ביעור חמץ - על חמיצות הלב וטוהר המחשבה

רגע השיא בהכנות לחג הפסח הינו – ביעור החמץ. אותו רגע מעורבב וקצת לא מוגדר בין חמץ לכשר.

אותו רגע בו הוצאנו את החמץ האחרון מביתנו לשריפה. אותו רגע בו הפינה הקטנה בה אכלנו את הפיתה עם גבינה, את הפיתה עם שוקולד, אכילה של טרם כניסת זמן הפסח – אותו הרגע בו פינינו, הוצאנו ושרפנו, הינו הרגע בו אנו חשים נקיים ושלמים. נקיים מכל חמץ בבית, נקיים מחמיצות הלב.

שלווה גדולה וכוחות מחודשים להכנות בבית נקי וכשר. של הכנות ממשיות לקראת הערב הגדול.

יש הקבלה אמיתית ומפתיעה בניקוי הבית מחמץ לפסח, לבין ניקוי קירות הלב מתחושות עלבון ישנות, מתחושות טינה ומרירות שנצטברו אולי במשך ימים רבים.

בתוך תחושת הניקיון בבית, אפשר לחוש את הלב כמה למין ניקיון שכזה גם כן. ניקיון של בנייה והתחדשות.

מאחר שאין יום לביעור חמצו של הלב, הרי שאין מתאים מימי האביב לניקיון כללי של נפשנו העמוסה מימי סגריר אפרורי, מימי קיץ לח ומיוזע, לקראת ימים של התחדשות ופריחה אביבית כשהלב נקי מתחושות לא נעימות שאולי נצטברו בו ימים רבים.

כשאנו פיזית מנקים, מחפשים, מנערים, חובטים ומוציאים את החמץ מביתנו. אנו חשים כי הנפש משתתפת בניקיון. שהרי גם הנפש צריכה בדיקה: חיבוט, ניקוי, הוצאת חמץ – חמיצות הלב והיפתחות לשנה חדשה מבטיחה ומתחילה, כמה יפה, בעונת האביב. שהרי ניסן ראש לחודשים הוא.

תוך ניקיון, תוך בדיקה בכל פינות הבית, תוך גירוש החמץ לזכר בצקם של ישראל שלא תפח, יש מקום גם למניעת תפיחת עלבונות ולביטול כעסים וטינות. שהרי זו הזדמנות נפלאה לחיפוש גם בכל פינות ליבנו. לניקוי, לביעור, להיפתחות.

וכך - תחושת הרווחה והנקיות הפושטות בבית לקראת החג. כשהבית כבר כשר ונקי מכל טיפת חמץ מיותרת. מסייעת גם ללב להיות נקי מכל מחשבה רעה, מכל טינה, מחמיצות הגורמת להחמיץ רגעים נפלאים של בריאה, של אביב, של טוהר בונה ושל התחדשות.

אם נכניס את הניקיון למחשבותינו, את הטוהר והאור שמקרין הבית לאחר עבודת הניקיון היסודי, לאחר ביעור החמץ, נוכל גם לקיים "וביערת הרע מקרבך" והסרת את כל מה שרע ולא טוב עבורך. וכך - מתיקות של שמחה תמלא את ליבנו. משהו מאור הגאולה ינבוט בנו.

גאולת הנפש של מי שהיה שבוי בצערו, בכאבו, בטינות הלב ובייאוש חלילה, לקראת היפתחות למשהו חדש, נקי וזך. לטוהר המחשבה.