דוח גולדסטון הוא רק הקצפת

הדוח המדובר של "אם תרצו" עורר תגובות רבות. כצפוי, ההגנה של חסידי הקרן החדשה לישראל התבטאה בהתעלמות מן הטענות המועלות בד"וח ובהתקפה על הלגיטימיות של "אם תרצו", תוך חזרה בלתי פוסקת על המנטרות הידועות: "ניסיון השתקה של ביקורת", "מקארתיזם" "פאשיזם", "ימין קיצוני", "ארגון קיקיוני" וכיוצא באלה. כאשר השמאל הקיצוני נחשף, הנאורות וצחות הלשון הופכות לנאצה יוקדת: הגיוס מלא, גדודי הארגונים נתמכי הקרן צועדים בסך, והמשמעת מוחלטת. וכל האופרציה הזו מכוונת כנגד ארגון לא-ממשלתי קטנטן ("אם תרצו"), שכמוהו ניזונים מן הקרן למאות.

וכך, זועק לו גוליית באימה, עוד לפני הסיבוב הראשון נגד דוד, כקוזאק נגזל ונעשק. כן, אפילו בקרב זה – כשמרבית התקשורת והאליטות מתגייסות במלוא עוצמתן לטובת קרן הענק כנגד ארגון זעיר וחסר אמצעים, תוך הפעלת מכבש לחצים וכספים – הקרן, בעלת התקציב של עשרות מיליוני דולרים בשנה ונאמנים רבים, עדיין מבקשת להצטייר כאנדרדוג המדוכא על-ידי כוחות הרשע. באותן דרכי "הגינות" הנקוטות בידה מימים ימימה, כאשר היא מותקפת, היא מבקשת לשנות לגמרי את כללי המשחק שבהם היא משחקת כאשר היא התוקפת: חופש הדיבור, הזכות לבקר, החירות המחקרית והעיתונאית, וכיוצא באלה.

כאילו לא די בגודלה ובעושרה של הקרן, עלינו להגן על חסידת הדמוקרטיה הזו באמצעות חוק דמוקרטי חדשני, הקובע כי כל חשיפה של הקרן היא עבירה על חופש הדיבור ופגיעה בחוק הבינלאומי; כך תצטרף עבירה זו לרשימת הפשעים הישראלים שהקרן ממילא אוספת, וחברי "אם תרצו" ותומכיהם יישלחו – באופן דמוקרטי ובהתאם לזכויות האדם שלהן הם ראויים – להאג, לשיפוט מהיר על חשיפת מעללי הקרן נגד חיילי צה"ל.

הלוואי שאפשר היה להשתעשע ולהתבדח בנושא הזה, אבל הרצינות של הקרן תהומית. מאחורי התקפת הנגד משולחת הרסן שלה מסתתרת אמת פשוטה: "הקרן החדשה לישראל" היא ארגון פוסט-ציוני, המזדהה עם הלאומיות הערבית ומעודד אותה, וסולד מן הלאומיות היהודית ונלחם בה. ברשימת הארגונים הנתמכים על ידה והמטרות שהיא מקדמת אין אף ארגון ציוני סתם או מטרה לאומית יהודית. אחרי עיון במאות מסמכים של הקרן, פנימיים וגלויים, ניתן לקבוע כי לעולם אין היא מזדהה עם מטרות ציוניות, אלא להיפך. כשמדובר ביהודים, הקרן תומכת בארגוני מאבק נגד הממשלה או נגד יהודים אחרים, להחלשת הלאומיות היהודית והסולידריות של העם היהודי היושב בישראל, וכשמדובר בערבים, הקרן תומכת בארגוני סולידריות מובהקים של "הפלשתינים הישראלים", כפי שהיא מקפידה לכנותם, לשם גיבוש זהותם הלאומית וליכודם נגד האויב המשותף: מדינת ישראל.

נשמע דמיוני, מנופח ומוגזם? הכל מבוסס על מסמכים. דוח גולדסטון הוא רק ה"קצפת". הקרן פועלת, למשל, נגד התיישבות יהודית בתוך גבולות הקו הירוק, על-ידי הקמת קואליציות ערביות-בדואיות-יהודיות למסירת קרקעות (של קיבוצים, למשל) לערבים. הקרן מקימה ותומכת – בממון, בכוח אדם ובתכנון – בקואליציות סרבנות הפועלות נגד צה"ל בתוככי ישראל (דוגמת קואליציית נשים לשלום). ארגוני הקרן הערבים הם אלו שכתבו את מסמכי החזון האחרונים של ערביי ישראל, המגנים את הריבונות היהודית ואת הדו-קיום תחת ריבונות זו.

הקרן היא אפוא ארגון מקיאווליסטי: תחת המעטה של אהבת אנוש, זכויות אדם, חופש ביטוי ודמוקרטיה, היא פועלת לשלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית. עד כדי כך הצליחה הקרן למצֵב את עצמה ולהתערות באליטות השונות, עד שגם מבקריה בעניין מעורבותה בדוח גולדסטון פותחים את דבריהם בהתנצלות בנוסח "הקרן עושה המון דברים יפים, אבל במקרה זה היא הגזימה". גם אילו היה זה כך, לא קשה לדמיין כיצד היה מגיב השמאל על פעילות של ארגון ימין, התומך בפעולות צדקה, חסד, חינוך והנחלת הערכים האוניברסליים של נביאי ישראל, אך גם בארגונים כמו "ביד קפוצה ניישב את שייח ג'ראח", "העמותה להגנת תוקפי ערבים", "האגודה לטרנספר שקט", "חזק ואמץ נוער הגבעות", ו"הפורום להשתלטות על אדמות פלשתינים"?

"הקרן החדשה לישראל" – ארגון אמריקני שהוקם על-ידי יהודים ישראלים, ושנועד להקים ולתמוך בארגונים שיפעלו לקידום מטרותיו האידיאולוגיות בישראל, ביניהם אנטי-ציוניים במפגיע, על-ידי גיוס והעברת כספים לארגונים אלה. פעילותו נעשית בחוסר שקיפות, כולל גיוס תרומות נכבדות שלא היה ניתן לו לגייס אילו חשף אותה. הגיע הזמן שכנסת ישראל תתמודד עם הפרצות והלקונות שבהגדרת הארגונים הלא-ממשלתיים הפועלים בהסתר ובכחש, ותסדיר את פעילותם ואת שקיפותם.