|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שמואל דכנר: האיש הנסתר בפרשת הולילנד; פרופיל
|
שימש במשך שנים כיועץ לבעל המגרשים, הלל צ'רני, ואיתר למענו את שני הקונים הגדולים - פולאר ונידר ● האם צ'רני נשאר חייב כספים לדכנר? ● יעץ גם לפולאר בפרשת "הזרע" ● תחנות דרך לא-מוצלחות בביוגרפיה של היזם הוותיק
|
|
שמואל דכנר [צילום: בוצ´צ´ו]
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| הוא הקים שלוש חברות, הקרויות "מאגרי בנייה", "מאגרי סחר" ו"מאגרי טכנולוגיה". חברות אלו קנו נכסים וחברות מכל הבא ליד. דכנר הנפיק את מניות החברות בבורסה, ותכנן לגייס סכומי כסף גדולים למימון ההשקעות. גם בתקופה זו היו לו קשרים טובים עם התקשורת, והוא דיווח בהרחבה על תוכניות ההשקעה של חברותיו | |
|
|
|
|
שמואל דכנר הוא האיש הנסתר בפרשת הולילנד. הוא כיהן במשך שנים כיועץ להלל צ'רני, בעל המגרשים במתחם, וסייע לו לאתר את שלושת הקונים הגדולים של המגרשים - פולאר, קרדן ונידר. בנוסף, כיהן כיועץ לחברת פולאר, וניסה - ללא הצלחה - להשיג לה אישורים לבניית 2,200 דירות על הקרקע שהייתה ברשותה, ליד מזבלת חירייה. חלק מהעובדות הנוגעות לפעילותו יפורטו בהמשך, ועדיין צפויים גילויים.
דכנר הוא אחד מיזמי ומנהלי הנדל"ן הוותיקים של ישראל. במשך שנים, עד סוף 1982, כיהן כמנכ"ל חברת הבנייה אזורים, שהייתה אז אחת המובילות בענף. הוא נחשב למנכ"ל מוצלח. גם יחסיו עם התקשורת היו טובים, והוא סיפק ברצון מידע על פעילות ועסקי החברה.
לפני 28 שנים פרש דכנר במפתיע, והודיע שהוא פונה ליזמות עצמאית. דכנר איתר את האפשרויות לגיוס הון בבורסה, שהייתה אז רותחת ובשיאה. הוא הקים שלוש חברות, הקרויות "מאגרי בנייה", "מאגרי סחר" ו"מאגרי טכנולוגיה". חברות אלו קנו נכסים וחברות מכל הבא ליד. דכנר הנפיק את מניות החברות בבורסה, ותכנן לגייס סכומי כסף גדולים למימון ההשקעות. גם בתקופה זו היו לו קשרים טובים עם התקשורת, והוא דיווח בהרחבה על תוכניות ההשקעה של חברותיו.
איתרע מזלו של דכנר. 1983 הייתה שנת שפל בבורסה, השערים ירדו והיה קשה לגייס כספים בהנפקות חדשות. השפל העמיק באוקטובר 1983, עם מפולת מניות הבנקים, ששלחה את שוק ההון ואת המשק כולו לתקופה קשה. כל התוכניות לגיוס הון נגוזו, ודכנר וחברותיו נכנסו לבעיות. |
|
הגיעה שעת התשלום - אבל כמה?
|
|
|
|
|
מ-200 ל-960 דירות. הולילנד
|
|
|
הכל היה טוב ויפה, עד שהגיעה שעת התשלום. הלל צ'רני היה חייב, כמובן, לשלם לדכנר בעד פעילותו - יזום העסקות והתיווך. נראה, שפרצה מחלוקת בין השנים על הסכומים. אפשר להניח, שדכנר הבהיר חד-משמעית לצ'רני שעליו לשלם לו את שכר הטרחה המלא (לגירסתו). צ'רני היה חייב להיות זהיר: שמואל דכנר ידע ויודע, מתוקף תפקידו, הכל, או כמעט הכל, לא רק על מכירת המגרשים, אלא גם על הליכי התכנון.
הדברים ברורים: מתחם הולילנד היה מיועד תחילה לבניית כ-200 דירות. צ'רני ביקש להשיג - ולבסוף השיג - אישורים חריגים להגדלת היקף הבנייה במתחם כמעט פי חמישה, ל-960 דירות. כשדכנר הציע את המגרשים למכירה, היה עליו לדווח לקונים-בכוח מה הם אחוזי הבנייה, כמה דירות אפשר יהיה לבנות, כי עובדות אלו קובעות את שווי המגרש. בידי דכנר היו, כמובן, כל המסמכים הנוגעים בדבר, כל האישורים שהתקבלו, וכל המהלכים שנעשו לשם כך. הוא יודע הרבה מאוד!
איך השיג צ'רני את האישורים החריגים? החשד הוא, שהאיש שילם שוחד למהנדס עיריית ירושלים אורי שטרית ולאישיות בכירה מאוד. סביר להניח, שדכנר, שהיה מעורה בפרטי המו"מ עם הרשויות, יודע די הרבה בנושא זה.
|
|
הוא יודע הרבה גם על "הזרע"
|
|
|
| המינהל החליט חד-משמעית להפוך את כל השטח לפארק. לפני כחודש, בצעד מפתיע, הודיע המינהל לפולאר שתוקף חוזה החכירה פג, ועליה להחזיר מיד את המגרשים. פולאר, ככל הידוע, לא התנגדה, כי ידעה שהמינהל צודק | |
|
|
|
דכנר יודע הרבה מאוד גם על פרויקט נוסף הנמצא בחקירה, מתחם "הזרע" במזרח תל אביב. המתחם נמצא בבעלות המינהל, והוחכר לתקופה ארוכה לחברת "הזרע", שהייתה בבעלות פולאר. בשנת 2007 שכרה פולאר את שירותיו של דכנר, כדי שינסה להשיג אישורים לשינוי ייעוד הקרקע מחקלאות לבנייה. החברה הגישה תוכניות מפורטות לבניית כ-2,000 דירות. באותו זמן כבר הייתה פולאר בבעלות איש העסקים היהודי-אמריקני, עו"ד זיל פלדמן.
דכנר ידע, שמשימתו אינה קלה. אחת הסיבות היא, שפג תוקפו של חוזה החכירה בין פולאר למינהל, ועל החברה היה להחזיר את המגרש למינהל. בנוסף, התוכנית של המינהל והמדינה היא להשתמש במגרשים אלו כחלק מפארק אילון הגדול. דכנר, מכל מקום, הוא ניסה.
כמו שבירושלים שכר את שירותיו של רבין, שכר דכנר גם בתל אביב את שירותם של שני מומחים: נחמה רונן, בעבר מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, ועו"ד משה שמעוני, לשעבר עוזרו של מנכ"ל המינהל דאז (יעקב אפרתי) ומנכ"ל משרד הדתות. רונן עשתה לובי במינהל ובמשרדי ממשלה, שמעוני ניסה לגייס את תמיכת ראשי העיריות בגוש דן. המטרה: לאשר בניית כ-2,000 דירות.
מה חלקו של דכנר בפעילויות אלו? אלו צעדים נקטו רונן ושמעוני, כדי לשכנע את הרשויות לתמוך בבנייה? ברור, שדכנר ועוזריו לא פעלו על דעת עצמם, אלא בשליחות חברת פולאר. כמו-כן ברור, שבידי דכנר מידע רב בנושאים אלו.
במקרה זה נכשל דכנר. המינהל החליט חד-משמעית להפוך את כל השטח לפארק. לפני כחודש, בצעד מפתיע, הודיע המינהל לפולאר שתוקף חוזה החכירה פג, ועליה להחזיר מיד את המגרשים. פולאר, ככל הידוע, לא התנגדה, כי ידעה שהמינהל צודק. אולם רבים תמהו, מדוע נזכר המינהל פתאום לדרוש את המגרשים, ומדוע עמד על כך שהם יוחזרו מיד. עתה נראה, שהמינהל קיבל מהמשטרה מידע על החקירה בעניין "הזרע", והחליט להחזיר מיד את המגרשים לבעלותו, כדי "לנקות את השטח".
קיים, אם כן, הבדל עקרוני בין שתי הפרשיות: פעילות דכנר ב הולילנד הצליחה מאוד, והייתה אמורה להניב לו סכומי כסף גדולים כעמלה, דמי תיווך או דמי ייזום. הפעילות ב"הזרע" נכשלה, אבל גם כאן הוא לא עבד בחינם. האם קיבל כספים? כמה קיבל? מה הקשר בין זרימת הכספים לבין הגילויים האחרונים? נראה, שתוך ימים מספר נדע יותר.
|
|
|
שימש לצ'רני כיועץ [צילום: פלאש 90]
|
|
|
פעילותו העיקרית של דכנר הייתה ונשארה בתחום הנדל"ן. מתישהו בין 1996 ל-1999 מונה ליועץ הנדל"ן הראשי של הלל צ'רני, בעליהם של המגרשים המפורסמים ב הולילנד, בית וגן, ירושלים. תפקידו של דכנר היה לפעול למציאת קונים למגרשים, תוך כדי השבחתם. פעילות זו, יש להדגיש, חוקית לחלוטין, וסביר שצ'רני יבקש להיעזר בשירותיו של מומחה לנדל"ן.
דכנר הצליח ליזום, או לתווך, שורת עסקות, שבהן מכר צ'רני את כל מגרשי הולילנד, או כמעט את כולם. לא כל הפרטים על עסקות אלו ברורים עד היום. מה שידוע הוא, שדכנר היה פעיל ביזום ותיווך העסקות הבאות:
- קרדן נדל"ן, בשליטת יוסף גרינפלד ואבנר שנור, רכשה תחילה אופציה לקניית 25% מהמתחם הגדול והעיקרי של הולילנד, ב-27.5 מיליון דולר. בדצמבר 1999 מימשה קרדן את האופציה, ואף הגדילה את חלקה ל-30%. היא שילמה, ככל הנראה, כ-35-33 מיליון דולר. קרדן שילמה מחיר נמוך יחסית, בזכות האופציה מהעבר.
- פולאר, שהייתה אז בשליטת שרפ"ק (יצחק שרם, יאיר פודים, אביגדור קלנר) - שעוד נחזור אליה בהמשך - קנתה במקביל לקרדן 60% מהמתחם הגדול. היא שילמה, ככל הנראה, 55-50 מיליון דולר.
- המשקיע אלי וינשטיין מארה"ב, באמצעות נציגו בארץ חיים ראבד, קנו בינואר 2006 את יתרת המתחם, לבניית 220 דירות, ב-30.5 מיליון דולר. וינשטיין התקשה לעמוד בתשלומים, ובאוקטובר 2007 מכר את המגרשים שלו לחברת נידר, של האחים רחמין מירושלים, במחיר דומה למחיר הרכישה. (נידר נקלעה לקשיים, ולפני כחודש מכרה את המגרשים לרמי לוי ולחברת נהור, בכ-35 מיליון דולר.)
דכנר העסיק כמתווך, לצורך מציאת הקונים, את המתווך הירושלמי מאיר רבין, שהוא כזכור אחד העצורים בפרשת הולילנד.
|
|
מתל אביב ללונדון, מנדל"ן למאפיות
|
|
באמצע 1994 הבין דכנר, שעליו לשנות כיוון. הוא מכר את שלוש חברותיו, במחירים לא-טובים, בעיקר לאיש עסקים ותיק אחר, שמעון קדם (המכונה צ'פאי). לאחר מכן עזב דכנר את ישראל ועבר להתגורר בלונדון. היה לו ג'וב מן המוכן: מנהל העסקים של ליאון תמן המנוח, מולטי-מיליונר יהודי-אנגלי, שבין היתר היה אז בעליו של מלון "דניאל" בהרצליה-פיתוח.
בשנת 1993 חל מפנה נוסף בפעילותו העסקית של דכנר. הוא קנה רשת מאפיות אנגלית ותכנון להרחיבה ולהעמיקה. כאן לא הצליח, אולי משום שהמומחיות שלו הייתה בעסקי נדל"ן, ולא בתעשיה ומזון. המאפיות נכנסו לקשיים ומונה להן כונס נכסים. דכנר טס בכיוון ההפוך, ולפני כ-15 שנה חזר לישראל.
גם כאן לא ישב בחיבוק ידיים. אולם הפעם החליט לשנות את יחסיו עם התקשורת. הוא ניתק מגע כמעט לחלוטין עם העיתונות, והעדיף לפעול כאדם פרטי, ללא פרסום. עם זאת, מקטעי מידע שהגיעו אלי מפעם לפעם התברר לי, כי דכנר חזר בהיקף גדול למדי לעסקי נדל"ן, וכי הוא מעורב, כיזם או כמתווך, בעסקות רבות. אחת מהן הייתה שימור ושיפוץ בניין מגורים ברחוב בלפור בתל אביב (מול משרדי קופת חולים מכבי), שבו היה דכנר שותף עם אחרים.
בשנת 2000 השקיע דכנר סכום כסף קטן לרכישת 1% ממניות חברת שלד בורסאי בשם נאנגו. עסקים גדולים לא יצאו משם.
|
|
| תאריך:
|
09/04/2010
|
|
|
עודכן:
|
19/04/2010
|
|
אלעזר לוין
|
|
שמואל דכנר: האיש הנסתר בפרשת הולילנד; פרופיל
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
פרשת אולמרט
|
10/04/10 02:50
|
|
|
|
|
|
זחוג תמני
|
10/04/10 12:21
|
|
|
|
2
|
|
העכבר ששאג
|
10/04/10 19:42
|
|
|
|
3
|
|
תני
|
14/04/10 13:59
|
|
|
|
4
|
|
ירושלמי
|
27/04/10 00:03
|
|
|
|
5
|
|
מישה
|
27/04/10 12:45
|
|
|
|
6
|
|
בן יענקל הלייש
|
2/07/12 17:46
|
|
|
|
7
|
|
הנפל של רפול
|
4/07/12 14:59
|
|
עוד חמש שאלות על פרשת ענת קם והאם באמת זהו השם המתאים לה
|
|
|
|
|
פרשת העיתונאית המרגלת, ענת קם (הכל לכאורה כמובן), אשר אושרה לפרסום גורמת לעיתונות הישראלית, כמי שרגילה לעסוק באופן נרקיסיסטי בעצמה, לעסוק בסוגיית השימוש הגורף ויש שיאמרו הסיטונאי בצווי-איסור פרסום, על-ידי בתי המשפט בישראל. חרף נכונותה של טענה זו, והאבסורד שהיה גלום בהשארת הצו על-כנו, שעה שבלחיצת כפתור ניתן היה לקרוא את כל פרטי הפרשה בעיתוני העולם, מוטב להתמקד בלקח המרכזי של פרשה זו חלף הפיתוי להיגרר לסוגיית חופש העיתונות.
|
|
|
|
|
ההידרדרות במצבה של ישראל גורמת לרבים וטובים בציבור לקרוא לקדימה להצטרף לממשלה. "צריך להציל את המדינה" אומרים לי. קריאות היוצאות מהלב ונכנסות ללב.
|
|
|
|
|
בעידן המידע הדיגיטלי מאוחסנות כמויות רבות של פרטים במאגרי מידע ממוחשבים, כאשר הגישה אליהם מוגבלת ברמה כזו או אחרת. במדינת ישראל, בה, מסיבות מובנות, יש עניין לשמור על מידע מסווג וסודי, נדרשת אבטחה ברמה הגבוהה ביותר למאגרי מידע אלה, בכדי למנוע באופן מוחלט שימוש אסור במידע העלול לסכן את בטחון המדינה.
|
|
|
|
|
לפעמים קשה לכתוב על פרשת השבוע שקוראים בשבת, תוך התעלמות מפרשת השבוע החדשותית. והפעם - מדובר בפרשה ביטחונית שנחשפה בתקשורת המקומית לקראת סוף השבוע, לאחר שהוסר צו איסור הפרסום שהוטל עליה. ככה, שיהיה על מה לדבר בשיחות הסלון של ליל שבת, למי שמנהלים שיחות כאלה בזמן הזה. אני מניח שהקוראים מכירים את פרטי הפרשה אפילו יותר טוב ממני, כך שאין צורך לפרט, רק נזכיר שמדובר בחיילת שהוציאה העתקי מסמכים מסווגים ממסגרת הצבא אל מחוצה לו, מעשה שאין לו הגדרה אחרת מלבד גניבה תוך מעילה באימון, והמעשה עצמו נחשב כגורם לסיכון חמור של פגיעה בבטחון המדינה. אז כמובן, גינויים מקיר לקיר ותהיות על העובדה שבכל העולם פורסמו הדברים בפירוט המתאים כבר לפני כמה חודשים ורק בישראל היה אסור לדבר על זה.
|
|
|
|
|
