ההינתקות היא הסבתא של גולדסטון

זה התחיל ב-1982. מאות אלפי שמאלנים התכנסו בכיכר מלכי ישראל, וביצעו אונס קבוצתי בשר הביטחון דאז אריאל שרון. התקשורת דיווחה על ארבע מאות אלף. ועדה בראשות השופט כהאן דרשה לסלקו ממשרד הביטחון, והוא מחל על כבודו והסכים לקבל תיק זניח, נטול אגו. העיקר להיות על הגלגל.

ב-2001, בסיועו הברוטאלי של חתן פרס נובל לטרור, הנוכל יאסר ערפאת, הגיע שרון אל קצה הפירמידה. הבוחרים בשלב הראשון העיפו את אהוד ברק מהשלטון, ושנתיים אחר כך, שלחו את סוכני אוסלו לאגף השיקום של הפוליטיקה. אורי דן ז"ל חגג: מי שלא רצה אותו בביטחון, קיבל אותו כראש ממשלה.

לקראת סוף הקדנציה הראשונה, התחילו רינונים סביב שרון (יוסי שריד: "שרון הוא ראש משפחת פשע - ושיתבע אותי, נראה אותו" / ניסים משעל, 31.12.02). חוקרי משטרה הזמינו אותו לחקירה פלילית, והוא היפנה אותם לשני בניו. גיבור סאברה-ושתילה לפני שמצא מקלט בקופסת האתרוגים של אמנון אברמוביץ', התחבא מאחורי זכות-השתיקה של עומרי וגלעד. חדי עין הבחינו שעננה פלילית התעקשה ללוות אותו באשר יפנה. עד לרגע זה ממש.

הסיוטים מ-82' חזרו. בחלומותיו, מצא את עצמו מוקף במאות אלפי שמאלנים מיוחמים, באמצע הכיכר ע"ש מלכי ישראל, שבינתיים השילה מעליה את כל המלכים, למעט אחד. תן להם את מבוקשם, יעצו המומחים, ותזכה להגנתם. והוא נתן.

ההינתקות היא תוצאה של בגידה.

בזמן "ההריון", אמנון אברמוביץ' הכריז עליו כעל "אתרוג", ויואל מרקוס תחת הכותרת "השחיתות יכולה לחכות" (הארץ, 17.6.05) העביר מסר למזוז ולעדר כלבי השמירה, שעד שההינתקות לא תצא לאוויר העולם, אסור לגעת במנהיג שבגד במצביעיו.

"פעם בכמה זמן", כתב מרקוס במאמרו, "יש מהלכים היסטוריים שהם בנפשנו. כאלה היו מלחמת השחרור ב-48', קליטת גל העלייה הגדול ב-50', מלחמת ששת הימים ב-67' ומלחמת יום הכיפורים ב-73'. ההינתקות היא אירוע מעצב כזה, הדורש התמקדות בלעדית בו. המלחמה בשחיתות חשובה, אך היא יכולה לחכות". סוף ציטוט.

המלחמה בשחיתות חיכתה, ההינתקות לא. דקה אחרי שנולדה, התנפלו עליה חמאסניקים, והתעללו בה. טרוריסטים נלהבים מיקמו את עצמם קרוב כמה שאפשר, ושיגרו טילי קסאם מדי יום. חיי תושבי הדרום הפכו גיהנם. ההינתקות עברה אונס קבוצתי, והתעברה. הבטן המלאה של מחליפי שרון, תפחה במקביל לבטן של ההינתקות.

עופרת יצוקה בקעה לאוויר העולם בסוף דצמבר 2008, קצת יותר משלוש שנים לאחר ההינתקות. עופרת יצוקה היא הבת המיליטנטית של ההינתקות האומללה. המאמץ לנקום בטרוריסטים שפגעו באימא הינתקות היה מאוד גדול. כתום הלחימה, שבה עופרת-יצוקה הביתה כמנצחת, היישר לקלחת הבחירות. המועמדים ששלחו אותה, ביקשו להצטלם איתה.

כעבור שנה, ילדה עופרת יצוקה את דוח גולדסטון. לסבתא הינתקות נולד נכד בעייתי. המופרע יצא לאוויר העולם כאחוז אמוק. הוא שונא את אימא עופרת-יצוקה, ואין לו שום עניין בסבתא הינתקות. לכל העולם הוא מספר, שאימא עופרת יצוקה היא אכזרית, ששה אלי הרג, שביצעה פשעי מלחמה. אל תזכירו לו את סבתא הינתקות, מפני שהוא לא מוצא שום קשר בין האכזריות של אימא עופרת יצוקה, להתעללות שעברה סבתא הינתקות.

וכשאימא עופרת יצוקה נשאלה לפשר העוינות של בנה דוח גולדסטון, השיבה: "בנים גידלתי ורוממתי, והם פשעו בי". וההורים של סבתא הינתקות? הבושה מונעת מהם לקחת אחריות...