ירושלים צריכה מושל

זאת הייתה רק ההתחלה. לאחר מכן בא הפינוי האכזרי של שכונת ימין משה מתושביה האותנטיים, שנאחזו בה באומץ במשך 19 שנות היותה קו חזית עם ירדן, ומסירת בתיה למתעשרים חדשים וקרובים לצלחת. מעודד מ"הצלחה" זאת עבר קולק לשכונה היסטורית אחרת, מָמִילָא, כדי לפנות גם את דייריה, בני דלת העם, להרוס את מרבית בתיה ולבנות במקומם שיכוני מיליונרים שרבים מהם אינם מתגוררים בארץ. ממילא החדשה, שכבר אינה בנויה מאבן גזית אלא מציפוי אבן מלאכותית ומקליפות ביצים, נראית כשן תותבת זולה בפיה של עיר שהייתה פעם יפהפיה גזעית. החדר השכור הראשון שלי בממילא היה בבית ששימש בעבר הקונסוליה הסורית, והיו בו מדרגות עשויות שיש לבן. הוא היה אומנם מוזנח, הרוס, חורבה ממש על הגבול הבינלאומי, אך היה צריך לשפץ ולא להרוס עד היסוד.

לאחר מכן הופיעו בתי המלון המכוערים, שהמכוער שבהם עומד על הדשא של גן העצמאות. שוו בנפשכם שכריש נדל"ן היה מבקש לבנות בניין כזה על הדשא בהייד פארק בלונדון. הרי הלונדונים היו טובלים את ראשו בכיור מלא מים אפורים ולא מוציאים אותו משם לעולם.

ההמשך היה גיבוב בלתי נסבל של בתי מגורים ומבנים מכל הסוגים בשכונות העיר. כל מי שנוסע בכביש בזק ממזרח למערב ומעיף משם מבט אל הגבעה של בית וגן מעל מגרש בית"ר ובית החולים שערי צדק החדש, רואה מיד גיבוב מחריד, כאילו מישהו שפך מתוך שק מאות בתים על הגבעה האומללה והלך לענייניו בלי לעשות סדר. זאת גם התחושה שנותנת הבנייה הגבוהה והצפופה מדי ברחוב עקיבא שבמרכז העיר. תוכנית מפלצתית במיוחד נועדה לרחוב הנביאים, שספג כבר סטירת לחי ראשונה עם בנייתו של בניין ארלדן, שמתאים לרחוב מיוחד זה כשם שכותב שורות אלו מתאים לכהונת הארכיהגמון של איי סוקוטרה. נקווה, נתפלל, שתוכנית זאת תיגנז לעד יחד עם התוכנית לבנות מפלצת ליד הכנסייה הארמנית במושבה הגרמנית (רח' עמק רפאים פינת דרך בית לחם).

לא צריך להיות האדריכל נימאייר או רנצו פיאנו כדי להבין שמשהו בעיר הזאת מאוד לא תקין. די לראות בניינים שהיו אמורים לצפות לנוף, ומישהו בנה להם לפני הפרצוף בניינים גבוהים יותר המסתירים לא רק את הנוף אלא אפילו את האוויר הפשוט (וראה, למשל, את הבניין המקושת בפינת הרחובות דוד המלך וקרן היסוד שלפניו תקוע מלון גדול (וכמובן, גם מכוער).

בנקודה זאת - סיפור אישי קטן. חברי הטוב, שהוא גם נשמה טובה ותמיד עוזר לאנשים עוד מימי היותו סטודנט, נבחר למועצת עיריית ירושלים לאחר שנים ארוכות של עבודה ציבורית בהתנדבות. זה היה כבר, לפני כמה קדנציות. ראשי מפלגתו, שנכנסה לקואליציה העירונית, הציעו לו לקבל את תיק הבנייה. הוא השיב שעל-פי אופיו הוא עובד סוציאלי מלידה והוא מבקש תיק הקשור בטיפול באנשים, בסיוע לנצרכים, לחולים או משהו בסגנון זה, ואילו את תיק הבנייה שיתנו למישהו אחר. הבכיר שהציע לו את תיק הבנייה פער את עיניו ואת פיו בתדהמה. לאחר שתיקה של שתי דקות שלמות אמר לו: "אתה השתגעת? תיק הבנייה זה כמו לזכות במפעל הפיס. זאת ההזדמנות שלך לסדר את עצמך, את ילדיך ואת נכדיך לכל החיים".

בין "הישגיה" של עיריית ירושלים היהודית לדורותיה אפשר למנות גם את בזבוז ההישגים של התקופה המנדטורית, את קלקול אגן הנוף מסביב לעיר העתיקה, את שבירת קווי הגבעות המשקיפות אל העיר, את התוספות הישראליות המזעזעות לווילות של טלביה, את התוספת המיותרת למלון המלך דוד, את ניוונם של בניין הדואר המרכזי ושל בנק אפ"ק הסמוך לו (כיום בנק לאומי), את הזנחתו של בית פרומין (הכנסת לשעבר) שנפל לידיו של כריש נדל"ן בנסיבות שערוריתיות, את הזנחת מלון פאלאס (במשך כל השנים שבהן היה משרד המסחר והתעשיה), את העזובה סביב בריכת ממילא, את ההזנחה רבת השנים של "ואלאך" או "שערי צדק הישן" (שהפך בשנים האחרונות לבית רשות השידור), של בית החולים האנסן, של טרה סנטה (עד שחזרה לידיים נוצריות) ושל תחנת הרכבת הטורקית (תל אביב כבר שיפצה את שלה, ירושלים - לא). והפשע המקומם מכולם (שוב טדי קולק), הריסת טליתא קומי, אותה שכיית חמדה ארכיטקטונית והיסטורית בקרן הרחובות בן-יהודה והמלך ג'ורג' שנהרסה בתוך לילה אחד כדי להקים במקומה את מרכז רג'ואן (שלא ממש מתחרה בטאג' מאהל).

על כל אלה, ועל עוד על רבים אחרים, נוסף לנו גם גשר קאלטרווה. אבות העיר עומדים עכשיו בפני ברירה פשוטה: להרוס את הגשר או את הבניינים שסביבו. ראש העירייה החדש והנמרץ ניר ברקת כבר הודיע שהוא הורס את הגשר. הוא יעמוד במשימה שנטל עליו מפני שהוא טיפוס שאומר ועושה. ואולם אם יסוג וישתלב במקום זאת במדמנה העירונית הרגילה, כותב המאמר מתכבד להודיע שהוא יתגייס אישית לביטולה של העירייה, אחת ולתמיד, ולהבאת מושל. לי לא איכפת מאין יבוא. הוא יכול להיות סיני (רצוי מושל שנחאי), צרפתי (רצוי מצאצאיו של ברון האוסמן), רוסי (בעיקר מפטרבורג) או טורקי (מצאצאי המושל שבנה את החומות). מצידי הוא יכול לבוא גם מטטואן, מחאלב או מאיספהאן, ובלבד שיהיו לו סמכויות. הוא יוכל להפקיע, להזיז, להרוס, לשחזר, לשקם, להעיף כרישי נדל"ן לקישלה בתנועה זועמת אחת של שפמו ולהפוך את עיירת הבוקרים המושחתת הזאת לעיר בירה. ירושלים צריכה מושל.