|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
החובה להשיב בחיוב? האומץ להגיב בשלילה!
|
בחסות הכניעה החוזרת ונשנית ללחצי העולם נקלעה מדינת ישראל למצב בו זכותה לומר 'לא' אינה קיימת עוד ● השאלה 'מה חיוני למדינת ישראל?' הפכה משנית אל מול השאלה 'מה יגיד העולם?' ● הגיעה העת להבהיר כי למדינת ישראל אינטרסים חיוניים והיא לא תוותר עליהם
|
|
חייב לנקוט אומץ. ראש הממשלה בנימין נתניהו [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בסכסוך הישראלי-פלשתיני היו ימים בהם הייתה לוחצת הקהילה הבינלאומית על כל אחד מהצדדים. הצד הפלשתיני עמד בפני לחצים אלו בעקשנות. הצד הישראלי, לעומת זאת, נכנע ללחץ פעם אחר פעם וויתר על עמדותיו. כך הורגלה הקהילה הבינלאומית למצב בו יעיל הרבה יותר להפעיל לחץ על הצד הישראלי בלבד | |
|
|
|
|
|
|
לפני כשבועיים פרסם העיתונאי תומס פרידמן מאמר בעיתון ה'ניו-יורק טיימס', בו קרא לממשלת ישראל להיענות לדרישת הבית הלבן ולהאריך את הקפאת הבנייה ביישובים הישראלים ביהודה ובשומרון במספר חודשים נוספים. קריאתו של פרידמן לא הייתה יצירתית. קריאות בעלות תוכן דומה מגיעות מעת לעת מעיתונאים רבים. אך על-אף היעדר היצירתיות, קריאתו של פרידמן חייבת לפקוח את עינינו. צורת ההתבטאות שלו, הדרך בה ניסח את דבריו, חייבת לגרום לנו לעצור ולהבין היכן טעינו. פרידמן כתב כי "כאשר ארה"ב מבקשת מישראל בקשה כזו [הקפאת הבנייה], ישראל פשוט צריכה לומר 'כן'". אנו חייבים לעצור ולחשוב היכן טעינו אם נקלענו למצב בו הציפייה של הממשל האמריקני ממדינת ישראל היא להיענות לכל בקשה, קשה ככל שתהיה.
על-מנת להבין זאת, רצוי תחילה לשאול מה מניע את הקהילה הבינלאומית. הקהילה הבינלאומית מעוניינת בפתרון בעיות כלל-עולמיות, והיא רואה בסכסוך הישראלי-פלשתיני בעיה כזו. אך הקהילה הבינלאומית, והממשל האמריקני בתוכה, אינה מעוניינת בפתרון צודק לבעיה. היא אף אינה מעוניינת בפתרון חכם לבעיה. היא מעוניינת בפתרון מהיר לבעיה.
הסכסוך הישראלי-פלשתיני מאז ומתמיד דרש הסכמה כלשהי בין שני הצדדים. באופן כללי, כאשר קיימת בעיה של אי-הסכמה בין שני צדדים, וכאשר קיים צד שלישי, בעל אינטרס לפתרון הבעיה, לרוב ינסה הצד השלישי לגשר על-ידי שכנוע כל אחד מהצדדים לוותר על חלק מעמדותיו. כך גם בסכסוך הישראלי-פלשתיני היו ימים בהם הייתה לוחצת הקהילה הבינלאומית על כל אחד מהצדדים. הצד הפלשתיני עמד בפני לחצים אלו בעקשנות. הצד הישראלי, לעומת זאת, נכנע ללחץ פעם אחר פעם וויתר על עמדותיו. כך הורגלה הקהילה הבינלאומית למצב בו יעיל הרבה יותר להפעיל לחץ על הצד הישראלי בלבד. הרי לשם מה להשקיע מאמצים ומשאבים בהפעלת לחץ ושכנוע צד אחד נוקשה, כאשר קיים צד אחר גמיש הרבה יותר? יתרה מזאת, גם הצד הפלשתיני הבין זאת ובחסות הקהילה הבינלאומית החל אט-אט להחריף את עמדותיו.
כך הגענו מהתחייבות של הממשל האמריקני בתחילת שנות ה-90 לכך שהפתרון מרחיק הלכת ביותר יהיה אוטונומיה פלשתינית בחלק משטחי יהודה ושומרון, לדרישה העקשנית של הקהילה הבינלאומית מישראל לסגת מכל השטחים הללו. וכך, למרבה הצער, נקלענו למצב בו הממשל האמריקני אינו מכיר בזכותה של ישראל לקבוע את מדיניותה. פרידמן כתב כי "כאשר ארה"ב מבקשת, על ישראל לומר 'כן'", אך הוא לא הסביר מדוע. ובכן, ההסבר לכך הוא פשוט – כאשר ארה"ב מבקשת, על ישראל להשיב בחיוב, משום שעד היום תמיד השיבה בחיוב. אם כך, באיזו זכות פתאום משיבה מדינת ישראל בשלילה?
|
|
היענות לדרישה - פגיעה באינטרסים
|
|
|
|
הסכמה לדרישות ברק אובמה = טעות [AP]
|
|
|
|
| הקפאת הבנייה הייתה צעד שגוי. חברי הכנסת והשרים אשר תמכו בצעד מכירים בכך היום, וסביר להניח שגם ראש הממשלה. לא ברור לאן תוביל הקפאת בנייה נוספת את המערכת הפוליטית, אך זו לא הסיבה העיקרית לצורך להתנגד ללחץ האמריקני | |
|
|
|
כאשר שני ילדים בגן רבים על צעצוע אחד, למי תפסוק הגננת את הזכות לצעצוע? לזכותו של הילד השקט, אשר מוכן תמיד לשחק גם בצעצוע אחר, או לזכותו של הילד הרעשן, הבעייתי, זה שמגיל צעיר זיהו אצלו נטייה לאלימות? סביר להניח שהגננת, אשר צריכה לדאוג ל-28 ילדים נוספים, תבחר לתת את הצעצוע לילד הרועש ולזכות בשקט ליתרת היום.
אך מדינת ישראל אינה רבה על צעצוע. מדינת ישראל נאחזת באינטרסים אסטרטגיים קיומיים. למרבה הצער, הקהילה הבינלאומית בוחרת לנקוט בשיטת הגננת על-אף שהסכסוך הישראלי-פלשתיני מורכב הרבה יותר ממריבה על צעצוע.
בימים אלה נשמעים קולות מהאופוזיציה בכנסת, אשר קוראים גם הם לממשלת ישראל להיענות לדרישתו של ממשל אובמה. על ממשלת ישראל להבין כי זכותה, אך גם חובתה, להתנגד לדרישות, הן חיצוניות והן פנימיות, לביצוע צעדים שעלולים לפגוע באינטרסים של המדינה. הקפאת הבנייה הייתה צעד שגוי. חברי הכנסת והשרים אשר תמכו בצעד מכירים בכך היום, וסביר להניח שגם ראש הממשלה. לא ברור לאן תוביל הקפאת בנייה נוספת את המערכת הפוליטית, אך זו לא הסיבה העיקרית לצורך להתנגד ללחץ האמריקני. גם לא הקושי הרב בו יעמדו מאות אלפי אזרחים שווים במדינת ישראל אשר חייהם יוקפאו בשנית. הסיבה העיקרית היא הצורך האסטרטגי להבהיר, הן לקהילה הבינלאומית והן לצד הפלשתיני, כי מדינת ישראל לא תסכים לוותר על האינטרסים שלה.
אם ניכנע היום בפני הלחץ האמריקני בסוגיית הבנייה ביהודה ובשומרון, יגיע במהרה היום בו יקרא העיתונאי פרידמן לממשלת ישראל מעל דפי ה'ניו-יורק טיימס' להסכים לוותר על ירושלים ולקבל מאות אלפי פליטים פלשתינים לתוך שטחי המדינה. מדוע? כיוון ש"אם ארה"ב מבקשת, על ישראל פשוט לומר 'כן'".
|
|
|
הכותב הוא חבר בצעירי הליכוד.
|
|
| תאריך:
|
06/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
07/11/2010
|
|
דן וולפמן
|
|
החובה להשיב בחיוב? האומץ להגיב בשלילה!
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יוסי שפניר
|
7/11/10 13:16
|
|
|
|
2
|
|
יהושפט
|
14/11/10 23:22
|
|
|
ברשות הפלשתינית החלו להפנים את תוצאות הבחירות לקונגרס האמריקני והתחושות שם אינן נוחות בלשון המעטה. ההערכה הפלשתינית בעקבות הבחירות היא שהקיפאון המדיני באזור המזרח התיכון יימשך ובמיוחד בערוץ הישראלי-פלשתיני.
|
|
|
|
|
ההצלחה העצומה שנחלה המפלגה הרפובליקנית בבחירות אמצע-התקופה של בית הנבחרים האמריקני הפחיתה משמעותית את השפעתו הפוליטית של נשיא ארה"ב ברק אובמה הן בזירה הפנימית והן בזו הבינלאומית. מבית, הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים יגביל כנראה את אובמה ביכולתו ליישם את מדיניותו הכלכלית. מחוץ, מגבירה תבוסתו של אובמה את הבוז שממילא שורר בעולם כלפי חוסר הנחישות של הממשל האמריקני הנוכחי. אלא שדווקא הידרדרות זו עלולה לעודד נשיא שאפתן זה להותיר את חותמו על נושאי החוץ.
|
|
|
|
|
חיבורו של מקס וובר "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם” יצא לאור בשנת 1905 בשיא כוחו של הקפיטליזם הבורגני אשר העלה, לדברי מרקס במניפסט הקומוניסטי, "כוחות ייצור המוניים יותר ועצומים יותר משהעלו כל הדורות הקודמים גם יחד”. בחיבורו מגדיר וובר את הקפיטליזם כגישה חברתית רבת פנים שאינה מצטמצמת לכלכלה בלבד. הוא מחבר בין עיקרי הנצרות הפרוטסטנטית לבין תפיסת העולם הקפיטליסטית. במרכזה ניצבת האתיקה הפרוטסטנטית המחייבת את חיי העולם הזה ורואה בהצלחה חומרית אישית - הנובעת מחריצות, מחסכנות ומיזמות - סימן לשביעות רצון אלוהית. קפיטליזם אמיתי, גורס וובר, רואה בדברים אלה את מטרת הקיום ואינו מתייחס אליהם כאל כלי להשגת רווח.
|
|
|
|
|
וואו! איזה מופע אימים הרביץ עופר עיני שלנו בטלוויזיה; יושב לו בתנוחה "דון-קורליאונית" בכורסה רחבה, נועץ עיני פלדה קרות בדנה וייס המפוחדת ומסנן בחיתוך עברייני את תשובותיו. "אהבל" - זו ההגדרה שמצא עבור אהוד ברק. וולאק עיני – הרשמת אותי. נראה לי שגם משה איבגי היה מתרשם ואולי גם לומד מספר ניואנסים לשימוש בתפקידיו העתידיים.
|
|
|
|
|
גיליון 'הארץ' מ-3 בנובמבר מתהדר ברשימה של מרב מיכאלי, הפה הגדול של הפמיניזם, שכותרתו "גילוי עריות על שטיח אדום". בין יתר הדברים הנאמרים על-ידי הכותבת הדעתנית, מצוטט בהקשר לבמאי וודי אלן: "בעילה של נערה צעירה ממך ב-35 שנה, שהייתה דה-פקטו בתך מגיל שמונה, היא גילוי עריות. נקודה". רוצה הכותבת לומר: זאת עבירה מוסרית חמורה גם אם היא חוקית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רפאל בוכניק
התעלומה האופפת את היעלמותו של יחיא סינואר מהספקטרום התקשורתי ומהפגנת נוכחות פיזית בשטח, שומה שתעלה סימני שאלה באשר למידת תפקודו, או אף גורלו  התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
|
|
|
|
|
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
