2,500 לילה ולילה

תמי ארד, הכותבת טור סיכום שבועי לעיתון "כלכליסט", מצטרפת לקריאה של דן מרגלית מיום שני השבוע ומפצירה בתיירים הישראלים להחרים את טורקיה בעקבות הביקורת הפומבית שמשמיעים מנהיגיה על ישראל.

יש להניח שארד כתבה זאת עוד בטרם נודע על השערורייה האחרונה התופסת הבוקר את הכותרת הראשית של "ישראל היום" ("עלילת הדם הטורקית") ומעריב ("ההסתה הטורקית") - סדרת טלוויזיה טורקית חדשה המציגה את חיילי צה"ל כקלגסים צמאי דם ונטולי כל חוש מוסרי.

למרבה הצער, הטורקים, הממזרים, תזמנו את ביטול התרגיל הצבאי המשותף עם ישראל ואת שידור הסדרה לבוקר שלאחר החגים היהודיים, כשמרבית הנופשים מישראל כבר שבו לבסיסם.

"יש ירידה בהזמנות לטורקיה", קוראת כותרת נתונה במירכאות מעל ידיעה קצרצרה בראש עמוד 3 של "ישראל היום" [זאב קליין]. איש הבשורה הוא אורן שחור, סגן יו"ר נשיא איגוד לשכות המסחר הבינלאומיות, שאומר כי "כבר עכשיו יש ירידה, אבל זה עוד עלול להתפתח לעניין הרבה יותר רציני". בידיעה לא מוזכר אם הירידה קשורה באופן כלשהו לסיום ימי החופשה. הכתב קליין מפיח תקווה בקוראים פטריוטיים בציינו כי "הערכות אלה [על החרפת הירידה בתיירות הישראלית לטורקיה] קיבלו חיזוק בטוקבקים רבים שפורסמו אמש באתרי אינטרנט ובהם קריאה להחרים את טורקיה".

הטוקבקים הקוראים לחרם תיירים על טורקיה, ולא מאמרי דעה מלומדים בעיתונות המודפסת הדורשים את אותה הפעולה בדיוק, מהווים מקפצה גם לטור מאת דני שדה המתפרסם הבוקר במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות.

מסקנתו של שדה עלולה לדכא את מי שמתרעם על כל חרם שמוטל על ישראל אך דורש להחרים את מבקריה: "הטורקים לא ממש צריכים אותנו". שדה מסביר כי בעוד התיירות מישראל מהווה בקושי אחוז אחד מסך כלל התיירים בטורקיה (בימי זוהרה, גירדה את שני האחוזים), התיירות מאירן גדלה בשנים האחרונות בעשרות אחוזים ומהווה כיום מעל 4% מסך התיירים הנכנסים למדינה. "חרם אולי חשוב בשביל ההרגשה", כותב שדה, "אבל הוא בהחלט לא משהו שישפיע על הטורקים".

מכל מקום, דן מרגלית כבר התקדם מאז יום שני האחרון. במקום לעודד ישראלים לטייל בגליל במקום בטורקיה, מרגלית קובע בטור שהוא מפרסם הבוקר כי טורקיה עוברת "עווית של טירוף", מכנה את ראש ממשלתה "מסומם" וטוען כי הוא "נזקק לכמויות הולכות וגדלות של סם בניחוח אנטישמי". דיאגנוזה דומה ניתן להעניק גם לחלקים בעיתונות הישראלית.

"תחקירון" במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מנסה לתת מענה לשאלה מדוע לא מוכרים בישראל סופגניות לאורך כל השנה [שרית סרדס-טרוטינו].

פאדי עיאדאת מדווח בהארץ על תביעה שהוגשה נגד בית החולים הדסה הר הצופים. על-פי התביעה, מאבטחי בית החולים לא הסכימו להכניס לטיפול דחוף פלשתיני תושב אבו דיס שנפצע מדקירה, ומשום כך הוא מת מפצעיו.

גם "ישראל היום" אינו יוצא מגדרו כדי למתוח ביקורת על בזבוזי משרד הביטחון והעומד בראשו, אך לפחות שומר לו משבצת בינונית בגודלה בתחתית השער. בידיעות אחרונות, ועוד יותר מכך בהארץ, הטון שונה לחלוטין.

"כמו נפוליאון השלישי, נסיכי המפרץ ומאטה הארי, ברק לן בסוויטה של 2,500 אירו ללילה", קוראת הכותרת הראשית הציורית של עיתון הארץ. הכותרת מובילה לרשימה מאת עמוס הראל, שחלקה חדשותי וחלקה פרשני, וממנה יוצא ברק חבול כהוגן. כל התוכן המערכתי בעמודים 4-2 בעיתון מוקדשים לנושא. מתפרסמים בהם טורים מאת יוסי שריד, נחמיה שטרסלר וצבי זרחיה, כולם חובטים בשר הביטחון, ובשליחי ציבור בזבזנים אחרים, ללא רחם. ידיעה מאת אסף אוני, כתב העיתון באירופה, מספקת מעט רקע על המלון. הידיעה מוכתרת במילים "לפני ברק: גם נפוליאון השלישי התארח במלון" אף כי בידיעה עצמה לא מוזכר פרט זה ומצוין רק שנפוליאון השלישי יזם את הקמת המלון ואשתו חנכה את המבנה.

לאינפוגרפיקה לא נותר מקום בקונטרס החדשות של הארץ והיא נשלחה לגלות מוזרה בחלק ב' של העיתון, תלושה מכל ידיעה או טור פרשנות על הנושא, פרט לקריקטורה היומית המוצלחת ולמאמר המערכת של העיתון, המופיע עמוד לפניה, ומשווה את ברק דווקא למלך לואי ה-14 (מוזכר גם כי רעיית נפוליאון השלישי התארחה בסוויטה בה לן ברק).

חשוב יותר מההשוואות לבזבזנים מימי עבר, מאמר המערכת של הארץ קורא באופן ברור לברק וליושבת-ראש הכנסת לשעבר דליה איציק, "להחזיר את הכסף": "על השר אהוד ברק לשלוח עוד הבוקר צ'ק אישי לחשבי משרד האוצר, אשר יכסה את ההפרש בין עלות סבירה של נסיעה עסקית לפריס לבין העלות השערורייתית אשר הוטלה על הקופה הציבורית. אם לא יעשו כן ברק ואיציק, חייבת המדינה לתבוע מהם את הכסף, ומיד".

בידיעות אחרונות הכותרת הראשית ("סערת ברק") אנמית יותר מאשר בהארץ - אירוע נדיר בפני עצמו. ארבעת העמודים הראשונים כוללים התקפה חריפה על המחיר המופקע ששילם הציבור עבור אירוח ברק ומשלחת משרד הביטחון בפריז, תוך אזכור העובדה כי העיתון התריע קודם ליציאת המשלחת על הבזבזנות הצפויה [יוסי יהושוע]. אלכס פישמן ומאיר שלו מפרסמים טורים אישיים חריפים ("נהנתנים, שרלטנים, רשלנים, על גבול השחיתות"; "מה קרה? רק ברזים מזהב היו בקיבוץ?"), ואילו ליאור זילברשטיין מספקת הצצה למלון תחת הכותרת "מלון בסגנון נפוליאון".

"כתבת 'ידיעות אחרונות' סיירה במסדרונות ובחדרים המפוארים", מכריזה כותרת הגג לרשימתה. לא מצוין במפורש אם נפוליאון התארח במלון, אך זילברשטיין מדווחת בהרחבה על מראה עיניה: "הסוויטות המפנקות", הכוללות "מיטות נוחות במיוחד", הלובי בו מוצבים "סחלבים לבנים על-רקע עמודים מעוטרים בקישוטים", וצבע הטפטים בחדרי ההמתנה.

בפוסט שפרסם הבוקר רביב דרוקר עומד עיתונאי "חדשות 10" על ההבדל הגדול בין סיקור הנהנתנות של ברק בעיתון ידיעות אחרונות לסיקור הנהנתנות של דליה איציק, שנחשפה מוקדם יותר השבוע בכתבה ששודרה בערוץ 2. בעוד הנהנתנות של איציק לא זכתה למילה אחת בעיתון, כותב דרוקר, ברק זוכה לחמישה עמודים עמוסי ביקורת. לדעתו, ההבדל טמון ביחסים השונים של איציק וברק עם מו"ל העיתון, נוני מוזס.

יוסי מלמן מפרסם בשער הארץ הישג ראשוני לעתירה של ידיעות אחרונות, אליה הצטרף הארץ, בדרישה להכפיף את הארכיונים של המוסד, השב"כ והוועדה לאנרגיה אטומית לארכיון המדינה. פרקליט הארץ, מיבי מוזר, קיבל מידי הלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה את המסמך בו מורה ראש הממשלה דוד בן-גוריון להקים את המוסד.

רז שכניק כותב בידיעות אחרונות על הערות שנכללו בדוח מבקר המדינה, שפורסם אתמול, על תחנת גלי צה"ל. בעוד כלי תקשורת רבים קיצצו בשנים האחרונות את תקציב הנסיעות לחו"ל, התחנה הצבאית שלחה שלושה עיתונאים לסקר את הסלון האווירי בפריז. "ייתכן שבעקבות דוח מבקר המדינה יצטרכו במשרד הביטחון ללמוד מחדש את הנעשה בשוק התקשורת ולחייב את גלי צה"ל לקצץ בתקציב ההוצאות שכרוכות בנסיעות לחו"ל", כותב שכניק.

במדור חדשות החוץ של הארץ מדווחת קרוליין דייויס מה"גרדיאן" כי ה-BBC ספגה השבוע ביקורת על יחס סלחני שהפגינה כלפי הימין הקיצוני בבריטניה.

במוסף "המגזין" של מעריב מראיינת כרמית ספיר-ויץ את שדרנית הרדיו לשעבר, שמירה אימבר, העובדת כיום בסניף "לחם ארז" בירושלים.

עמודים רבים בגיליון "טיים אאוט" מוקדשים לחייו ופועלו של דן בן-אמוץ, במלאות עשרים שנה למותו.

עוד בנושא:

• זה קרה בגרמניה

• למי תודה, למי ברכה?

• האינטרס הסמוי של המו"ל

איל קיציס מתראיין למוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות [דני ספקטור], ומקבל לא רק את שער המוסף אלא גם הזדמנות לדבר על חייו ועיסוקיו, בת זוגו וחבריו. כל אלה נושאים לגיטימיים לראיון עיתונאי עם כוכב בידור. קמפיין פרסומי בכיכובו הוא נושא לגיטימי פחות.

למרות זאת, תצלום מהקמפיין הפרסומי מופיע במקום בולט בראש כפולת העמודים המוקדשת לכתבה, וציטוט של קיציס המתייחס לקמפיינים בכיכובו מובלט עבור הקוראים בתחתית אחד העמודים. לקראת סוף הראיון, מוקדשות כמה פסקאות לשיחה על הקמפיינים הפרסומיים בהשתתפותו, תוך אזכור החברה המפרסמת והעובדה שבתחילת השבוע הבא אמור לעלות קמפיין חדש.

אם בעבר היו נשמעות תלונות על ראיונות עיתונאיים שכל מטרתם לקדם הצגה או סרט חדשים, היום פעילות יחצ"נית כזו נראית תמימה. ראיונות נערכים על-מנת לקדם סרטוני פרסומת. זו מציאות כמעט מובנת מאליה במדינה בה תעשיית הפרסומות גדולה ומפוארת בהרבה מתעשיית התיאטרון או הקולנוע.

ביום ראשון השבוע, בראיון ל"גלובס", התלונן זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופסור ישראל אומן, כי התקשורת הישראלית לא מדווחת כראוי על העליות בבורסה האמריקנית. הבוקר מוקדש עמוד שלם בקונטרס החדשות של ידיעות אחרונות,ותוך הפנייה משער העיתון, לעובדה כי מדד הדאו ג'ונס בבורסה הניו-יורקית חצה את סף 10,000 הנקודות. קשה לדמיין סיקור מרכזי יותר מזה לאירוע שהשפעתו על מרבית קוראי העיתון היא לכל היותר עקיפה.

הסיקור כולל תצלום של "ברוקר בפנים נפולות", משנת 2008, ולצדו "ברוקרים שמחים", אמש. לצד התצלומים של הברוקרים העצובים שפורסמו לפני שנה בכל העיתונים, פורסמו גם מאמרים שהסבירו כי חשיבות היתר שניתנה למדדי הבורסה, הפיכת עליית המדדים לחזות הכל, היוותה גורם מרכזי בסחרור שהוביל למשבר הכלכלי. מסקנה זו נשכחה מהר מהצפוי.