|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
מנהל יקר (מאוד),
יפה מאוד שאתה מקפיד מהאחד לראשון 2004 על גילוי נאות. יפה, באמת יפה, שהפקידה החביבה (למען הגילוי הנאות אגלה את שמה: מיכל) בסניף שאתה מנהל - במסירות וביעילות מעוררות הערכה - עדכנה אותי על-פה ויידעה אותי בכתב, באמצעות תדפיס, אשר גם עליו אשלם מן הסתם עמלה כל שהיא בסוף החודש או הרבעון, שעבור ההמחאה שהפקדתי יגבה ממני הבנק החל מהיום, היום הראשון של השנה הלועזית, שקל ועשרים ואחת אגורות. אכן, שנה טובה: תחל שנה ועמלותיה.
הגילוי הנאות הזה על עצם הגבייה לא מקהה את הכעס שלי - ומן הסתם גם של לקוחות רבים אחרים - על מהותה: סליחה, כבוד המנהל, עמלה? על מה? האם לא נגבתה ממני היום עמלה כפולה על לא עוול בכפי ובכספי? האם אתם לא מקזזים בלאו הכי מיתרתי - חיובית כשלילית - דמי ניהול קבועים, שעליהם נוספות עמלות נקודתיות על פעולה זו או אחרת?
זה לא בסדר. אתם עושקים את הלקוחות הזוטרים שלכם שהם אולי לא עוגות הקרם והקצפת שלכם אבל הם (אנחנו) מטה לחמכם (אולי לא הבאגט - אבל לכל המעט הלחם השחור האחיד).
אני לא דורש ממך, אדוני, אף לא מבקש, לשתף אותי ברווחים העצומים של הבנק, שאתה מנהל את אחד מסניפיו, אף כי יש לי סיבה מוצדקת ומספיקה לתבוע זאת בהיותי גרגר סוכר בעוגת השמנת עתירת הקלוריות של המערכת הפיננסית האדירה, שאתה, כבודו, נהנה (לבריאות, רק הישמר מהכולסטרול הרע) ממשמניה.
אין סיבה להכביד ולהעיק עליי בחיוב חשבוני בעמלות מופרכות, הזויות, בלתי מוצדקות וגם לא לגיטימיות. ממש לא.
אני משלם לכם (סליחה: אתם מנכים מחשבוני) כסף רב וטוב, כסף יקר לאין שיעור, גם ללא עמלת השקל ועשרים ואחת.
שקל ועשרים ואחת אגורות הם, אולי, כסף קטן, שולי וזניח עבורך, אדוני, אבל עבורי הם כסף. נקודה. אני מכבד כל אגורה ומשקיע זמן ומאמץ להרוויח אותה בכבוד וביושר.
החיוב השרירותי, הבלתי מנומק גם כאשר מוחלת עליו התווית 'גילוי נאות', בעמלת הפקדה ובעמלת משיכה כל פיסת נייר שאתם מנפקים לי בתמורה לכסף שאני מפקיד בחשבוני או מושך ממנו - הוא גזל. הוא עושק. אלה - השתיים - המילים, כי כזה הוא המעשה.
העמלות הרבעוניות שאותן אתם מנכים מחשבוני אמורות לכסות את עלותן של כל הפעולות (לא רבות) שאני עושה במשך חודש ממוצע בסניף הבנק, שבו מופקד חשבוני.
אני יודע שאין לי כוח הרתעה. אני יודע שגם אם אאיים במשיכת כספי ובפתיחת חשבון בבנק אחר, לא תרוצו לתפוס בכנף מעילי כדי להניא אותי. לא תעשו דבר כדי לרצותני.
אבל חשוב שאתם, צמרת הבנק, תדעו שאני ושכמותי, לקחות קטנים אבל לא בלתי חשובים אפילו לכם, הם השורשים שמהם אתם צומחים. אנחנו, בפעילותנו השוטפת, הגם שהיא צנועה ומועטה, מזינים את האדמה, שאת לשדה אתם מוצצים בשקיקה. אנחנו מזבלים ומשביחים אותה. אנחנו הקרקע הדשנה שלכם, בית הגידול, המרחב, האופק וגם, אכן, תרשה לי להרקיע טיפה, השמים.
אל תקל ראש בקובלנה המרירה הזו, אדוני המנהל. אל תניד ראש או עפעף בביטול ובזלזול: אני "יחיד כה ורפה", כמאמר המשורר ( אלתרמן) ורבים-רבים אלמוניים וזוטרים כמוני הם הגרעין הקשה של לקוחותיך. בלעדינו אתה בעצם...
הידיעה הוודאית שלך את עובדת היותי בן-ערובה שלך (אף כי, כאמור וככתוב, יש לי אפשרות לערוק לבנק אחר) מחזקת אותך בעמדה אשר ממנה אתה יכול לסתור את טענותיי או להזימן אבל היא לא מעניקה לך לגיטימציה להמשיך להשית עליי עמלות חדשות, חדשות לבקרים.
זה לא איום, אבל קח את המלים האלה ותישן עליהן לילה: בסופו של יום עם איזו תחושה אתה עולה על משכבך, כשאתה יודע בוודאות - אתה הלא איש כספים מדופלם - שחלק ניכר מרווחי העתק של הבנק (שאשריך וטוב לך שזכית להימנות עם בכיריו) נצבר מכסף שנלקח מאנשים בניגוד לרצונם, בעל כורחם, באמתלה קלושה ורופפת, דלה ורופסת, כאילו זה מחיר עבור שירות שהוענק להם.
|
| תאריך:
|
03/01/2004
|
|
|
עודכן:
|
03/01/2004
|
|
אברהם שרון
|
|
בשנת 2003 שילם יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, רן ארז, מחיר אישי יקר. בשבועות שקדמו לבחירות לראשות ארגון המורים, יצא העיתון "ידיעות אחרונות" בסדרה ארוכה של כתבות תחקיר וחשיפות (בעיקר של העיתונאי מרדכי גילת) לפיהן, רשום ארז כמורה מן המניין בבית ספר באשדוד ומקבל משכורת חודשית בהיקף של 80 אחוזי משרה, אך לא לימד בפועל אפילו שעה אחת. בנוסף נטען, כי בתוקף תפקידו כיו"ר הארגון, נהנה ארז ממשכורת גבוהה, תנאי פנסיה חודשית ורכב צמוד.
|
|
|
|
|
כאשר שורר ואקום מדיני, ראש הממשלה אינו נוטל יוזמה, רק מפריח רמזים של תוכנית מדינית, הליכוד - מפלגת השלטון - אינו אומר במפורש ובמפורט מה הוא מציע כפתרון לסיכסוך, או שהוא מדבר בכמה קולות, ואילו מפלגת העבודה כמעט איננה קיימת, ברור כי יקומו אחרים ויעלו רעיונות משלהם, תוכניות לנסיגה ולהתקפלות למיניהן, יהיו הם מקרב הפוליטיקאים או מן האקדמיה והתקשורת. זהו לכאורה פשר היוזמות למיניהן, שמתרוצצות בימים אלה כסחורה מוצעת לכל קונה בשוק המציאות הפוליטי.
|
|
|
|
|
חלפו להם שמונת ימי החנוכה וחזרנו לשיגרה. עמדנו כבר בעבר על כך שהחגים חוזרים מדי שנה ובכל שנה אנו אמורים לחגוג אותם במודעות גבוהה יותר מזו שבה חגגנו בפעם הקודמת. יתר על כן, עלינו להמשיך את המסר של החג, כל חג, אל ימי החול הבאים בעקבותיו. שהרי חגי ישראל ומועדיו נושאים כולם מסר פנימי האמור ללוות אותנו לאורך כל השנה עד מועד אותו חג בשנה הבאה.
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר בישרו נשיא ארצות-הברית, ג'ורג' בוש, וראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, כי מנהיג לוב, מועמר קדאפי, הודה כי לוב עוסקת בפיתוח נשק גרעיני, והסכים לקבל על עצמו פיקוח בינלאומי מצד המועצה לאנרגיה אטומית.
|
|
|
|
|
מאבק מעניין עומד להיפתח בזמן הקרוב בין שלושת הטוענים לכתר: שר האוצר בנימין נתניהו, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה אהוד אולמרט, ושר הביטחון שאול מופז. המאבק הפעם הוא על מיליארדים. ליתר מיקוד: קרקעות במיליארדים.
|
|
|
|
|
