ויתרנו על הסולידריות ועל ההזדהות הכנה שלנו עם בני עמנו. קרוב לתשע שנים ירו, יורים ויירו על שדרות פצמ"רים ורקטות קסאם. יהודים שם גדלו במציאות הזויה ובפחד מתמיד מפני הלא נודע. ואנחנו, שהמשכנו לאמץ מוסר לקוי, ראינו את המתרחש בטלוויזיה "והזדהינו" עם תושבי שדרות, תוך כדי סידור התחתון שהפריע למנח ישבנינו על כורסאת ביתנו. לאחר אותה "הזדהות" נחושה, המשכנו בזפזופ לתוכנית הבידור והריאליטי הבאה. שם ראינו את גיבורי התרבות ששווקו לנו. גיבורים נכלוליים, מניפולטיביים ושקרנים, שיתקעו סכין בחבריהם ובערכיהם על-מנת לקדם את עניינם האישי. רצינו להיות כמוהם. סגדנו לערכיהם. קידשנו אותם. קינאנו בהם...

"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל" - יגאל אלון.

החילוני כיום אינו יודע כיצד להגדיר את זהותו. הוא לא יודע מאין בא, לאן הוא הולך ומה צופן לו עתידו. ממחקר שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה במאי 2008 עולה שכ 49% מהחילוניים בארץ הגדירו את עצמם כישראלים ו- 34% בלבד כיהודים. נשמוט את הישראליות מרגלו של החילוני, נוסיף לכך את ההתכחשות ליהדותו, ונחשוף את הוואקום, את הריק האידיאולוגי שהעם מצוי בו כיום. אותו בוגר שגדל בוואקום בנערותו, כמו גם אותו נוער חסר זהות וערכים נאותים שגדל כעת, יחפש למלא את אותו וואקום. ואותו ריק התמלא בהבל הקפיטליסטי שקידשנו.

אם נלמד את עצמנו, אם נלמד את הנוער מהי מהותנו, מהי תכליתנו - ניצור מהות מעוגנת. אם מהות שכזו תהיה מספיק ברורה, נהירה מובנת ואיתנה, היא תדחק את ההבל והריק ותמלאו בחומר הנקרא 'אידיאה'. כשהאידיאה תיווצר יתחיל הקסם שיוצר ערכים נכונים ובריאים. יווצר הניצוץ שיאחד את העם והכלל. תתחיל להתבהר התמונה, ויתחיל השיקום.

אך ראשית עלינו להתעורר. עלינו להבין שהוטענו וטעינו. עלינו להתפכח ולהבין שהיינו מכורים לאשליה ממכרת. אשליה שנתנה תחושה רגעית של סיפוק והנאה, אך בטווח הארוך חיללה אותנו (תרתי משמע), דיכאה אותנו וכמעט שהרגה אותנו.