דביר הוא סטודנט לתואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שלוש שנות צבא, הוא משלם 13,000 שקל לשנה כשכר לימוד ועוד אלפי שקלים בשנה תמורת ספרים, צילומים ואוכל. בשנה הבאה הוא מתכנן לעזוב את בית הוריו ולשכור דירה עם שותף בתל אביב; זה יעלה לו 4,000 שקל בחודש.
כדי לכסות איכשהו את הוצאותיו, דביר עובד בלילות במלצרות ומשתכר, עם הטיפים, 6,000 שקל בחודש. מהסכום הזה מנוכים מס הכנסה וביטוח לאומי. חודש בשנה הוא מפסיד את הטיפים, משום שהוא נקרא לשירות מילואים בעוטף עזה.
בשנה השנייה ללימודיו הסתבר שדביר הוא סטודנט מצטיין. לאחר בדיקות ממושכות הוא נמצא זכאי למילגה שמעניק תורם מאנגליה, בסך 10,000 שקל בשנה. כעת שומע דביר, שמהמילגה הזאת ינוכו 2,500 שקל מס. זוהי מכה קשה מאוד, שמעמידה בספק את יכולתו לסיים את התואר בזמן ולצאת לשוק העבודה.
משה-יצחק הוא אברך הלומד בכולל בבני ברק. הוא נכנס לכולל הישר מן הישיבה, בגיל 18. כיום הוא נשוי ואב לשני תינוקות, ועוד אחד בדרך. הוא אינו משלם שכר לימוד, הספרים ניתנים לו בידי הכולל, ואת אלו שבביתו הוא קונה בהנחה של 70% במבצעים מיוחדים לאברכים.
דירתו של משה-יצחק נמצאת בביתר עילית, ונקנתה לאחר מאמץ כבד מצד הוריו והורי אשתו, שנעזרו בין היתר בקופות הגמ"ח הרבות הפועלות בבני ברק. הוא מקבל מהכולל מילגה של 3,000 שקל בחודש, ואם יעבור חוק האברכים - יקבל עוד 1,000 שקל. כל אלו פטורים ממס ומביטוח לאומי.
אשתו של משה-יצחק עובדת במשרה חלקית כגננת ב"בית יעקב" ומשתכרת 5,000 שקל בחודש. מאחר שהכנסות בעלה אינן מדווחות למס הכנסה, היא אינה משלמת מס. חוץ מזה, משה-יצחק הוא גם סופר סת"ם לא רע, מדי פעם מקבל עבודות קטנות ואת התמורה גובה במזומן. על עבודה מסודרת ומדווחת הוא בכלל לא חושב.
|
|
|
אוניברסיטה - ישיבה; מכללה - כולל
|
|
|
| במדינה העקומה שלנו, פוגעים בסטודנטים בכל דרך אפשרית - אבל כאשר הם יורדים לארה"ב, משקיעים עשרות מיליונים בניסיון להחזיר אותם הביתה. במקום למנוע את הבעיה מראש בהוצאה קטנה, מנסים לטפל בה באיחור בהוצאה ענקית | |
|
|
|
שתי הדמויות הללו כמובן מומצאות, אבל הן מתארות מצב ההולך ומתרחב. סטודנטים ששירתו בצבא, משרתים במילואים, משלמים שכר לימוד, מתפרנסים בקושי, משלמים מס הכנסה - וכעת גם המילגות יקוצצו. ולעומתם אברכים שלא שירתו בצה"ל, כמובן לא עושים מילואים, לא משלמים שכר לימוד, לא משלמים מס הכנסה - וכעת צפויים לקבל עוד 1,000 שקל נטו בחודש. מישהו פה השתגע לחלוטין.
זה כבר לא רק עניין של קיפוח וחוסר שוויון. זה כבר לא רק עניין של חוסר היגיון. זה כבר לא רק עניין של עולם הפוך. זה עניין הנוגע לעצם קיומנו כאן. משום שאם יימשכו הגזירות הללו על הסטודנטים, נאבד את היתרון האיכותי שיש לנו על אויבינו. ובלי יתרון איכותי - אין לנו מה לחפש פה.
במדינה העקומה שלנו, פוגעים בסטודנטים בכל דרך אפשרית - אבל כאשר הם יורדים לארה"ב, משקיעים עשרות מיליונים בניסיון להחזיר אותם הביתה. במקום למנוע את הבעיה מראש בהוצאה קטנה, מנסים לטפל בה באיחור בהוצאה ענקית. במקום לקדם את הכישרונות בהיותם בני 25-20, מנסים לנצל את הידע שלהם כאשר הם בני 45-40. מישהו השתגע, כבר אמרנו?
הבעיה הגדולה של הסטודנטים היא, שאין להם שום כוח. הם אינם מתפקדים למפלגות הגדולות, אין להם מפלגה משלהם, שביתה שלהם לא מזיזה לאף אחד, ההפגנות שלהם עוברות בקול ענות חלושה. לעומתם, לאברכים יש מפלגות שכמעט תמיד שותפות בקואליציה ולכן יכולות לסחוט את המדינה שוב ושוב. זה פשוט לא כוחות.
אז מה יקרה? בנושא הנקודתי של המיסוי על מילגות, המדינה תכריח את כולם לעבוד שוב בשיטת הישראבלוף: התרומות יינתנו למוסדות (וגם יקבלו זיכוי ממס!) ומהם יועברו לסטודנטים. לך תצבע את הכסף ותוכיח מהיכן הוא בא.
ברמה העקרונית, הפתרון הפשוט ביותר הוא להכריז על האוניברסיטאות כישיבות, ועל המכללות - ככוללים. מה רע? בלי שכר לימוד, בלי מילואים, בלי מיסים, אבל עם תמיכה אינסופית של המדינה. ובא לציון גואל.
|
|
עיתונאי, סופר וחוקר שואה. כתב משפטי ובעל טור ב-News1. פרסם 20 ספרים ועשרות מאמרים על השואה
| תאריך: |
02/11/2010
|
|
|
עודכן: |
02/11/2010
|
|
|
תפוס כינוי יחודי
לא מתחקרים ליקויים בצה"ל 
