ליברמן מחזק את נתניהו

אין מושג מגוחך יותר ושחוק מהמושג החבוט הזה בדיפלומטיה העולמית: "מו"מ ללא תנאים מוקדמים". המושג הזה הוא שם קוד מקובל למו"מ עם תנאים מוקדמים ברורים ומוצקים. כאשר מנהיגי ישראל - כיום נתניהו - מצהירים על פגישה ומו"מ ללא תנאים מוקדמים, ברור שכל אחד מגיע עם תנאים משלו, כאשר מרווח הגמישות הוא לא גדול.

האיום של ליברמן על אסד, לא בא לפתע ממקור עלום. מדובר על תגובה של התגרות ממושכת של אסד, עם איומים מרומזים ועקיפים שאם המו"מ או הדיפלומטיה ייכשלו, הם יעשו זאת בכוח הזרוע. בנתונים אלה - תגובת ליברמן במקומה ונכונה.

לכל המבקרים, כדאי לזכור שמאז מלחמת יום כיפור שומרת סוריה בקנאות ובצדק על שקט בגולן, והיא יודעת למה. צה"ל, על מטוסיו ושריונותיו, נמצא 60 ק"מ מדמשק ומארמונו, וחלונותיו נופצו כבר בעבר מ"בום על-קולי" של מטוסי חיל האוויר.

בנוגע להסדר/שלום עם הפלשתינים - גם במקרה זה, אפשר להגיע למו"מ ללא תנאים מוקדמים. כאשר אבו מאזן, שלא שולט ולא מייצג את הפלשתינים, לא מוכן ולא מסוגל להגיע להסדר. חבל שכל המבקרים והמתנגדים לנתניהו לא מבינים או אדישים, או עוצמי עיניים, או חיים באשליות שיש סיכוי להסדר. כאשר חמאס מתנגד לאבו מאזן ומצפה להשמדת ישראל, אפשר רק לחלום על הסכם שלום או אפילו על הסדר ארוך טווח. אין אפשרות מעשית להקים שתי מדינות לשלושה עמים - רק לחלום על עתיד טוב יותר.

הגיע הזמן להפסיק לחלום, לדמיין, לצפות ולהשתמש במנטרות שחוקות נוסח "אופק-מדיני" להניע מהלך מדיני או נוסחים דומים. צריך לנסות, לקוות ואפילו לחלום. אסור להתייאש, אבל יש להישאר פיקחים, ערים וריאליים. אך בעיקר לא להישבר ולא לפחד אם לא יהיה הסדר.

אי לכך, בשל המצב הפוליטי-מדיני שנוצר, המוצא הטוב והחכם ביותר לנתניהו הוא להציג תוכנית מדינית. עליו להציג תוכנית חד-צדדית, שבה מקופלים כל האינטרסים האידיאולוגיים והביטחוניים של מדינת ישראל, המקיפים את האלמנטים החיוניים להמשך קיומה וביטחונה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. אסור לנתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לבטחון המדינה ושלום תושביה.

אובמה רוצה שקט במזרח התיכון, הקהילייה הבינלאומית וארצות ערב רוצות יציבות באזור, הציבור הישראלי רוצה ביטחון - בפער הזה, תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל יותר מאובמה. אי לכך, לאור הנתונים האלה באזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק - על נתניהו להציג תוכנית מדינית חד-צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל. התוכנית שלי היא, אפוא, ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד-צדדית וברורה. בתוכנית זו יש להדגיש את הדברים הבאים:

• גבולות בני הגנה, תוך הדגשה של אי-חזרה לגבולות 67'.

• גושי ההתיישבות הגדולים נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.

• מדינה פלשתינית מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.

• אזור בקעת הירדן יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.

• הפלשתינים יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את ענייניה, אך בפיקוח על ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב.

• ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגבולות קבע.

• "האגן הקדוש" בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל על-ידי ישראל + גוף בינלאומי אם תהיה דרישה לכך.

• ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.

• ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.

• ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, לוויתורים מסוימים, במסגרת הסכם שלום, אם יהיה לטובת האזור ושני העמים.

• הסכם עם סוריה - לא על-חשבון ביטחון ישראל.

הצגת תוכנית מדינית בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - תהיה בסיס לטיעוניי נגד ממשל אובמה והצעותיו, והצעותיה של הקהילייה האירופית הצבועה. יתרה מכך, הצבת התוכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת לכל המומחים שאין תוכנית מדינית לביבי ולימין.

פניית אובמה לתוספת הקפאה

מבחינה עקרונית, אין כל טעם בקבלת הפנייה, מחמת חוסר יעילות ואפקטיביות. מבחינה מעשית פוליטית - צריך להיענות לה, הן כמחווה לנשיא אובמה והן כדי להראות לעולם הצבוע והמתחסד את פרצופו האמיתי של ה"אין פרטנר" ואת תרגיליהם התקשורתיים. הרווח התדמיתי והתקשורתי לישראל מקבלת ההצעה, גדול וכדאי.

הבעיה של הרבה ישראלים, לרבות מנהיגים ופוליטיקאים, היא שהם שמסרבים או נמנעים מלשמוע את מה שאומרים ומצהירים הפרטנרים שלנו כביכול. נשיא סוריה, בשאר אסד, בראיון לעיתון "ניו-יורקר" לפני מספר חודשים, הצהיר כי הוא דורש את כל רמת הגולן כתנאי להסדר עם ישראל. אסד לא מחדש דבר, לא מוסיף דבר, לא מתגמש ולא מתחסד, וכמו קודמיו דורש את הכל בחזרה. להזכיר לאלה ששכחו בלהט הרצון העז לשלום עם סוריה - כי רמת הגולן נכבשה במלחמה מידי הסורים (כלומר, הם הפסידו אותה במלחמה), לאחר שהם פתחו בה, ציפו לניצחון וכיבוש חלקים מצפון הארץ. אסור לשכוח זאת ואסור לתת לעולם לשכוח זאת.

הרמטכ"ל, רב אלוף יצחק רבין ז"ל, ורבים וטובים לפניו ואחריו - תיארו את רמת הגולן כ"נכס אסטרטגי" חיוני לישראל. אבל מיד לאחר היבחרו כראש ממשלה, שינה והגמיש את דעתו ומוכן היה להחזיר את רוב רמת הגולן תמורת הסכם שלום, שלא שווה את ערך הנייר והדיו שבזבז עליו. עכשיו תארו לעצמכם - החזרת הגולן לאסד וקבלת מתנדבי אחמדינג'אד ונסראללה על מצוקי רמת הגולן הצופים על ישובי עוטף הכנרת.

המחאה הקולנית של פוליטיקאים ושגרירים לשעבר נגד התבטאויותיו של שר החוץ ליברמן, בנוסח: "יצית את המזרח התיכון", משדרת רפיסות ופחדנות ממה שיגידו הגויים, מבלי שהם מגיבים על איומים של מנהיגי ארצות ערב, המאיימים בהשמדת ישראל ובמחיקתה מהמפה. כאשר אחמדינג'אד, נסראללה, חמאס וגרורותיהם, השכם והערב, בכל הזדמנות ובכל כלי תקשורת מקומי ובינלאומי, מאיימים על ישראל - אף אחד ממבקרי ליברמן לא יצא בהכרזה המגינה על ישראל בצורה בולטת ולוחמנית, אלא מנסים הם להתכופף ולתת לרוחות האיומים לעבור ואז להתיישר מחדש.

יש להודות שליברמן מתנהג לפעמים כ"בריון השכונתי" או כ"בריון" של המזרח התיכון החדש כביכול - וזה מאוד לא שגרתי ולא דיפלומטי - אבל הוא כזה, מחוספס, בוטה, אומר מה שהוא חושב, וחושב על מה שהוא אומר, ובליבו נראה לו שהוא צודק. להערכתי, טוב שיש לנו גם פוליטיקאי מזן יותר אגרסיבי, "קוזק רוסי", שמראה שלא נבהלים בקלות, לא נכנעים בקלות ויודעים גם לאיים כשצריך. כמובן שאפשר היה לעדן את הצהרתו בנוסח: "לא כדאי לסוריה לאיים על ישראל". אנחנו ערים ומוכנים, אך מושיטים ידינו לשלום. אבל אז, זה לא היה ליברמן - זה היה שר חוץ מעודן ונחמד.