גנבים ברשות ובסמכות

במדינת ישראל ישנם גנבים גדולים וגנבים קטנים. אנו לא נידרש כאן לגנבים הקטנים, אלו אותם קשי-היום אשר לעיתים נאלצים "לגנוב תפוח" בשוק, על-מנת להשביע רעבונם (כמטפורה). הדבר פסול, ויש לגנותו ולהעניש פורעי החוק בהתאם.

אנו ממצים את כל חומרת הדין עם "גנבי התפוח" הקטנים. אנו מנפחים חזנו בגאווה, חשים כי מילאנו את מצוות החוק, כי מיגרנו את הפשע ברחובות ושמחים וטובי לב אנו מלווים אחר כבוד את הגנב הקטן לבלות זמנו למשך שנים באחד מתאי הליזול של השב"ס.

לכאורה, מהו ההבדל בין גניבת תפוח אחד למיליון שקל, זו גניבה, אף ההיא גניבה, הלא כן? אז זהו, שיש הבדל ואפילו גדול.

גנבים ברשות החוק

אנו נדרשים במאמר זה לנושא הענקת הפנסיה הצה"לית השערורייתית והמפנקת לדובר צה"ל לשעבר נחמן שי ולא משום שהוא מהווה חריג בנוף ארצנו, אלא דווקא משום שאת אשר עשה הוא ונעשה בשמו ועבורו הינו כה נפוץ. אנו נדרשים כאן למעילה בכספי הציבור בחסות החוק, לשיטת "השקשוקה" הציבורית, לגנבות הנעשות ממש מכיסינו אלא שלהבדיל, הן מכובסות במכבסת השחיתות הציבורית ומכונות באורח מטעה ונכלולי להלל "ברשות ובסמכות". גזלנים אלו, במקום לרצות עונשם כאחרון הפושעים על מעילה בכספי ציבור עליו הינם מופקדים, הינם מורמים מעם לעבר מקום הגניבה הבאה. אנו נדרשים כאן לגנבים בחסות וברשות החוק.

וכי מה עושים אותם גנבי כספי הציבור במקומותינו. לדאבוננו, השיטה הינה פשוטה ויעילה להפליא. מכנסים חברי מועצת מנהלים כלשהי, מרימים אצבעות, מעבירים תקנה המרפדת את כיסיהם וכיסי אנשי שלומם, וכך שמחים וטובי לב ממשיכים הם לבור השומן הציבורי הבא מרופדים בכספי הציבור שהרי כל שקיבלו, קיבלו "ברשות ובסמכות", "באופן חוקי", הלא הכספים לטעמם מגיעים להם בזכות. כה פשוט, איך לא חשבנו על כך מקודם? ובכן, אכן חשבנו על כך, אך ההזדמנות בפשטות עדיין לא התגלגלה לידינו.

שכר "ברשות ובסמכות"

כך למשל נהנים שופטי בית המשפט העליון ממשכורות עתק העולות בכשליש על משכורות נשיא המדינה וראש הממשלה. הם כמובן מקבלים זאת "ברשות ובסמכות".

כך מנהלי וחברי דירקטוריונים ומועצות מנהלים חסרות תועלת של חברות ציבוריות, האמונים לכאורה על שמירת הממון הציבורי, מעבירים החלטות המנפחות כיסיהם, כיסי אנשי שלומם, ידידיהם ואנשי משפחתם, עד דלא ידע.

כך עובדי בנק ישראל השעונים הלכה ולמעשה על הררי הקופה הציבורית, מעבירים החלטות פנימיות לתגמל עצמם באורח המושחת ביותר, כמובן "ברשות ובסמכות".

כך עובדים בחברת החשמל ועמיתיהם בנמלים או בכל "מפעלי לחץ ציבורי כמותם", משלמים לעצמם משכורות שערורייתיות, צוברים הפסדי עתק הנאמדים במאות מיליוני שקלים וכמובן מגלגלים-מושיטים ידם לנדבת הציבור לכיסוי חובותיהם בעודם צוחקים כל הדרך אל הבנק, והכל "כמובן" בדין.

כך עובדי מועצות ורשויות מקומיות מתעללים בכספי התמיכות והמענקים הציבוריים ופורצים בבכי תמרורים מזויף בנוגע לחוסר יכולתם לשרת את האזרח (חוסר יכולתם לנפח עוד ועוד כיסיהם הוא המזיל דמעות תנין מעיניהם).

כמובן שתקציב נוסף הלא תמיד נדרש למלא כיסיהם של הנבחרים החדשים לבקרים.

והכיצד נשכח את אנשי האקדמיה באוניברסיטות אשר "מועצות נגידים" מפוברקות מעטירות שלמוני עתק על חברי הקליקה האקדמית אשר מגלגלים עיניהם לשמים ובשם "החופש האקדמי" (מישהו בכלל יודע מה זה?) חומסים את הקופה הציבורית בהחצף פנים שמעטים כמותו.

שיטת "יד רוחצת יד" מאז מפא"י

בכל אשר ניפנה נראה את המתווה הקבוע, ה"נחמן שי" למיניהם (כמטפורה בלבד), אשר מספרם נאמד במאות-אלפים בינינו יושבים כעלוקות על גבינו ומוצצים לשדינו. במדינת ישראל כשני מיליון פרטים נמצאים מתחת לקו העוני באין תקווה. במקומותינו מתים אנשים בתנאי מחיה עלובים, או מטיפול רפואי כושל, כמו גם מחוסר טיפול רפואי כלשהו וזאת על-מנת שאנשי "הרשות וסמכות" ימשיכו לשלול ולבזוז את הקופה הציבורית באין מפריע.

במדינות הים מכונה התופעה "חסות" או "פרוטקשן". דהיינו, קרצף גבי ואקרצף את שלך. במקומותינו התופעה מושרשת עמוק בנבכי החברה. קשה למצוא את אותו הילד שיקום ויצעק "המלך הוא ערום", או אותו שיתקע אצבעו בסדק שבסכר השחיתות הציבורית ויעצור השיטפון. זה אשר מצביע היום בעבור תנאים מפליגים, תנאי שכר או פרישה מושחתים למען עמיתו, עושה זאת משום שמצפה ליחס זהה עבור עצמו בעתיד. אין מי שיעצור את מסיבת השחיתות הזו באשר כל אחד מצפה ומקווה כי לכשיגיע תורו ייהנה גם הוא מהקופה הציבורית. וכי מדוע ייעצר התהליך המושחת דווקא אצלו?

התחילו בתופעה חברי מפלגת השלטון בימי ראשית קום המדינה, הלא היא מפלגת מפא"י וכל מפלגות השמאל אחריה, אשר יצרו מלכתחילה נורמות פסולות ומושחתות, אמור פליליות בחסות החוק, של "יד רוחצת יד" וקיבעו השחיתות הציבורית בכל פן של חיינו. לאנשי הימין בינינו, כתר נא זעיר, אלו הם התלמידים המסורים והנאמנים של מושחתי מפא"י אשר עלו על רבותיהם ביישומה אצלם של השחיתות הציבורית, כך שאין לאיש בינינו סיבה לתרועות גיל.

אפשר לנקות את השחיתות הציבורית

יהיו אלו שיחפשו את פתרון הקסם לתופעת ה'התנהלות הפלילית בחסות החוק' הזו, דווקא בתוספת חקיקה ולא היא. מדינת ישראל נאנקת קשות ומתקשה לתפקד תחת חקיקה עודפת, פופוליסטית וחסרת תועלת בכל תחום מתחומי חיינו. בעייתנו נובעת מחוסר פיקוח שערורייתי ומחוסר אכיפת החוקים שכבר נחקקו.

באם נדרוש הסבר על אודות כל חריגה מנהלית, קלה כחמורה, באם נפטר לאלתר כל מועצת מנהלים, כל מועצת נגידים כולם כאחד, כל נאמני הקופה הציבורית בכל אתר ואתר ללא רחמים ומשוא פנים, ונעמידם לדין באשמת מעילה באמון הציבור ומעילה בתפקידם כנאמני הקופה הציבורית. באם נשליכם לכלא לשנים ארוכות כאחרון "גנבי התפוחים", באם נחרים רכושם שצברו שלא כדין ונחזירו לאלו הוא שייך, לידי הציבור, באם נצא מההנחה כי "בתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף", באם ניצור משוואה כי דין אחד לבוזגלו ולמנכ"ל וחבר מנהליו, בכל האמור לנאמנות כספי הציבור, הרי שנמגר התופעה.

למרות האמור לעיל, עדיין נותרו אנשים ישרי-דרך בינינו, עליהם מוטלת המשימה ליישר ההדורים. המשימה הינה סיזיפית ובוודאי מתסכלת, אך אפשרית לאנשי חזון.

לאלו הנאנחים, ממלמלים, פוכרים ידיהם, אלו השוקעים בחרגון אי-מעש ותוחלת לנוכח הקלקולים הציבוריים המתחוללים לנגד עיניהם, הנה היא הדרך הוודאית לתיקון המרב בחיינו, למצער תהיה זו התחלה נאותה.

לאלו המשוכנעים כי זו דרכו של עולם ואין דרך חלופית, נזכיר כי ישנן מדינות בעולמנו בהן אנשים באים-בימים אינם גוועים בעוני מנוול מפאת מחסור באמצעים לרכישת תרופות, הם מקבלים אותן בחינם. אין הדבר נובע עקב אוצרות האדמה של אותן מדינות אלא מגיע מנביעות המפיקות אוצרות רוח וניקיון המוסר הציבורי.