רקוויאם לקולנוע "תל אביב"

לעיריית תל אביב אין שום סנטימנטים לנוסטלגיה. אחרי שהעלתה את הכורת על שורה של בניינים, שבכל מדינה נאורה היו בחזקת מבנים מונומנטאליים משומרים, הגיע עכשיו גם תורו של קולנוע "תל אביב" שברחוב פינסקר; וכמו בעבר, גם הפעם, לטובת עוד פרויקט מכוער של נדל"ן מודרני ומפלצתי.

רק החמדנות לכסף עשויה הייתה להעביר את העירייה על דעתה, כשחברה, כמו בעבר, לעסקה מכוערת עם קבלן, מן הסתם עם לב של אבן. אין זאת כי אם מפלצות של בטון עדיפות בעיניה, עשרות-מונים, על בניינים מסוגננים, שאמורים, בעצם, להיות נכסי-צאן-ברזל ונשמת אפה של עיר.

כבר עם הקמתו, לפני 53 שנים, על-ידי "פוקס המאה ועשרים", בתור הזהב של בתי הקולנוע בעיר, היה קולנוע "תל אביב" הגדול, המפואר, וגם יוצא הדופן שביניהם, בזכות הסטנדרטים האמריקניים שלו. היו בו כורסאות מרופדות, עם שטיח מקיר לקיר, מסך ארגמני גדול, יציע עליון ולובי-כניסה מרווח, ששיוו לו אווירה הוליוודית של ממש. בין כתליו הוצגו מסרטי-מופת, כמו "הוא והיא" ו"מלחמת הכוכבים", ועד לסרטי-פעולה של ג'יימס בונד וצ'אק נוריס, בימים שעבר לידיהם של "גולן-גלובוס".

עבור רבבות תל אביבים היה קולנוע "תל אביב" מרכז של תרבות-בילוי ורומנטיקה. אף שבצוק העיתים של השנים האחרונות הוא חדל מלשמש קולנוע - ראוי היה לשמור, לפחות, אמונים לבניינו. אבל מעירייה, שידעה להחריב את בניינה ההיסטורי של גימנסיה הרצליה, שהשחיתה עד היסוד את הפנינה היצירתית של כיכר צינה דיזנגוף, שרמסה את בתי הטמפלרים בשרונה, את "הבית האדום" שברחוב הירקון, ושהעבירה מן העולם בתי-קפה נוסטלגיים כמו "ניצה" ו"פינתי" - אין שום סיבה לצפות לתקומה.