יומרה – טענה של אדם כאילו יש לו זכות או תכונה או חֲזָקָה. בלועזית: פְּרֶטֶנְסְיָה או פְּרֶטֶנְזְיָה.

יומרני – פרטנציוֹזי, שיש בו משום יומרה: שאיפותיו יומרניות ואין לו סיכוי להגשימן.

יומרנות – פרטנציוֹזיוּת, תכונתו של בעל היומרה: "יש בהצגה הזאת יומרנות – אך היא שטחית למדי".

(איתן אבניאון - "מילון ספיר אנציקלופדי" כרך שני, עמ' 641)


זה (כנראה!) מה יהיה – בשנה הבאה ויותר מאוחר בשנים הבאות.

ידידים טובים יותר או פחות אומרים לי שיש כל מיני דרכים לבטא או להביע מחאה – לא רק הדרך שלי. הם כנראה מתכוונים לכך שהסרט בו היה מדובר ("המדריך למהפכה") הוא אומנם בקטגוריה העלילתית – אבל זה לא עושה עליהם שום רושם מטעה, הם לא הצביעו עבורו ומבחינתם הוא אף "אכל אותה בגדול!", כי אם הוא היה כלול בקטגוריה התיעודית – הם היו לפחות (אם לא לכל היותר) אפילו שוקלים את הבחירה בו; עכשיו, משהוא נשאר ביוּמרנותו הפומפוזית, הוא נותר קירח מכל הכיוונים – "אז על מה אתה עדיין מלין, יה-נודניק, וממתי בועטים בכלב מת?!".

נכון. אם הוא לא הולך לזכות בפרס הגדול של להיות הנציג הישראלי (התיעודי!) בפרס האמריקני "לסרט הדובר בשפה זרה" שבדרך של קבע כלולים בו סרטים "בדיוניים-עלילתיים" מכל מיני מדינות פרט לארצות הברית, והוא הולך לזכות בתחרות האקדמיה הישראלית רק באיזה פסלון על עריכה או משהו כזה – אז מה הרבותא, ומה הביג-דיל?! הרי הוא יכול היה להגיע בדיוק לאותו פסלון ולאותו "כבוד" אם הוא היה כולל את עצמו כיאות וכמתבקש בקטגוריה התיעודית – שם הפרס ניתן (מכללה!) לסרט בשלמותו – כלומר: לבמאי, למפיק, לעורך ולכל שאר העושים במלאכה. אבל אז, אם הוא היה בקטגוריה ה"תיעודית" והוא היה זוכה כמו שחלק אומרים: "בהליכה" – הוא היה "מונע" מלפחות שני סרטים "פייבוריטיים ביותר" את הסיכוי לזכות. כלומר: אם הוא היה שם – לא היה צ'אנס לא ל"חיים יקרים" ולא ל"שתיקת הארכיון" ובטח לא לשלושת הסרטים האחרים שהגיעו לחמישיית הגמר התיעודית, ושמותיהם רשומים באותיות של קידוש לבנה על לוח השיש של דברי הימים.

אז כמו ש"נגעתי" וציינתי בעבר: לא רק שהוא (אולי!) לא יזכה בפרס הראשי, הוא בטוח לא יזכה בפרס התיעודי. אבל בטוח(!) שהוא מנע מסרט חמישי כלשהו להגיע לחמישיות הגמר, והוא איפשר לסרט תיעודי אחר לזכות בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר מבלי שהוא עצמו ב"ג'נטלמניות רבה" – התחרה מולו.

ולמה כל זה קרה?! – מתוך "כבוד" שאילנה שרון המנכ"ל של האקדמיה "נותנת" ליוצרים שיבחרו בעצמם את הקטגוריה לה הסרט שלהם שייך?! בגלל שהוועד המנהל לא הבין או לא רצה להבין את "הטעות" שגורמת לכל ההמולה?! או סתם מתוך כך ש"רכבת שנוסעת על פסים" לא יכולה לשנות את כיוון נסיעתה מבלי שהיא קודם עוצרת ומחליפה (בתבונה מוכחת!) את הכיוון של הקטר?!

המקרה של הסרט המדובר בקטגוריה שאיננה זאת המתאימה לו מעצם טבעו – חשף את כל מה שנחשף בתפקודה ובחוסר-תפקודה של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה.

אומנם, הוכח ש"בתנועה" ו"תוך כדי" אי-אפשר לשנות בה כלום; הוכח של-א/נשים (חברי האקדמיה במקרה זה) איכפת רק מעצמם ומכך שה"שקט התעשייתי" יישמר.

כל עוד ההקרנות מתקיימות – אז מה הבעיה?!

כל עוד השיירה נוסעת – אז מה לא בסדר (עם הכלבים שנובחים)?!

הרי היו"ר מארק רוזנבאום אמר שהוא סומך על "האינטליגנציה של חברי האקדמיה, שהם ידעו להבדיל בין סרט תיעודי לסרט עלילתי" – וכך הוא מצא את הסרט שלו עצמו "מתגנב" אל מחוץ לתחרות.

כאן המקום להדגיש ולומר: לפי מיטב הכרתי הפילמאית – "התגנבות יחידים" שמארק הפיק ודובר ביים, הוא אחד הסרטים העלילתיים הטובים שנעשו לאחרונה ובכל זאת, כנראה בגלל כל מה שקרה ולא קרה בהתנהלות של התחרות – הוא (או אחרים...) נשאר מחוץ ל"רביעייה" שהגיעה ל"חמישיית הגמר".

אז מה קרה כאן?!

אז מה יהיה?!

אין ספק, מה שהיה כבר לא יהיה. בשנה הבאה ויותר מאוחר בשנים הבאות, יש להניח ששום סרט לא יוכל לחצות על דעת עצמו את הקווים. הליקויים יתוקנו בחשאיות מסוימת ולא בקול רעש גדול, היו"ר ומספר חברי הנהלה יחליפו ביניהם כסאות, והמועדון של ההקרנות ב"כמעט חינם" ו"בגמרי חינם לבני ובנות הזוג" ימשיך לקיים את הקרנותיו וטקסיו השנתיים.

זה מה יהיה.