הבה ונודה על האמת, ישראל אינה דמוקרטיה, ישראל הינה "דמוקטטורה שיפוטית". העומדים בראש השלטון במדינת ישראל אינם נבחרי העם אלא 'ערב רב', נבחרי עצמם, אלו שופטי בית המשפט העליון אשר ניכסו, חמסו ושדדו בצדיה את השלטון מתוך מניעים זרים, אשר טובתם האישית ובוודאי לא טובתנו כולנו היא המדריכתם. ומכאן הבה ונשלים את הכותרת כהלכתה: המדובר במלחמתנו כולנו, אנו בני אור - הריבון, באלו החומסים את השלטון מידנו, הגילדה המשפטית - בני החושך.
המרחק בין השופטים בשער, הזקנים, האמינים והנכבדים, גיבורי האומה מלפני אלפיים ושלושת אלפים שנים וחברי הגילדה השיפוטית ד'היום, אינו מסתכם אך בתהפוכות הזמן, הוא מסתכם בהבדל המוסרי והערכי שבין בני אור לבני חושך.
הבה ונקרא לילד בשמו. נושא פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה ומלחמתם של חברי הגילדה השיפוטית לסכלו אין לו ולו דבר עם הגדרת תפקיד היועץ. המדובר כאן הוא בניסיונם של "הבדימוסים" ומשובטיהם אחריהם לשמר את שלטונם על מדינת ישראל מעל ראשי העם, הכנסת והממשלה הנבחרים. הם אומנם אינם מחסלים חשבונות ומשיגים שליטה בעזרת קני ירייה, אך משתמשים בחוק כקרדום לחפור בו על-מנת לקדם ענייני הגילדה. הם מחצרצים באוזנינו כי אנו מדינת חוק, אך רוממות החוק הינה נפתלת בגרונם. החוק בידם הוא הנשק האולטימטיבי להכיל את שאר רשויות השלטון תחת שליטתם.
הלכה ולמעשה, היועץ המשפטי לממשלה משמש זרועו השלטונית של בית המשפט העליון על פני ממשלת ישראל, ומכאן, ודרכו, על כלל עם ישראל. פלוני שופט עליון (בדימ.), אחד שמגר הוא שהחל בכך. הוא שקבע 'דה-פקטו' כי היועץ המשפטי לממשלה אינו משמש כיועץ, כפי הגדרתו בחוק, אלא הנחיותיו מחייבות את הממשלה, ובכך קבע את התקדים כי פקיד ממשלתי שאינו נבחר ציבור הוא שליט-העל על מדינת ישראל. כמובן שפוליטיקאי-על אחר, אחד
אהרן ברק, החרה-החזיק אחריו ועיגן את שלטונו של היועץ על ממשלת ישראל ובכך, שלטונו של בית המשפט העליון על עם ישראל.
פיצול סמכויות היועץ ישיג לישראל שני יתרונות מהותיים במלחמה לקיומה: - הראשון, והבה שוב נקרא לילד בשמו, החזרת סמכויות בית המשפט העליון למעלתם הטבעית כשווה בין שאר הרשויות: המחוקקת והמבצעת. באם נשתמש באנלוגיה מוכרת אליבא ד'חשין, זה מיודענו "הבדימוס המשפחתי", הרי שנגדע את זרועו הארוכה של בית המשפט העליון המפשפשת ביד גסה בקרבי השלטון הריבוני בלא רשות וללא סמכות.
- והשני, הפיצול כמובן שיסיר את ניגוד האינטרסים המובנה הקיים בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית כפי הרווח כיום במקומותינו ובכך עתיד לייעל, לשפר ולהרחיק חורשי רעות מתהליך התביעה הכללית.
אנו מכים את השליח במקום להכות את המהות. חברי הגילדה השיפוטית מקיפים עצמם בפושקי שפתיים מהמדיה המהווים שופרם לציבור. שטף מאמרים-מטעם נשפך כמים על ראשינו, הבא להשחיר ולהכפיש את השליח, שר המשפטים
יעקב נאמן, כפי שארע לקודמו הפרופ' פרידמן. הבה ונבהיר, מר נאמן אינו הבעיה כאן, הוא בא-כוחנו, הוא נאמננו. אנו נלחמים על השבת ריבונותינו על מדינתנו וחברי הגילדה המשפטית עושים כל שביכולתם להזים מאמצינו, ומשתמשים לשם כך בהכפשות גורפות כנגד שר המשפטים על-מנת להסיט את תשומת ליבנו מהמהות.
אנו נלחמים לקעקע את בסטיליית 'הדמוקטטורה השיפוטית' בעוד המשטר הישן הנהנתן המושחת, משטר שלטון השופטים הבוחרים עצמם מתוך עצמם, נאחז בטפסריו, הוא היועץ המשפטי לממשלה, בשאריות סממני שלטונו עלינו.
מה אומרים לנו חברי "הטרויקה המשפטית"? הם אומרים לנו שהפיצול רע לשלטון החוק, רע לדמוקרטיה. מדוע רע? סותמים ואינם מפרשים. והמשתמע, הינם שמים יהבם על אווילותנו, שפלותנו, חולשת דעתנו שנקבל דבריהם כתורה מסיני ולא נערער על תקפותה.
כבר נתקלנו בעבר הקרוב במנטרות אוויליות כאלו. ניזכר באמירתו של אריאל שרון (זוכרים מי זה?), כי "פינוי גוש קטיף טוב לביטחון עם ישראל". גם אז הוא סתם ולא פירש, גם אז מרביתנו קיבלנו דבריו "ככזה ראה וקדש" גם אז לא עירערנו על תקפות ההכרזה האווילית הזו ותמכנו במהלכיו. וכך, ראו מה קיבלנו מאז, ממשלת חמאס, גשם של הפגזות על יישובינו, מבצע "עופרת יצוקה" וג'יהאד איסלמי על גבולנו.
הנושא הינו כה חשוב לקיומנו מפאת שחוקי המלחמה בטרור הבינלאומיים אינם תואמים את המציאות המודרנית של מלחמת מדינות בארגוני טרור ויש לשנותם. מאידך-גיסא, בית המשפט העליון, הנצמד בדרך כלל להלכות הבינלאומיות שברור כבר כי הינן רופסות, מעוקמות ומזיקות בכל האמור למאבקנו בארגונים טרוריסטיים, גורם לישראל להיכנע במקרים רבים לטרור ואינו מאפשר לדמוקרטיה הישראלית לעבור למצב נאות של 'דמוקרטיה מתגוננת' שהינו המצב ההכרחי לקיומנו בזירה הגיאופוליטית של המזרח התיכון.
נוסיף על האילוצים האובייקטיביים לעיל, ואיך לא, את נטייתו המסורתית והמושרשת של בית המשפט העליון לשים מחסומים על הפעילות הממשלתית עקב נטייתו הפוליטית בעלת הגוון שמאלני-קיצוני אשר ראויה ולגיטימית כמובן לכל אדם מן היישוב בינינו, אך אסורה בתכלית האיסור על בעלי תפקידים שאינם נבחרים אלא בוחרים עצמם.
אין הנחתום מעיד על עיסתו, אך במקומותינו הפכנו כל מוסר להגיון מעוקם. ה"בדימוסים", הנחתומים, מעידים על עיסתם ואנו באיוולתנו ממלאים פינו מים. שמגר, זמיר וברק, חברי הטרויקה, אשר הגיעו לתפקידם כשופטים עליונים לאחר ששימשו כולם כיועצים המשפטיים לממשלה, חוו כבר את תחושת השלטון והשליטה ושיכרון הכוח על מדינת ישראל ונבחריה, הללו לא יוציאו טרפם המדמם כה בקלות ממלתעותיהם.
הנטייה הכפייתית לשמר את כוחה של הגילדה השיפוטית אינה נעשית לשם שמים. הגילדה הזו נתפשת בעיני חבריה כמשפחה סגורה בנוסח סיציליאני ידוע וככזו, יש לשמר את כוחה בעבור הדורות הבאים. לא נידרש כאן לשמות, אך ידועים שופטים עליונים אשר צברו רכוש רב, תוך שהם 'מרפדים את הקן' בעבור בני משפחותיהם המתפרנסים נאה בזכות אבות.
על-מנת להביא לידי גמר את השינוי בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה כפי המוצע על-ידי השר יעקב נאמן דרוש מנהיג אמיתי, כזה אשר גורל עם ישראל הינו במעלה העליונה עבורו על פני טובתו האישית, אנו צריכים לזה אשר ישכב על הגדר עבורנו כולנו. לראש הממשלה
בנימין נתניהו ישנם כל הנתונים לכך. זו הקדנציה השנייה שלו, אשר סביר כי תימשך ארבע שנים ואפשר גם שמונה. כך או כך, זוהי הקדנציה האחרונה שלו וזו הזדמנותו להשאיר חותם בל יימחה על כלל החיים הציבוריים במדינת ישראל, העולה בחשיבותו לעת הזאת אף על הסכם שלום עם הפלשתינים. האם יעמוד במשימה? ימים יגידו.
אנו אומנם באים בטרוניות כלפי שופטי בית המשפט העליון אשר חמסו את השלטון. אך אנו הם אלו אשר לא חסמו את שוורי העליון בדישם. אנו, באמצעות נבחרינו, יצרנו את הריק אליו נשאבו תאבי הכוח והשליטה השיפוטיים. אנו הרי ידענו כי "כוח הוא משחית וכי כוח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי" ועדיין החשינו. אנו העם, אנו באמצעות נבחרינו רפי היד, הרצון והכישורים, אנו נתנו במו ידינו את זכותנו לריבונות להיות למשיסה בידי דורשי טובת עצמם על פני טובתנו כולנו.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
