רצח רבין לא הספיק להם

בימים אלה אנו נמצאים עדיין בתוך פסטיבל הצהלה להירצחו של רבין. פסטיבל זה החל מיד עם הרצח. במוצאי שבת 4.11.95 השתתפה השחקנית יונה אליאן בערב ראיונות במתנ"ס בהתנחלות אריאל. כשהגיעה ההודעה על הרצח, הגיבו חלק מהיושבים באולם בקריאות שמחה ומחיאות כפיים (מתוך כתבה באתר NRG ב-6.11.95).

לשמחה לרצח רבין התווספו גם עלילות דם רבות, מאלטלנה ועד ה"מיצובישי" שלא היה ולא נברא.

במאמר זה אני מבקש להתמקד בעלילת הדם נגד רבין בנושא הסכם אוסלו. רבים מכנים את ההסכם כנפשע ("פושעי אוסלו לדין"), משום שכתוצאה מהסכם אוסלו נכנסו לשטחים יאסר ערפאת ו"ארבעים אלף מחבלים, שהחלו לרצוח מאות ישראלים".

אין שקר גדול מזה:

1. הטענה כי הפלסטינים שהגיעו מטוניס היו מחבלים שרצחו יהודים היא טענת כזב, משום שכל הפיגועים, במשך שבע השנים שמחתימת הסכם אוסלו ועד האינתיפאדה (השנייה) שפרצה בשנת 2000 - לא בוצעו על-ידי אנשי הרשות הפלסטינית, אלא על-ידי אנשי החמאס והג'יהאד (שחיו בשטחים עוד קודם להסכם). וכך כתב רונן ברגמן, בספרו "והרשות נתונה" (בעמוד 251): "...עד תחילת ההתקוממות הנוכחית (אינתיפאדת אל-אקצה) היו 60 מתאבדים. 40 מתוכם מהחמאס, 20 מהג'יהאד האסלאמי". גם האתר הממשלתי "מסבירים ישראל", של משרד ההסברה, מצביע על כך.

2. פיגועי האוטובוסים של החמאס והג'יהאד החלו עוד לפני שערפאת ואנשיו הגיעו מטוניס. פיגוע ההתאבדות
הראשון באוטובוס, בתוך מדינת ישראל, אירע בעפולה ב-6.4.94, בדיוק ארבעים יום (תקופת האבל המוסלמי) לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. הפיגוע השני אירע שבוע לאחר מכן, ב-13.4.94, באוטובוס בחדרה. ערפאת ואנשיו נכנסו לשטחים שלושה חודשים לאחר מכן, בתחילת יולי 1994. הפיגועים האלה בוצעו כאשר צה"ל שלט בכל רחבי השטחים ובכל הערים הפלסטיניות, ולפני שהגדה חולקה לאזורי B ,A ו-C.

3. הקביעה האומרת שהפלסטינים אשר הגיעו עם ערפאת לשטחים היו מחבלים, לא עומדת במבחן המציאות. הפלסטינים שהגיעו מטוניס לגדה המערבית ולעזה כדי לשמש כשוטרים לא היו רוצחים, ואף לא היו מעורבים, לפני שהגיעו מחו"ל, במעשי טרור. בנספח 1 סעיף iii סעיף-משנה b4 של ההסכם על רצועת עזה ואזור יריחו, נכתב שרשימת השוטרים העתידיים תאושר על-ידי ישראל. ואכן, כפי שנכתב ב"מעריב" מ-14.7.94: "הקריטריונים של ישראל אסרו כניסתם של פלסטינים שיש להם אחריות שילוחית ישירה לביצוע פיגועי טרור, ופלסטינים שהייתה להם שותפות ישירה בפיגוע".

יתר על כן, כאשר התברר לישראל שארבעה פלסטינים שהיו מעורבים בעבר בטרור נכנסו לעזה עם שיירת ערפאת, בראשית יולי 94', ישראל דרשה לגרשם, ואכן למחרת הם גורשו למצרים. באותה כתבה ב"מעריב", מ-14.7.94, צוטטו רבין ופרס באומרם שהניסיון להכניסם, סתר את ההסכם על רצועת עזה ואזור יריחו.

4. מספר הפלסטינים שהגיעו מחו"ל לשרת במשטרה הפלסטינית היה רחוק מאוד מארבעים אלף. בנספח 1 סעיף iii סעיף-משנה a4 של ה"הסכם על רצועת עזה ואזור יריחו", שנחתם בקהיר ב-4.5.94, הוסכם שמספר הפלסטינים המגיעים מחו"ל לשרת במשטרה הפלסטינית לא יעלה על 7,000! יתר על כן, לפי אותו הסכם (בנספח 1 סעיף iii סעיף-משנה c3) המספר הכולל של כל אנשי המשטרה הפלסטינית לא יעלה על 9,000!

ולאלה אשר קוראים "פושעי אוסלו לדין", והטוענים ש"אפילו את האחראים לקריסת גשר המכבייה העמידו לדין", אני עונה שאף אחד לא חיבל בגשר המכבייה במטרה להרסו, אך היו רבים שעשו הכל כדי לחבל ולהרוס את הסכם אוסלו - וביניהם ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר, משה פייגלין, בני אלון ועוד.

ולסיכום, צדק הסופר דוד גרוסמן באומרו לאחרונה (בראיון בידיעות אחרונות, 15.10.10): "האמירה שבגלל אוסלו נגרמו כך וכך הרוגים היא דמגוגיה נבזית".