אז מה עושים מול טירוף המערכות?

בשני מאמרים כאן המחשתי את טירוף המערכות שבו הדביקה ממשלת ישראל את החברה כולה ("טירוף מערכות" מ-25.5.10, ו"שבע שאלות על משט אחד" מ-1.6.10). האבחנה שלי (מה שנקרא בלעז דיאגנוזה) - ברורה. הפעם אני מבקש לנסות ולהציע - תרופה (פרוגנוזה).

אני עושה זאת כאב לחמישה, כאיש חינוך, כצנחן (מיל.), כציוני, וכאיש שמאל - שמבין שנוכל להשלים את הציונות רק כשנשיג את השלום.

אז מה עושים?

מאחר וטירוף המערכות איננו נקודתי, לא ניתן לטפל בו נקודתית. תנועות מחאה, הפגנות, מאמרים, ועדות חקירה, סיוע הומניטרי, ואפילו פיטורי ראש-ממשלה או שר ביטחון או שר חוץ - כבוד כולם במקומו מונח, אבל אין הם מסוגלים לפתור טירוף מערכות כוללני. ממשלת ישראל דרדרה את החברה והמדינה למצב מסוכן כל-כך, שרק תרופה כוללנית, יסודית ורחבת היקף עשויה לעזור. אני ער לכך שהצעתי נשמעת יומרנית, אך אין מנוס ממנה: חובה להחליף את כל השלטון בישראל. לא איכות חיינו עומדת בסכנה - עצם חיינו כאן עומדים בסכנה. ואת חיינו כאן מנתבת וקוצבת - ההנהגה, השלטון.

לא רק נתניהו כשל, וברק וליברמן. כשלו גם כל שרי הממשלה, ראש האופוזיציה ומפלגתה, וגם המפלגות האחרות (כולל מרצ, שלה נתתי את קולי). לכן, חובה להחליף את כל השלטון בישראל.

וראשית הדרך חייבת להיות בהקמת מפלגת מרכז-שמאל חדשה, מפלגה רעננה, נמרצת וכוללנית. לא עוד "מפלגת נישה" (כפי שהציעה הוועדה הנכבדה במרצ שמונתה לחקור את כישלונה בבחירות), לא מפלגת שלום בלבד, לא מפלגת צדק חברתי בלבד, לא מפלגה נגד החרדים. הפתרון חייב להיות כוללני, זוכרים? מפלגת המרכז-שמאל החדשה - למען הקיצור אקרא לה זמנית ממ"ש - מפלגת מרכז שמאל - צריכה לעסוק בכל ולהציע פתרונות לכל: גם ליהודים וגם לערבים; גם למרכז, גם לשמאל, ואפילו לימין ולדתיים, הכל - לאנשים הרציונליים:

• ממ"ש צריכה לעסוק גם ב"שלום תמורת שטחים" - אך גם בביטחון הלאומי, וגם בגושי התנחלויות שנאלץ, כנראה, לספח לישראל (ולפדותם בחילופי שטחים).

• ממ"ש חייבת לעסוק גם בצדק החברתי, בשכר המינימום ובצמצום הפערים - וגם במפעלים, בבעליהם ובהשקעותיהם.

• חיוני שממ"ש תטפל בחידוש הציונות ובטיהורה - אך בלי להיסחף למאבקים ולחרמות נגד לא-ציונים, ערבים, מתנחלים או חרדים: ממ"ש צריכה לממש שוויון אזרחי לכולם.

• ממ"ש צריכה לפעול בחינוך - עם מהפך בשכר המורים, בגודל הכתות, ובתוכניות הלימודים; באיכות הסביבה - בכיבוד האקולוגיה ללא סגידה; בפיתוח הנגב - עם רפורמת קרקעות לבדואים; בשיקום הגליל - יחד עם תושביו הערבים; ועוד ועוד.

• ממ"ש חייבת, ממש חייבת, לשמור על פוליטיקה נקייה ושקופה, ממש ללא רבב.

אני יודע, מפלגות חדשות נכשלו על-פי-רוב בישראל. אבל המציאות ללא מפלגה כממ"ש - התדרדרה לכישלון גדול עוד יותר. מוכרחים להקים את ממ"ש - מוכרחים ממש.

להקמת מפלגה חדשה כזו, נחוצה תוכנית פעולה טובה (במקום "מצע"), ממון רב, והנהגה סוחפת.

תוכנית פעולה ניתן לגבש בסדרת פגישות לא ארוכה של קבוצות מומחים נושאיות. לא קל - אך אפשרי. בתחומי שהזכרתי לעיל, אפילו אני מכיר עשרות מומחים שישמחו להטות כתף.

הקמת מפלגה חדשה דורשת כמאה אלף שקל לרישום כמפלגה, וכעשרה מיליון שקל להקמת תשתיתה הארגונית. את הסכום הראשון נצטרך לתרום מכיסינו. הסכום הגדול, מורה ניסיוני, עשוי לבוא בעקבותיו, מתרומות של אחרים.

בהנהגה - יש לנו בעיה. חוששני שאין היום מנהיג אחד בולט במרכז-שמאל שגם מתאים לתפקיד, וגם רוצה להתגייס לו. במצב רגיל ניתן היה להמר על קבוצת צעירים "רעבים" לתיקון עולם. אלא שהיום הציבור המפוקח מתוסכל, מיואש ומפוחד כל-כך, שייתן את אמונו רק באישים מוכרים ומנוסים, אפילו מי שנחשבים כ"מי שהיו", ובלבד שיהיו אנשי מעש, חכמים, מפוקחים, ונקיי כפיים.

לכן, אני מציע שממ"ש תקום בהנהגה קבוצתית, ועם הזמן יוברר מי הוא ה"ראשון בין שווים". למשל, מה דעתכם על הנבחרת הבאה: אלוף (מיל.) עמרם מצנע - על ניסיונו הביטחוני, העירוני והחברתי; דוד גרוסמן - על שיעור קומתו המוסרית; ירום אריאב - על הבנתו הכלכלית-חברתית ויכולת הניהול שלו; עמיר פרץ - על מסירותו החברתית ונגישותו לתושבי שכונות ועיירות פיתוח; יוכי ברנדס - על יחסה החם ליהדות, ונגישותה לאוכלוסיות הדתיות; אל"מ (מיל.) גלעד שר ואל"מ (מיל.) שאול אריאלי - על ניסיונם העצום במשאים-ומתנים עם הפלסטינים; יעל גרמן - על ניסיונה המוניציפלי ויכולת הניהול שלה. אתם מוזמנים להציע תוספות לרשימה.

מה דעתכם?