שיחות הקרבה - מרחיקות במקום לקרב

כאשר רוצים לקיים דיאלוג בין שני ניצים, דואגים ראשית לכל ליצירת אווירה אשר תסייע לקידומו, כמו גם ליצור צעדים בוני אמון, ההכרחיים להצלחת המהלך.

אווירה נעימה יכולה להיות גם בבחירת מקום שקט ורגוע, לעיתים ללא הפרעת מספר מוגזם של יועצים מומחים ופרשנים, שלא תמיד מועילים. פעמים רבות מתקיימות השיחות בסוד ובהסתר מפני התקשורת, ועוד מרעין בישין, על-מנת לא להכשילן בטרם החלו.

והנה, שיחות הקרבה בין הפלשתינים לבין ישראל, חפות מכל סממנים של יצירת אווירה כזו. להלן מספר דוגמאות התומכות בהנחה שאין הפלשתינים באים לשיחות במטרה להביא לקידום שיחות השלום, אלא לטרפדן בעודן בְּאִבָּן:

• חרם כלכלי שהוכרז לאחרונה על רכישת מוצרים שמקורם בהתנחלויות. זאת לאחר תקופה ארוכה, בה תרמה ישראל לקידום רווחתם הכלכלית של תושבי השטחים. מה לעזאזל יקרה, באם ידחו את החרם לזמן אחר. למה דווקא בנקודת זמן זו, של התחלת שיחות? למה לעורר מחלוקות ומדנים?

• מדוע מצאו הפלשתינים לנכון, לנסות ולסכל את קבלת ישראל למדינות ה-OECD, דווקא ערב פתיחת השיחות. כידוע, מטרתם לא הושגה. אבל פרצופם האמיתי נחשף לעיני כל.

• מדוע מצאו הפלשתינים לנכון, דווקא עכשיו, להנציח מחבלים שאהידים מתאבדים רצחניים, שהרגו אזרחים תמימים במרכזי קניות ובאוטובוסים, כאשר הם בימים אלה ממש, מנציחים ומקדשים את שמם ברחובות ובכיכרות הערים שלהם?

התשובה המתבקשת אחת היא: אין פניהם לשלום אמיתי ולהכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.