בזכות מסרי הדואל שלא נמחקו

פרשת קליימט-גייט מאיימת לגרור את התקשורת הממוסדת לבוץ. השאלה היא מדוע זו מסרבת לטפל בפרשה ומנסה להתעלם ממשמעותה. התהייה רק מתעצמת לנוכח פרסום באתר הדיילי מייל הבריטי, שלפיו כל 4,000 מסרי הדואל של המידע המפליל שנמצא על שרתי אוניברסיטת מזרח אנגליה נשלחו לכתב האקלים של כתב ה-BBC, פול הדסון, כחודש לפני שפורסם ברשת. ההשערה היא, שהמידע נשלח דווקא לכתב הזה בשל פרסום הוגן למדי שלו: "מה קרה להתחממות הגלובלית", המודה בכך שהטמפרטורות העולמיות נמצאות במגמת ירידה. למרות שהדסון קיבל לידיו את "סקופ המאה", הוא קבר אות המידע ונמנע מלפרסמו. בזכות חופש המידע באינטרנט, נמצאה הדרך לעקוף את ה-BBC, והמידע פרץ החוצה.

כך, הפרשה שפרצה לרשת כבר ב-20 בנובמבר סוקרה ב"ניו-יורק טיימס" (שגם אישר את אמיתות התכתובות – שבחלקן השתתפו כתביו), ברשת הטלוויזיה "פוקס", ב"וול סטריט ג'ורנל", ב"וושינגטון פוסט" ובעיתונים אמינים אחרים, אולם בישראל התמהמהו עורכי העיתונים בחשיפת המידע במשך יותר משבוע – וכאשר עשו זאת בעל כורחם, היה זה במדורים פנימיים ובהמעטה מחשיבות הפרשה. ייתכן כי עורכי החדשות הירוקות קיוו שהסערה תעבור מעל לראשיהם, אך הפרשה, אשר כונתה בארה"ב "קליימט-גייט", ממשיכה לצמוח כפטרייה גרעינית שעתידה להוריד נשורת על כל מחקרי האקלים.

אחד המדענים שמכתביו נחשפו – קנת טרנברט מ-NCAR (המרכז הלאומי לחקר האטמוספירה, ליד אוניברסיטת קולורדו שבארה"ב) – כותב: "עובדה היא שאיננו יודעים להסביר את אי-ההתחממות של השנים האחרונות, והדבר שם אותנו ללעג". בתכתובת אחרת מברך מנהל היחידה, ד"ר פיל ג'ונס, את מיכאל מאן על ה"טריק" הנהדר של ה"הוקי סטיק" – מקל ההוקי. זה הגרף, שצורתו היא כשל מקל הוקי, שהופיע בדוחות האו"ם הראשונים על תרומת בני האדם להתחממות כדור הארץ והפך לכלי הסברה מרכזי בארגז הכלים של החממיסט המצוי ובסרטו של אל גור, שבזכותו קיבל פרס נובל.

הגרף, נבדק על-ידי מומחים עצמאיים והתגלה כמניפולציה של נתונים, המדגימה עלייה פתאומית וחזקה של קצב התחממות כדור הארץ בעשרות השנים האחרונות. השיטה בה השתמש מאן נחשפה על-ידי המתמטיקאי סטיב מקינטאייר, שגילה, כי מתוך הנתונים אשר שימשו ליצירת הגרף, הושמטו הנתונים שלא תאמו את התוצאה המבוקשת. כאשר מוסיפים את הנתונים שהושמטו, הופך "מקל ההוקי" לסתם "מקל", שאין בו כדי ללבות היסטריה המונית ולגייס תקציבי עתק.

סטיב מקינטייר הוא אדם פרטי, גימלאי, העובד מביתו שבטורונטו. לרשותו לא עומדים תקציבי מחקר ענקיים, וגם לא צוותי חוקרים מסייעים. "בהתחלה חשבתי", הוא אומר, "שכל המחקרים המתפרסמים עוברים מן הסתם בדיקה קפדנית לפני פרסומם. נדהמתי לגלות שאיש לא בדק דבר". לאחר שהותקף על שהעז לבקר את מחקרי התומכים בתאוריית ההתחממות, השיב מקינטאייר: "אני לא מנסה להוכיח שום דבר, וגם לא לסתור שום הוכחות. אני רק מנסה לבדוק מחקרים שמתפרסמים".

חוקרי היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה עשו כל מאמץ למנוע גישה לנתונים, למרות שמדיניות הפרסום של הירחונים המקצועיים ודרישות החוק מחייבות מתן גישה חופשית אליהם. בתכתובותיו התוודה ד"ר פיל ג'ונס בין השאר כי: "סטיב מקינטאייר ורוס מק'קיטריק מנסים זה שנים לקבל את הנתונים. אם הם יפנו בדרישה רשמית לפי חוק חופש המידע הבריטי – אני חושב שאמחק את הנתונים ובלבד שלא ייפלו לידיהם". יותר מאוחר, בתשובה לדרישה שאמנם הופנתה לפי חוק חופש המידע, "התברר" שהנתונים אכן "נמחקו בטעות". הפעולה האחרונה הזו יש בה לכאורה חשד לפלילים. השבוע הודיע ג'ונס, כי הוא משעה עצמו מפעילות. במקביל פועלים גורמים שונים לחקירת ההיבטים הפליליים של הפרשה.

מדעני היחידה גם הפעילו מערכת קשרים כדי למנוע את פרסומם של מחקרים החולקים על עמדתם במגזינים מדעיים יוקרתיים, תוך הצגת מצג של אחדות דעים. בתכתובות דואר אלקטרוני אחרות מבקשים הכותבים לפגוע בפטריק מיכאלס, מדען שהטיל ספק במחקרם, על-ידי ניסיון לערער את תוקף תוארו האקדמי.

בין הפתיים הגדולים שנחשפו בפרשה בולטים עיתונים ועיתונאים, שמיחזרו את התעמולה מבלי לבדוק את העובדות לעומקן, כפי שמצהיר על עצמו עיתונאי ה"גארדיין" הבריטי, ג'ורג מונביוט, איש שמאל התומך בתאוריית ההתחממות: "אני מתנצל. נתתי אמון רב מדי לחלק מאלה שסיפקו את המידע בו האמנתי ושאותו הפצתי. לו חקרתי יותר לעומק בנושא, הייתי יכול להיות עיתונאי יותר טוב". מונביוט קרא לד"ר פיל ג'ונס להתפטר לאלתר.

ללא נתונים – אין מדע, ללא בדיקת עובדות – אין עיתונות, וללא עיתונות ומדע – אין חופש פוליטי. כיום, כאשר מדיניות בינלאומית והשקעות של מיליארדי דולרים מוטלים על הכף, מערערת הפרשה את אמינותם של מרבית הפרסומים המדעיים של האו"ם ושל המחקרים התומכים במדיניות זו. פרשת "קליימט-גייט" מחייבת את אנשי המדע כמו גם את העיתונאים, לעריכת חשבון נפש ולבחינה מדוקדקת של הנתונים ושל התאוריות, שעליהם מתבססות הפוליטיקה והכלכלה העולמית בתחום ההתחממות הגלובלית.