לפרק את גוש האירו!

השאלה הקבועה, בכל עת שקורה משהו חדש, היא האם זה טוב או רע ליהודים. ניתן לשאול אותו הדבר לגבי גוש האירו בכלל, והמשבר הפיננסי העכשווי בפרט. האם זה טוב או רע לשכירים באירופה?
האיחוד האירופאי הוקם במטרה ליצירת שיתוף פעולה כלכלי בין המדינות באירופה, ומניעת סיבות לסכסוכים שגרמו למלחמת העולם השנייה. איש לא יכול להתנגד למטרות נאצלות כאלו. המפלגות שיצרו את האיחוד האירופאי היו ברובן ימניות מתונות, וייצגו את האינטרסים של בעלי ההון במדינותיהם. חוקת האיחוד משרתת ומקדמת קודם כל אינטרסים כלכליים של בעלי ההון. היא מגינה ודואגת גם לאינטרסים של השכירים, טוב מאשר ישראל, בעיקר כדי למנוע התנגדות השכירים ומפלגותיהם לתוכנית האיחוד.

לא במקרה המדינות שנשלטו על-ידי מפלגות שמאליות-מתונות - כמדינות סקנדינביה או בריטניה ואירלנד - סרבו להצטרפות מלאה, וסרבו בכל תוקף לאיחוד המטבע וליצירת האירו. המשבר הפיננסי הנוכחי מראה כמה הם צדקו. אין חולק על כך כי הגורם העיקרי שמונע מיוון, או מספרד ומפורטוגל - לצאת מהמשבר שלהן, היא היותן בכבלי האירו. אילו היו להן מטבעות לאומיים הן יכלו ליצור אינפלציה מתונה, ולעבור את המשבר תוך תשלום החובות בכמה שנים באמצעות פיחות מתון.

מכיוון שהאירו מונע זאת, הן נאלצות לקבל תכתיב של פגיעה ממושכת ברמת החיים של השכירים, קודם כל. ביוון, למשל, המשבר פרץ בגלל שלטון ממשלה ימנית, שהנהיגה הפקרות כלכלית (כמו הרפובליקאים בארצות-הברית), והעשירה את בעלי ההון באפשרה הוצאת כספים מחוץ ליוון ללא הגבלה.

האם הדרך של האיחוד האירופאי המוצעת ליוון היא הטובה ביותר?

ידיעה שהוצנעה באמצעי התקשורת ב-8.5 אמרה שנשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר הזהירה את יוון מההצעה שתוביל אותה למשבר חברתי כמו שהיה בארגנטינה בזמנו. ארגנטינה הייתה במשבר דומה ב-1998, וקרן המטבע העולמית הציעה לה הצעת חילוץ דומה. ביצועה גרם לערעור יציבות החברה בארגנטינה.

פרופסור יוסי דאהן פרסם לפני כשנתיים כי בזמנו מלזיה הייתה במצב דומה. קרן המטבע הציעה לה הצעה דומה. הצעות קרן המטבע - מטרתן חילוץ על חשבון השכירים, ולטובת בעלי ההון. ממשלת מלזיה דחתה את ההצעה והנהיגה תוכנית חילוץ שונה, מושתתת על אינפלציה והשקעות מואצות בפיתוח הכלכלה, ליצירת תזרים הכנסות. תוך כמה שנים מלזיה נחלצה מהמשבר.

אילו ליוון היה האומץ היה עליה לפרוש מגוש האירו, ולהישאר באיחוד כמו סקנדינביה ובריטניה ואירלנד. או אז תוכל ללכת בדרכי מלזיה, ולא בדרכי קרן המטבע.

ב-14.5 כתב איתן אבריאל, עורך בכיר ביומון "דה-מרקר", רשימה שכותרתה: את מי באמת חילצה גרמניה? וכך הוא כתב: "זה הזמן לבדוק מי היה מפסיד את מכנסיו במקרה של קריסת יוון, כלומר, מי החזיק את איגרות החוב שיוון הנפיקה בעבר ועתה אינה מסוגלת להחזיר. הנה התשובה: 25% מהחוב היווני נמצא בידי בנקים צרפתיים, 20% נמצא בידי בנקים שוויציים ו-15% מהחוב היווני מוחזק על-ידי בנקים גרמניים. זהו באמת סיפור אירופי - הבנקים האמריקניים מחזיקים רק 5% מהחוב היווני והבריטיים רק 3%. המספרים האלה מראים כי במקביל לסיוע ליוון ולמטבע האירו, שבינתיים איבד את כל הרוח הגבית שקיבל ביום שני, חבילת החילוץ בת טריליון הדולרים מצילה את הבנקים הצרפתיים, הגרמניים והשוויציים. אלה הם גופים ענקיים שעדיין מלקקים את פצעיהם ממשבר האשראי הקודם, ופגיעה גדולה נוספת בהם הייתה עלולה לדחוק את מערכת הבנקאות האירופית והעולמית שוב אל פי התהום - ואולי אף לתוכו".

האם צריך להוסיף משהו?