חינוך לשנאה עצמית

אותם מורים, לא כולם ואולי גם לא רובם, אבל יש כאלה, נאחזים – בניגוד מוחלט לעמדת משרד החינוך – בשיא העיוות בדרך להכרת ה'אחר': ספר לימוד היסטוריה, ושמו "ללמוד את הנרטיב ההיסטורי של האחר". מדובר במוצר אנטי ציוני, המאביס את תלמידינו במנות גדושות של רעל נטו. אבל לפחות נקודת זכות אחת עומדת לזכותו: שמו חושף את כל האמת לגבי תוכנו. ללא שום ניסיון להסתיר את מגמת פניו.

השבוע פורסם כי המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך חייבה את מורי ההיסטוריה להשליך את כתב הפיגולים הזה לפח האשפה של ההיסטוריה. מפני שמדובר בפיגוע היסטוריוגרפי מהמעלה הראשונה, המחנך את הלומדים בו להכיר בכך שמדינת ישראל נולדה בחטא: "הציונות הינה תנועה קולוניאליסטית, חלק מהפרויקט הקולוניאליסטי האירופי באסיה ואפריקה. [...] הצהרת בלפור ב-1917 היא נקודת שיא של התוכנית הבריטית, שבסיסה גזל ארצו ואוצרותיו של עם אחר ומחיקת זהותו, תוך דגש על תוקפנות, התפשטות ודיכוי כל מגמה של שחרור. וכך, 1917 היא חלק משורה של תאריכים שנושאים בחובם טרגדיות, מלחמות, הרג, הרס, פליטות ואסונות שחוו הפלשתינים".

שלא תהיה טעות: טקסטים מעוותים אלה לא נלקחו מתוך האמנה הפלשתינית, וגם לא מספר לימוד של החמאס, אלא מתוך ספר ללימוד ההיסטוריה שהודפס בישראל, במימון קרנות זרות עוינות, ונלמד במספר בתי ספר בישראל. כתבו אותו פרופ' דן בר-און המנוח, יחד עם פרופ' סמי עדוואן מאוניברסיטת בית לחם, בשיתוף מורים להיסטוריה, יהודים וערבים. מיותר כמובן לציין שרק בדמוקרטיה הישראלית המתאבדת קיימים מורים המתעקשים על זכותם ללמד מתוכו. ברש"פ, לעומת זאת, אף בית ספר לא העז להכניסו לתוכנית הלימודים, מפני שהוא גם מציג, רחמנא לצלן, את הנרטיב הציוני.

עוד מלמד כתב הפלסתר האנטי ציוני הזה כי "הערבים היבוסים" (היה דבר כזה??? – הנה עוד המצאה שקרית להחריד) היו יושביה המקוריים של הארץ הזו, ושל ירושלים, אבל המלך דוד שכבש את הארץ "רוקן את יבוס מתושביה".

ועוד: "הצהרת בלפור היא תעודת הנישואין הלא מקודשת בין האימפריאליזם הבריטי והתנועה הציונית הקולוניאליסטית על חשבון העם הפלשתיני ועתיד האומה הערבית כולה". ובמלחמת 1948 כמובן ש"נעשו מעשי טבח, שוד ואינוס, ע"י לוחמים יהודים".

אז מה הפלא שתלמיד אחד הגיב על ה'ידע' החדש שרכש בשיעורי ההיסטוריה שהתבססו על ספר זה, בקביעה, כי "אילו אני במקומם, הייתי מתגייס לחמאס"?

קשה להבין מה ההיגיון שמאחורי לימודי השנאה העצמית. אבל כשנשאלו בכירים בבית הספר התיכון האזורי שער הנגב (מוכה הקסאמים, דרך אגב), לפשר דביקותם בספר המאשים את ישראל והיהודים בכל חוליי העולם, הסבירו שזו הדרך הטובה ביותר להכיר באמת את מצוקת הפלשתינים בעזה, את תפישת עולמו של 'האחר'. (היום הודיע מנהל בית הספר, אהרון רוטשטיין, לאחר פגישה עם יו"ר המזכירות הפדגוגית, ד"ר צבי צמרת, כי הוא מקבל את מרות משרד החינוך.) אבל מורי תיכון שער הנגב אינם לבד: ראש מועצת שער הנגב, אלון שוסטר, הביע תמיכה בלימוד הנרטיב של האחר הפלשתיני.

שום עם בריא ותאב חיים לא היה, כמובן, נוהג כך. הבריטים לא חלמו ללמד בשנות מלחמת העולם את הנרטיב הנאצי, והאמריקנים לא יעלו על קצה דעתם רעיון עיוועים של לימודי מורשת בן-לאדן וחבר מרעיו. אבל כאן, במדינה היהודית בעלת הנטיות האובדניות, מלמדים את מי שעתיד לשרת שירות חובה בצה"ל, את 'צדקת' האויב.

אבל למה לעצור ב'אחר' הפלשתיני? מדוע לא ללמד למשל את הנרטיב הנאצי האנטישמי? למה לא יקנו לתלמידים את הנרטיב של מכחישי השואה, ויערכו בבתי הספר 'יום שואה' אלטרנטיבי שבו יצדיעו לצורר במועל יד, יקראו קטעים מספרו 'מיין קאמפף', יניפו את הדגל הנאצי וישירו את ההמנון הנאצי? הרי אין דרך טובה מזו להכיר את ה'אחר'...

עם תפישה אנטי חינוכית של הכרת ה'אחר' בכל מחיר, גם במחיר התאבדותך, לא פלא שבגימנסיה הריאלית בראשון לציון, מפגישים את תלמידי י"ב עם משפחות שכולות יהודיות ו...פלשתיניות. בעיר בה הוקמו ביה"ס וגן הילדים העבריים הראשונים בארץ, הושיבו מול התלמידים, בכינוס הכנה לצה"ל (!), אב שכול שבתו התפוצצה בפיגוע פלשתיני, לצד פלשתיני מחברון שאחיו נורה מאש חיילי צה"ל. כל אחד מהם התבקש לספר על עולמו שחרב. אורחים שנקלעו למקום שיפשפו עיניהם בתדהמה. עם הכנה כזו לצה"ל, מה הפלא שכשתלמידים אלה מגיעים לשירות הפעיל, אין הם יודעים להבחין בין אוהב לאויב, בין תוקפן לקורבן?

ליקוי מאורות חינוכי.