ספרים רבותי, ספרים ו...אפשר לקחת

לפני שנים הרבה הייתה להורי חנות צעצועים, מכשירי כתיבה וספרים. בין המו"סים ברמת גן התהלכה בדיחה ששמעתי מאבי ז"ל: בעל חנות התעצל להכניס בערב את ארון הספרים מן המדרכה, וחשב לעצמו: 'מי יגנוב ספרים'. בבוקר, כשהגיע לפתוח את החנות, מצא את הספרים על הריצפה והארון איננו...

נזכרתי בסיפור, כששמעתי על המיזם החדש של הספרייה הציבורית בגני תקווה - ספרים חינם בכונניות פלסטיק קטנות בגנים הציבוריים.

הספרנית, נחמה, ירון הסבירה לי את המיזם, שהוא ראשון מסוגו בארץ: ראיתי באנגליה ספרים מונחים על ספסלים ברחוב. אנשים מתיישבים על הספסל, קוראים בספר ומשאירים אותו במקום. או לוקחים הביתה, קוראים ומחזירים. מי שיש לו ספרים מיותרים, מביא אל הספסל או לספריה, הספרנים מפזרים אותם והם עומדים לרשות הציבור.

מועצת גני תקווה תרמה את הכונניות, והספרניות מסתובבות בפארקים המקומיים עם ערימת ספרים ומחליפות אותם.

- ואנשים קוראים?
- כן, והרבה. קוראים, לוקחים, מחזירים ומוסיפים.

בכוננית כזו, ליד מכון הכושר לידר, מצאתי בין הספרים את ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן, הניסוי של השופט פוט מאת פיטיגרילי, את ספרה של גבריאלה אביגור-רותם חמסין וציפורים משוגעות, וגם ספרי איכות נוספים. כשהסתלקתי משם, ראיתי בזווית העין גבר ניגש אל הכוננית, סוקר את הספרים, מביט לימין ולשמאל, מסתיר אחד בבית שחיו וממהר להסתלק. חבל שלא קרא את ההוראות על הכוננית - מותר לקחת ורצוי להחזיר.

הספרניות אינן מסתפקות בספרי קריאה חופשיים בפארקים. בכניסה לאולמי ספריה הציבורית עומדת כוננית גדולה ובה ספרים משומשים ומיותרים. כל מי שרוצה - לוקח. חינם, ללא פיקוח, ללא רישום, ללא בקרה. רק קחו וקראו.

ספר טוב

בדיון בבוק קלאב על איכותם של ספרים, הגדיר חברי שמואל חכים: "ספר שמוצא חן בעיני, הוא ספר טוב".

ההגדרה מצאה חן בעיני.