על ריצה ופריפריה

גם אני הייתי שם, באירוע הריצה ההמוני של תל אביב בסופ"ש האחרון, למרות שאינני מתגורר בתל אביב אפילו לא ממש בקרבתה. נטלתי חלק במקצה לחצי מרתון. התעוררתי מוקדם מאוד בבוקר, עמדתי בפקקים, שילמתי מחיר תל אביבי מפולפל עבור המרוץ, רצתי בחום ובלחות התל אביבית וכן, אפילו נהניתי.

כבר כשהגעתי לפארק הירקון כחצי שעה לפני תחילת המרוץ חשתי את הבאזז התקשורתי מתרחש. צפלין באוויר מצלם את כל האירוע, צבא עיתונאים וצלמים, 'טלוויזיות', קרייני החדשות ודווחי הכבישים דיווחו ללא הרף על האירוע, בעיקר על ההפרעות. עיתון כלכלי פרש חסותו על האירוע. מרתון תל אביב בהחלט היה בראש סדר הבוקר הציבורי. גם אחריו לא נפסקו הכתבות, הדיווחים, המאמרים והפרשנויות. כל התעלפות של רץ דווחה בהרחבה. חייזר אם היה נוחת באותו בוקר בישראל בהחלט היה עשוי להתרשם שלראשונה ישראל מגלה את חדוות הריצה למרחק.

אז גם נזכרתי באחת הסיבות מדוע החלטתי להשתתף במרוץ הזה, שהריי סביב הבית יש לי שטחי ריצה מופלאים ויכולתי אפילו לישון עוד שעה שעתיים להתעורר בנחת ולצאת לרוץ את אותו מרחק אפילו בלי שיעלה לי אגורה. אז ככה: יש לי חברים רבים רצים אבל יש לי גם חברים רבים ואהובים מאוד שמתגאים בכך שמאז הצבא לא זזו מטר. עליהם אני אוהב להגיד, שאנשים שלא אוהבים לרוץ הם אנשים בריאים בנפשם. (אני גם מוסיף שאנשים שכן אוהבים לרוץ הם בריאים בנפשם - אבל רק אחרי שהם רצים...). לגבי אותם חברים שונאי ריצה אני כנראה המשוגע היחידי שהם מכירים מקרוב שאוהב לרוץ בלי שפקדו עליו, ולכן אשתקד כשמרתון תל אביב - בו לא השתתפתי - קיבל את החשיפה התקשורתית הרבה ודווח גם אז על רץ שאיבד את הכרתו, מיד הסלולארי שלי הוצף בשיחות מודאגות מהחברים שהיו בטוחים מטבע הדברים שזה אני. אז הייתי צריך להתנצל בפניהם שבכלל לא נרשמתי לאירוע. הם לא הבינו על מה אני מתנצל.

בכל אופן השנה, כדי להקדים תרופה לטלפונים, כן נרשמתי לתל אביב והשתתפתי, ושוב היו מתעלפים ושוב קיבלתי שיחות מודאגות אם זה אני, ואני באותה הזדמנות שהרגעתי אותם שזה לא, התגאתי שהפעם כן השתתפתי. הם לא הבינו על מה אני מתגאה. אז למה רצתי? גם אני נשביתי ב"באזז"!! (טוב, היו עוד כמה סיבות).

אז מה רציתי להגיד: החשיפה האדירה שקיבל אירוע הריצה של תל אביב ראויה מאוד ואני שמח בשבילו, אבל אני חושש שהוא לא נעשה כל כך בגלל שאמצעי התקשורת פתאום מתעניינים בתחביב הריצה הישראלי. הוא זכה לחשיפה רבה בעיקר כי זו תל אביב וכי זה קורה מתחת לאף שלהם. אין דבר שהתקשורת אוהבת יותר מאירועים שמתרחשים מתחת לאף שלה.

אבל תחביב הריצה למרחק הפך כבר מזה שנים לתחביב המוני. מדיי סוף שבוע מתקיימים במקביל שניים שלושה, ולפעמים יותר, אירועי ריצה המוניים (לצד רכיבה, שחייה ושילוב שלהם). זה לא קורה רק בתל אביב זה קורה גם בלוד, ובכרמים, בחוצה ישראל, בטבריה ובגזר. בקריות בחיפה, באילת בקריית גת (חדש) וגם בטירת הכרמל. ואפילו בכמה ישובים בשומרון יש מרוצים די המוניים.

רק לפני שבועיים היה מרוץ (שגם כותב שורות אלו נטל בו חלק) שהחל בקלעת נמרוד שבגולן והסתיים בישוב תמרת. מרוץ שליחים למרחק של 217 ק"מ. נטלו בו אלפי משתתפים!! רובם ככולם של המרוצים הלו כלל לא מסוקרים באמצעי התקשורת ההמוניים והיה כי אדם יתעלף בו, זה יישאר ביומני המבצעים של מד"א.

מספרים על העורך המיתולוגי של ידיעות אחרונות דב יודקובסקי, מי שייצר את הנוסחה המנצחת של העיתון והפכו לנפוץ מאוד, שמדי בוקר היה נוטל את העיתון ובודק בו בעיקר דבר אחד, האם הפריפריה מיוצגת בו. אם היה עובר שבוע ולא היה מקבל שום ידיעה מקריית גת, קריית מלאכי, שלומי, הקריות או קריית שמונה, היה קורא מיד לכתב שם ונוזף בו. באותה הזדמנות היה מזכיר לעורכים שגם שם זה ישראל. לפעמים כשאני אוחז בידי את העיתונים היומיים יש לי הרגשה שהמורשת הזו של יודקובסקי נשכחה. היזהרו מזה. אולי תל אביב מספקת את הסלבריטים והפיקנטריה אבל שאר חלקי ישראל מספקים את הפרנסה.