|
|
|
הנה סיפור לדוגמה: לצידו של מחסום חוורה בשומרון עיצבו חיילי גדוד 13 של גולני כרזה, בסגנון צבאי ידוע: לוחם גולני מכוון נשקו, ולצידו דגל ישראל וסמל החטיבה ומעליו הפסוק: "ולא אשוב עד כלותם". הפסוק לקוח מתוך תהילים י"ח, ל"ח: "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
מה יכול להיות יותר ראוי מאימוץ פסוק מתהילים בידי חיילים שמתחנכים לרדוף את אויבי ישראל עד כלותם?
אבל הכרזה הזו לא מצאה חן בעיני חבורת נשות השמאל הרדיקלי, 'נשות ווטש', החודרות למתחם המחסום ומשבשות את פעילותם של החיילים. הנשים ההזויות הללו, המגובות היטב בתקשורת, דרשו מצה"ל להסיר את הכרזה - וצה"ל, איך לא, הרים ידיים וסילק אותה.
הבעיה אינה רק בכניעת צה"ל לנשות השמאל הקיצוני (2.5% כבר אמרנו?), אלא גם בחוסר ההבנה המשווע שמגלה צה"ל עצמו לכניעה הזו. כשפנה כתב ערוץ 7 לדובר צה"ל לברר פשר הסרת הכרזה, השיבו לו: "השלט המדובר, אשר הוצב בנקודת הביקורת, הוסר על-מנת למנוע פגיעה באוכלוסיה כלשהי, וכן למנוע עוגמת נפש של תושבי המקום".
כתב הערוץ ניסה להבין בשיחתו עם נציגות הדובר מדוע לא הסביר צה"ל לנשות ווטש, את פירושו האמיתי של הפסוק העוסק ברדיפת האויב. מדווח הכתב בפליאה: "בלשכת דובר צה"ל תהו אם אני רציני, ואם אכן אני לא מבין את הפגיעה שיוצר השלט. ניסיתי להבהיר שלתומי חשבתי שתפקידו של הצבא לגבות את חייליו ולא להיכנע לפרשנותו של ארגון שמאל קיצוני, אבל נעניתי שזו התייחסותו של הצבא לפרשה ותו לא".
|
|
|
|
אין זה מקרה בודד של כניעת מוסדות המדינה לתכתיבי השמאל הרדיקלי. סח לנו קצין מילואים המתגורר ביו"ש: "אני חש יותר ויותר שבשנים האחרונות ישנה מדיניות מכוונת של התעמרות באזרחי ישראל הגרים בשטחי יו"ש. מטרטרים אותנו במכוון. זה קורה במחסומים, בכבישים, בחיי היום-יום. הגורמים הרשמיים הפועלים בשטח, נותנים לנו לחוש כאחרוני העבריינים, ואיני מתכוון רק לאפליה שבהריסת מבנים של ישראלים, מול ההתעלמות המשוועת מהשתוללות הבנייה הפלשתינית".
ולעומת זאת ממשיכים גורמי השמאל הרדיקלי להשתולל באין מפריע, בהפגנותיהם מידי יום ו' בנעלין ובבילעין, נגד בניית גדר ההפרדה המצילה חיים. הם מיידים אבנים בחיילי צה"ל, מגלגלים צמיגים בוערים לעברם, מגדפים את החיילים. הגיעו הדברים לשיא בימים אלה, כאשר עלה בידי פורעים מן השמאל הרדיקלי למוטט חלק מגדר הבטון המתנשאת לגובה 8-5 מ' באזור נעלין. מישהו נעצר בגין העבירה הזו? מישהו יפצה על הנזקים? הצחקתם...
אולם כל אלה הם כאין וכאפס לעומת המערכה נגד שלטון החוק, שמנהלת "ממשלת הממסד המשפטי", שמעולם לא נבחרה בידי איש, במאבקה למניעת פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי.
הפעם יצא הזעם על יוזמת שר המשפטים לפצל לשניים את תפקיד היועץ המשפטי. שכן מסתבר שלאחר שבית המשפט העליון נטל לעצמו מעמד משפטי-שלטוני שאין לו אח ורע בעולם בכל הנוגע להתערבות בענייניה הפוליטיים, המדיניים, הצבאיים והאחרים של המדינה, הפך היועץ המשפטי לממשלה, שבא מאותו כפר משפטי, לסוג של משגיח-על מטעם האליטה המשפטית, על פעולות הממשלה, וזאת לצד היותו תובע כללי מצד שני. כפילות זו העניקה לאיש המייצג קבוצה משפטנית קטנה, אך בעלת אג'נדה פוליטית אחידה, עוצמה חסרת-תקדים. בשום מדינה אחרת בעולם לא מוענקת עוצמה כה אדירה בידי אדם אחד, שמייצג ככלות הכל חבורת מיעוט משפטית.
|
|
|
|
|
התחצף ולא הועף. לדור [צילום: פלאש 90]
|
|
|
המערכה שמנהלת ממשלת הממסד המשפטי, שיש מעדיפים לכנותה "כנופיית שלטון החוק", החלה לפני 32 שנה, כשהליכוד עלה לשלטון. ממשלת הממסד המשפטי נדהמה אז מאובדן ההגמוניה ששימר השמאל בידיו עשרות שנים, והחלה לנכס לעצמה סמכויות שלטוניות שאינן קיימות בשום מדינה בידי ממסד משפטי.
המלחמה נגד הרפורמה המתבקשת היא שלב נוסף במלחמת ההישרדות של הממסד המשפטי. אבל הפעם נחצו את כל הקווים האדומים, בהתבטאותו הבוטה של פרקליט המדינה משה לדור נגד הרפורמה.
בכל מדינה מתוקנת הייתה התנהגות נפסדת זו נענית בפיטוריו של הפקיד החצוף. אבל כאן אין איש מעז לגעת במשפטן שנהנה מחסינות השמאל והתקשורת המגויסת.
כל זה יכול לקרות רק בגלל סיבה אחת: התאבנותם עד כדי שיתוק, של המופקדים על שלטון החוק מכוח החוק, שר המשפטים יעקב נאמן וראש הממשלה בנימין נתניהו. שתיקת-הכבשים האומללה הזו, היא זו שמעודדת את המחנה שבקושי עבר את אחוז החסימה בבחירות, להמשיך ביתר עוז במערכה האגרסיבית נגד הממשלה החוקית, כדי לשמר בידיו את ההגמוניה לגבי הנעשה במדינה, ולהכתיב את מהלכיה בכל התחומים – מהמדיני והפוליטי ועד הצבאי.
שתיקת השלטון הלגיטימי, היא זו שמקנה למחנה שלא נבחר בידי העם, את מעמד השליט האמיתי במדינה הזו.
|
|