הצעת חוק: נעצרת במעצר שווא? קבל התנצלות!

מכירים את הסיפור על היהודי שגם אכל את הדגים המסריחים, גם חטף מלקות, וגם גורש מן העיר? זה מתרחש לא מעט, בגרסת משטרת ישראל: לא מעט אזרחים בישראל נעצרים על לא עוול בכפם, בין אם משום טעות בזיהוי, בין אם משום נגישה מצד אדם אחר (סיטואציה המתרחשת לא מעט בטלנובלות ואופרות סבון: ראו ערך: סמדר ואלי מרקו מ"לחיי האהבה" חוברים יחד להפליל את רונה בכדי למנוע ממנה להנשא לדורון השרמנטי), ובין אם משום שהיו "במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון". הדברים נכונים שבעתיים בנסיבות שבהן משטרת ישראל עצלה לחפש לעיתים קרובות את האשמים האמיתיים, ותופסת תמהוני או אדם שאינו מקושר חברתית או מקצועית ומלבישה עליו את האשמה, לתפארת "לסמן וי על פיענוח הפשע הזה או הזה" (ראה ערך: מעצר השווא המזעזע ובידוי הראיות בידי המשטרה במקרה רגב שוובר).

ח"כ נסים זאב מציע פתרון אשר במבט ראשון עלול להיות "מעט מידי ומאוחר מידי" - מחד, ומאידך, לעורר הרמת גבות ציניקנית של "בטח מישהו מש"ס ירצה להוביל לפיצוי נעצרים בגין מעצר השווא שלהם", וזאת משום שאני ש"ס, בעלי 'כרטיס חבר מועדון זהב' בכלא מעשיהו, חשים מקופחים ורוכבים על הגל של עצורי-השווא, למרות שאלו האחרונים הם בכלל אזרחים מוחלשים שהמשטרה התעמרה בהם, ואנשי ש"ס הם פוליטיקאים מחושבים וציניקנים. אך נניח לרגע לכוונה הרעה שמאן דהו ייחס לנסים זאב, או למשיכת הכתפיים במחשבה על מכתב שבו משטרת ישראל תתנצל בפני עצור-השווא על כי הלינה אותו ללילה על חשבונה במלון 'אבו כביר'/'נווה תרצה': אם נתבונן בעיניים מפוכות, מכתב ההתנצלות שמציע ח"כ נסים זאב, בתוספת הודעה כי "עצור השווא" זכאי לתבוע פיצויין מן המדינה, מהווה צעד קטן אמנם, אך משמעותי: אזרחי מדינת ישראל רגילים לקבל רק מכתבים מסוג אחד מדינת ישראל: חיובים, חשבונות, עיקולים, התראות, אזהרות, צווי מילואים, מכתבים מן המוסד לביטוח לאומי על חוב עלום, מכתבים מבית המשפט על קנס מלפני מספר שנים שלא שולם ועכשיו תפח לשוויה של דירת דופלקס בתל אביב, מכתבים מן העירייה על כך שהנך מחזיק כלב "בלא רשיון" או שהכלב שלך חרבן בגינת שינקין ולא אספת את החרא שלו (ומי יאסוף את מה שהפוליטיקאים מחרבנים עלינו) ועכשיו תשלם קנס בן 500 שקלים. למה לא, בעצם, לקבל מכתב התנצלות מן המדינה לאחר שעצרה אותנו במעצר שווא?

הציניקנים יחשבו שהפרקליטות והמשטרה מושחתות ממילא, שהצעתו של ח"כ זאב לא תסייע להם, אלא בכדי "לכסת"ח את עצמם" ולהמשיך ללבצע מעצרי - שווא בין מפריע.

אני סבורה דווקא אחרת: לעיתים למילים יש משמעות, בייחוד כשהנזק העיקרי במעצר אינו הסירחון ששורר בתא-המעצר, אי היכולת להחליף בגדים או להתקלח, אובדן המיטה של הבית, לינה על מזרן עם ג'וקים, אלא בעיקר ההשפלה, ותווית ה"עבריין" אשר דבקה בעצור. לא משנה עד כמה מעצר השווא נגרם ממוטיבצית יתר של שוטרים "לעצור מישהו" ויהיו מה, ולא משנה כמה שליימלזיות תהא במשטרה, מרגע שהוטבעה באדם אות הקלון של "עבריין", הקושי לשקם את תדמיתו בעיני הסובבים זהה לקושי של אובמה, נאמר, להזיז פה מישהו במזרח התיכון, או לעשות אל-חזור לכתם הנפט המטריד שלו. דווקא תיקון באותו מקום בו המעצר פגע במיוחד, קרי המישור הסימבולי-חברתי, יגע באותה 'בעיה אמיתית' שמעצר השווא מייצר, ויפחית את תחושות הסבל והעלבון וההשפלה של העצור. מילים יכולות להרוג, אך הן יכולות לשקם, ולו במעט, את אמונו של אדם - שנבגד - במדינה שהתנערה מכל זכויות האזרח שלו ושהפכה על פיו את כל המוכר לו בעולם על-ידי מעצר שווא.