לחזק או להפיל את נתניהו?

את העמדת הדברים הערמומית, הכביכול חיובית, שמחביאה בשרוול את פגיון ה"לאו" לגבי רובה של ירושלים ההיסטורית, למד נתניהו ממורו ורבו החדש שמעון פרס, האיש שבמפלגת העבודה - שם הכל מכירים אותו - נגמר לו הסוס, וכעת מצא לו מעריץ חדש בדמותו של ראש הליכוד.

מדריכו השני של נתניהו בדרכו אל השמאל, אהוד ברק, מתעב את פרס ואת דרכיו, ובשעתו הרחיק אותו מכל תפקיד בעל משמעות. והנה, אירוניה של הגורל, לא אחר מאשר ראש מחנה הימין, נתניהו, מפגיש שוב בין השניים: פרס בימינו וברק בשמאלו הם יועציו הקרובים והאינטימיים, עימהם הוא מבשל את המדיניות הפלשתינית שלו, והם הם שהעלו אותו על מסלול אימוץ המדינה הפלשתינית, הקפאת ההתנחלות, ועכשיו גם חלוקת ירושלים.

עובדה: הראשון שיצא בפומבי עם ”הפתרון" הזה של הכרזה על "בנייה בשכונות היהודיות", מיד אחרי שהתפוצצה פרשת סגן הנשיא ביידן ושכונת רמת שלמה - היה שמעון פרס, שבחריגה גסה ובוטה מהמסגרת החוקית של מוסד הנשיאות, מנהל ברמה, ביחד עם אהוד ברק, את מדיניות החוץ של ישראל. רק בעקבות פרס יצא נתניהו עם אותו הפטנט עצמו, ועכשיו זו כנראה הצעת ישראל לאמריקנים - "ללכת בלי" ירושלים, אך להיראות "עם".

וגם המציאות זועקת, שהרי בפועל אין בנייה בירושלים, מפני שנתניהו אישית שיתק את הוועדה המקומית ואת הוועדה המחוזית, והקפאת הבנייה היהודית פרושה עכשיו על רחבי ירושלים ויהודה ושומרון גם יחד.

כל זה - ואת האחראי למדיניות ההרסנית הזאת, עוד באים "לחזק"?

התקשורת מלאה בידיעות על הצעה שנתניהו שיגר לערבים בחשאי - להקים להם מיד מדינה "בעלת גבולות זמניים" על 60% משטחי יהודה ושומרון. מלשכת נתניהו מכחישים, ואני מציע - על סמך הניסיון המר - להאמין לערבים, האומרים שזה אכן הוצע להם, אך הם סירבו. כיום מחזיקה ישראל ב-60% משטח יו"ש, שמהם 25% הם בקעת הירדן והיתר - לא יותר מאשר פרוזדורים צרים המחברים בין היישובים. טול מאיתנו עוד 20% כדי להשלים להם 60%, וניתקת את הקשר בין היישובים, או לחלופין מסרת לערבים את בקעת הירדן וצפון ים המלח.

וגם כאן כדאי לדייק במוצא פיו של נתניהו. הוא מדבר היום על המשך נוכחות צבאית בבקעה, וזו שוב אמירה כביכול חיובית, המסתירה את השלילה: נוכחות צבאית, כן - נוכחות אחרת, אזרחית, לאו! כאשר בפעם הראשונה הניסוח הזה הופיע בתקשורת, היה צריך להזדעק: הלא פירוש הדבר שחלילה תימחק כל ההתיישבות היהודית בבקעה! מי החליט על זה? היכן? מתי? איך זה, שאחרי ההתבטאות הזאת לא נמצאו חבר כנסת, עיתונאי, ארגון כלשהו להפנות לנתניהו שאלה ישירה: האם אכן אתה מתכוון לפנות את כל האזרחים היהודים מן הבקעה ולהשאיר רק צבא?

הבעיה היא, שמי שבא "לחזק" אינו שואל שאלות כאלה.

יש לנו היום כנסת ימנית, וגם בסיעת הליכוד בכנסת יש רוב ימני, גדול יותר מזה שהיה בכנסת הקודמת. ואין בכך כל רבותא, שהרי בליכוד ארע הפילוג שהוליד את קדימה שניקזה לתוכה רבים מאלה שתמיד היו שייכים לשמאל והליכוד רק שימש להם ככתובת של נוחיות. טבעי הדבר, שאחרי שאלה עזבו, נותרה מפלגה לאומית ואידיאולוגית יותר. ובכל זאת, ככל שהזמן עובר, אני מתגעגע יותר ויותר ל"מורדים" בכנסת ההיא, שנהגו באומץ לב ציבורי כאנשים שלמים ובעלי יושרה. הם לא "חיזקו" את שרון, הם גירשו אותו בצעקות בוז מישיבות המרכז, עד שנאלץ לעזוב את התנועה ולהקים לו מפלגה לפי מידותיו. מרביתם של ה"מורדים" הללו שילמו מחיר אישי. היה מי שדאג להורידם מעל הבמה הציבורית.

כשעלה נתניהו לשלטון אמרו כל חכמי הדור: נתניהו לא יוכל לחזור על תרגיליו של שרון. דבר כזה כמו ה"הינתקות", רק דמות עם הרקורד והכריזמה האדירים שלו מסוגלת להעביר. והנה, נתניהו הכיר במדינה פלשתינית, הקפיא את ההתיישבות (וכבר מטילים ספק אם יפשיר אותה בספטמבר), הקפיא בפועל את הבנייה בירושלים וגם מעל לבקעת הירדן כבר הציב סימן שאלה ואת מרכז הליכוד הוא מנסה לשתק מפני שהוא נראה לו "ימני" מדי מכדי שיוכל לבצע את מדיניותם של פרס וברק: כל זה - ואין מורדים, אין מרד, לא הציגו לו שאלות קשות, והעיקר: לא הזהירו אותו - במילים ברורות, מפורשות ואמיתיות ולא בשפת "חיזוק" - שאם יילך בדרכו של שרון הוא יצטרך לפלג שוב את הליכוד, כי הרוב המכריע לא יילך איתו. לו כל הכוחות הלאומיים בליכוד היו מעמידים אותו בפני עובדה מוצקה כזאת, או אז באמת היה בא לידי ביטוי ההבדל שבין שרון לנתניהו - גם בכוח הפוליטי להעביר מדיניות של בגד ומעל, וגם במידת המוצקות של אישיותו ללכת בדרך כזאת.

לא נותר הרבה זמן. אובמה לוחץ. יש לו לוח זמנים. תוך שנתיים חייבת לקום מדינה פלשתינית בירושלים ועל הקו הירוק, וגם לפארסה של המו"מ הוא קצב רק חדשים ספורים. אם לא תעמוד מול נתניהו חומה בצורה ובלתי עבירה, הוא יידחף מדחי אל דחי וגם הוא יהפוך את הליכוד לקבלן ביצוע הנסיגות בעבור השמאל הקיצוני. הדבר הזה דורש מנאמני א"י בליכוד לומר לנתניהו במפורש, שאם ימשיך ללכת בדרכם של פרס וברק, לא לחזק אותו יבואו, כי אם להפילו.