על דמוקרטיה וזעם קדוש

חבר הכנסת עפו אגברייה זועם. על מה ולמה זועם חבר הכנסת המכובד? על כך שאוניברסיטת חיפה החליטה לדחות הפגנה שיזמו הסטודנטים הערביים לציון שנה למבצע "עופרת יצוקה". זהו "יום שחור לדמוקרטיה הישראלית" הטיח בנו חבר הכנסת בזעם כבוש.

ואכן, יש לחבר הכנסת אגברייה את כל הסיבות שבעולם לכעוס. כנצר לאומה שהגתה ויישמה את הדמוקרטיה (וההיסטוריה מלאה במאבקיהם למען זכויות האדם באשר הוא), אומה שעשרות מדינותיה על פני הגלובוס הינן אות ומופת למשטרים דמוקרטיים, אומה שהוציאה מתוכה מנהיגים דגולים ודמוקרטיים כמו סדאם חוסיין, אסד הראשון והשני, מלכים דמוקרטיים כמו פארוק ועבדאללה, והרשימה קצרה מלהכיל את השליטים והאידיאולוגים שלהם, שפעלו רבות ונצורות להפצת הדמוקרטיה בעולם.

איך יכול אדם שבקיטונו מטען ערכי ורב-שנים כזה לסבול אקט טירני כמו דחיית הפגנה באוניברסיטה, שכולה נועדה לקלס ולפאר החלטה של ממשלה דיקטטורית להגן על תושביה מפני יישות נאצלה הקרויה ח.א.מ.ס - (חסידי אומות העולם המוסלמי).

אפילו חבר הכנסת דב חנין מחד"ש חושב כך. גם הוא שותף לזעמו של אגברייה. והוא מוחה על כך נמרצות. חסר לחנין "דיון ציבורי ופוליטי אמיתי" על המבצע הנפשע ותוצאותיו, שיכלול כמובן גם את מרכיבי חופש הביטוי וגם את "חירות ההפגנה", בדיוק כפי שלמד אצל מורו ורבו - ולדימיר איליץ' לנין - וגם זכה לראות את יישומם של העקרונות הנעלים הללו בברית המועצות ובמדינות ערב הנאורות. איך אמרו חז"לינו? הלך הזרזיר אצל העורב.

אז כל מה שנותר לנו לנוכח הטפות המוסר של שני הצדיקים האלה, זה להשפיל את עינינו בכלימה ולנסות לחזור לשגרה ככל שהמצב החדש יאפשר. למרות שבאיזושהי פינה נידחת בנפש מכרסם חשד קטן שאולי נציגי האומה האיסלאמית וגרורותיה בשמאל, למרות מעמדם הבלתי ניתן לערעור כשוחרי הדמוקרטיה מקדם, תוכם אינו כברם? אולי בכל זאת הם נסחפו והפכו את הדמוקרטיה למכשיר כלשהו? מכשיר להשגת מטרה? ואם כן – מהי המטרה הזו? מסקרן, לא?

כך, מוטרדים מה"ספקון" המכרסם והמציק הזה, אנו נמשיך ונתקיים איכשהו עד להתגלמות הבאה של הצורך הבלתי נשלט בדמוקרטיה טוטאלית אצל חברי הכנסת מהגוש המסוים במדינה שזכויות האדם בה הפכו כידוע למרמס. נקווה לטוב.