בשבועות האחרונים מדברים אלינו אובמה וממשלו בטון מרוכך ומפויס מהרגלם. לא עוד רגליים על השולחן מונפות בהתרסה מול
נתניהו אלא חרטה על הכניסה החפוזה ל"שדה המוקשים של המזרח התיכון", הכוונה ליומרה קלת הדעת לפתור בשנתיים סכסוך של 100 שנה. גם
רם עמנואל גס הרוח ריכך את טון הדיבור ומזה זמן לא שמענו את נביחות התכתיבים התוקפניים של
הילרי קלינטון.
אסור להאמין לחבורה העוינת הזו למילה. האידיאולוגיה האנטי ישראלית שלהם לוהטת כתמיד ולא נרשמה ירידה בתכיפות ביקוריו של מיטשל, על התכתיבים הכרוכים בהם. ההתקפלות התורנית של נתניהו שהודיע כבר על "מחוות" ו"הקלות" לערבים לא באה מתוך התנדבות. הלחץ נמשך.
אם כך, על שום מה ולמה הטון המפויס? התשובה היא כמובן הבחירות הממשמשות ובאות לבתי הנבחרים בנובמבר. המפלגה הדמוקרטית נמצאת בסכנת התרסקות חסרת-תקדים כתוצאה מהריאקציה החריפה של הציבור האמריקני נגד אובמה, על השחצנות שלו, על קלות הדעת של הטיפול החפוז בבעיות הדורשות טיפול עדין ואיטי, על הפגיעה ברוח האמריקנית, וכן, גם על הפיכת ישראל לאויב.
יש כנראה לכל אנשי הנשיא אינדיקציות חמורות מאוד על הקשר שבין העוינות לישראל למה שמצפה לדמוקרטים בקלפי, והמועמדים הדמוקרטים עלולים לעשות לנשיא שלהם אינתיפאדה על האסון האלקטוראלי שבישל להם. רבים מהם פשוט חייבים לצאת נגדו במטרה לבדל את עצמם ממנו כדי לא להתרסק בבחירות. ומכאן ניסיונות הפיוס - אובמה חייב לדחות את העימות איתנו לזמן נוח יותר.
|
|
|
פספוס הזדמנויות שלא ישובו
|
|
העניין הוא שמי שהביט בלוח השנה יכול היה לצפות זאת, וכאן מתחילה הפאשלה של ה ממשלה שלנו הנובעת מחולשה, מחוסר מנהיגות ומבריחה מהעימות עם אובמה שיגיע לאחר הבחירות שם. ואם כבר עימות - הזמן האידיאלי לכך היה כעת. וגם הזירה הייתה המיטבית עבורנו - ירושלים. אובמה עשה טעות כפולה: גם להתנגש עם ישראל דווקא על ירושלים, וגם שמונה חודשים לפני בחירות - מדובר בלא פחות מ"הרמה להנחתה" עבור ממשלה שאינה רוצה להתקפל. אלא שההנחתה לא באה, ובמקום זאת ניסתה הממשלה למסמס את התכתיבים הברוטאליים מבלי שיהיה לה את המנהיגות והאומץ להתמודד איתם. הממשלה מוותרת ונותנת מחוות לרשות הפלשתינית בעוד זו מחרימה אותנו ומסיתה נגדנו. אפילו עצם המשך השיחות בתנאים כאלו משמעותו לא רק הסכמה נקלית על הקפאה בירושלים, אלא שלמעשה איבדנו את העצמאות והפכנו לרפובליקת בננות, וזאת למרות שבעקבות הטעויות של אובמה נפרס לרגלינו שטיח אדום לומר לו - לא!
מנהיגות ישראלית ראויה לשמה הייתה מנצלת את ההזדמנות ומצהירה שהבנייה בירושלים לא תיפסק, וכהוכחה מפרסמת מכרזים גדולים לבנייה. אובמה והמפלגה הדמוקרטית לא היו יכולים בתנאים הנוכחיים להתנגש עם ישראל והם היו חייבים לוותר. הויתור הזה היה שובר את הלחץ האמריקני לכל הקדנציה וכך, ב"הפוך על הפוך" היינו מגיעים לרמת לחץ נמוכה ביותר דווקא בממשל העוין ביותר. עדיין לא מאוחר, ניתן לנצל את החרם של פיאד להפסקת השיחות המובילות לאסון, אך אין לנו מנהיגות בעלת עצבים חזקים המסוגלת לנהל מהלך כזה.
כל שניתן לקוות הוא, שהבוחרים בארה"ב יכו את המפלגה הדמוקרטית מכה חסרת-תקדים ויהפכו את אובמה ל"ברווז צולע" כבר עכשיו.
|
|
| תאריך: |
30/05/2010
|
|
|
עודכן: |
30/05/2010
|
|
|
הילרי קלינטון / Hillary Clinton
תפוס כינוי יחודי
החלטה לבצע פעולת גמול בכפר קיבּיָה ממזרח לבית נבּאללה במרחק שני קילומטרים מגבול ישראל 
