פרשת המשט לעזה מהווה שיא חדש, שככל הנראה עוד יישבר, ביחסים ההולכים ומתערערים מיום ליום, בין ישראל לבין טורקיה. ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן, החליט כנראה לשבור את הכלים עם ישראל, זאת כחלק מבניית אסטרטגיה חדשה, טורקית במהותה, אך גם איסלאמית מובהקת. ההחלטות של ממשלת טורקיה לנתק את הקשרים הביטחוניים עם ישראל ולצמצם את שיתוף הפעולה בתחום האנרגיה, אינן צריכות להדאיג את ישראל. אמירתו של השר בנימין בן-אליעזר על הצורך לשמור על הקיים, אינה במקומה. צעדים רדיקליים של ישראל, עד כדי ניתוק היחסים, יכולים לעורר ויכוח נוקב בתוך הממסד הטורקי ומחוצה לו. לקראת הבחירות הקרבות בטורקיה, יש למהלך הישראלי סיכוי לשינוי, היות שלטורקים רבים מאוד, אינטרסים עליונים לשמור על הקשרים עם ישראל.
איננו יכולים להתעלם מן התחושה שממשלות ישראל בעשור האחרון, לא נתנו את דעתן לשינויים העמוקים החלים בטורקיה, מאז עלייתו של ארדואן כראש ממשלה, וכמי שעומד בראש מפלגה איסלאמית. ייתכן שהיה נוח לנו להמשיך כאילו המדובר בעסקים כרגיל, אך כיום ברור לכולם שארדואן החליט לתת גט כריתות לישראל, ולחבור לאירן ולסוריה, כחלק ממהלך של החזרת טורקיה למעמד של מעצמת-על אזורית, אולי אפילו למעמד של אימפריה. הרטוריקה של ארדואן, המשט לעזה והידוק היחסים בין טורקיה-אירן-סוריה מחייבים את ישראל למהלך דיפלומטי יוצא-דופן, כדי לזעזע את אמות הסיפים. מהלך מסוג זה הוא ניתוק יזום של הקשרים הדיפלומטיים עם טורקיה. הרציונאל מאחורי זה יוסבר בהמשך.
בכינוס הרצליה בשנת 2002,
מר היכמת צ'טין, סגן ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר של טורקיה, בהרצאה שנושאה היה
"שיתוף פעולה ישראל-טורקיה", אמר כי: "הממשלה הטורקית החדשה הצהירה על נכונותה ליטול חלק בפתרון הסכסוך תוך שימוש ביכולת הדו-שיח שלנו עם שני הצדדים. זה היה האינטרס של ישראל אם ההזדמנות הזו תינתן לממשלה הטורקית החדשה. ידידים יקרים, גבירותיי ורבותיי, אני בהחלט מודע לעובדה שהתוצאה של הבחירות האחרונות שהתקיימו בטורקיה ב-3 בנובמבר 2002 עוררו דאגה באשר ליחסים שבין טורקיה ובין ישראל. הבחירות אצלנו הן חלק מחזון פוליטי משותף שדווקא מחבר אותנו ולא מפריד אותנו. המנהיגים של מפלגת השלטון אינם מוכנים להיות מתויגים כמפלגה פרו-איסלאמית, אלא מעדיפים להיות מתוארים כמפלגה שמרנית-דמוקרטית.
"יתר על כן, גם ארדואן מנהיג מפלגת אח"ק וראש הממשלה קבעו כי היחסים בין ישראל לבינינו לא ייפגעו. ההחלטה של טורקיה להעלות את היחסים עם ישראל לרמת שגרירות הייתה החלטה אסטרטגית בלתי הפיכה, כך הם קבעו. טורקיה היא שותף שניתן לסמוך עליו, העומד בהתחייבויותיו והיכול למלא תפקיד חשוב בתהליך השלום במזרח התיכון ובהבטחת היציבות באזור, ובכך להגיע לגיבוש כל המאמצים להשגת שלום ושגשוג כלכלי".
כיום, דברי צ'טין נשמעים כשאולים מעולם אחר, כל כך רחוק מאיתנו. טורקיה של ארדואן שינתה את פניה כלפי ישראל, והמשבר הנוכחי נראה כבלתי פתיר, במיוחד לאור ההתלהמות הפונדמנטליסטית של ראש ממשלת טורקיה. השאלה המהותית היא, מה עושים במצב זה? התשובה מורכבת למדי.
נלעג מאוד יהיה אם ישראל תתעלם מן הקשר הכה הדוק בין טורקיה לבין אירן וסוריה. אין לישראל, אליבא דכל המומחים, אויב יותר גדול מהרודנים באירן המאיימים עלינו להשמידנו. כל מי שחובר אל האירנים, הוא אויב ישראל. המסקנה היא, שהצעד המתבקש הוא ניתוק היחסים עם טורקיה. אל יתחילו לספר לנו על האינטרסים האסטרטגיים והכלכליים, כי טיעונים אלה אינם תקפים כיום. דווקא ניתוק היחסים יכול לסייע לישראל.
ארדואן מפנה את גבו למערב. בינתיים התגובה רפה למדי, אך ככל שיעבור הזמן, כך היחסים בין טורקיה למדינות אירופה יורעו, ולו מן הסיבה ה"פשוטה", שאירופה איננה מוכנה לקבל את טורקיה כחברה באיחוד. לא מן הנמנע שטורקיה תגיע למסקנה שעליה לפרוש גם מנאט"ו, למרות היותה המדינה שלה הכי הרבה חיילים בכוח אחרי ארה"ב. לישראל עשויה לצמוח תועלת מכך.
לעת עתה, הצבא הטורקי נשמע היטב לראש הממשלה, במיוחד לאחר שזה מינה את אנשיו בתפקידי המפתח בכל ארגוני הביטחון. יחד עם זאת, ההיסטוריה מכירה היטב הפיכות נגד. לא מן הנמנע שברגע שהעם הטורקי יבין את גודל האסון, וגם ראשי הצבא ישתכנעו שהחזרת טורקיה לימי האימפריה החשוכים אינה מועילה, ייעשה המעשה הדרוש לעצירת הידרדרות המדינה.
טורקיה ידועה במעברים פוליטיים מקצה לקצה. ייתכן שניתוק היחסים בין ישראל לבין טורקיה יהוו זרז רציני לשינויים, בהתחשב בעובדה שלטורקיה יש בהחלט מה להפסיד מניתוק זה, כולל מהבחינה הכלכלית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
