פסיקת הרבנים - מעשה של הגנה עצמית

השוואת פסיקת הרבנים למעשי הנאצים היא משוללת כל יסוד. יהודים לא קראו לרצח ולפדיון גרמניה בדם ואש, ולמרות זאת השמידו אותם. היהודים בארץ ישראל מתגוננים - זוהי לא גזענות - זוהי התגוננות.

להלן מדגם מההסתה הערבית בביטאון התנועה האיסלאמית "סוות אל-חק ואל-חוריה" ("קול האמת והחירות"):

• ב-4 ביוני 2002 פרסם השייח' ראאד סלאח בביטאון התנועה האיסלאמית "סוות אל-חק ואל-חוריה" שיר ובו הסית בחריפות נגד היהודים, אותם כינה העושקים, הפושעים מפגיזי המסגדים... שוחטי הנשים ההרות והתינוקות... הוי הגזלנים, אתם חיידקי כל הזמנים... הבורא גזר עליכם להיות קופים מפסידים... הניצחון שייך למוסלמים, מהנילוס עד הפרת.

• "כינה שמקננת בגוף העולם הערבי ומוצצת את דמו ומשאביו... הרשתה לרבנים הפרעושים לפגוע באל-אקצה" (על ישראל).

• "פסגת האושר ושיאו אצל השאהיד הוא רגע נטישת נשמתו את גופו, שעה שיחזה בגופו משוסע לקרעים והוא שרוי בחגיגה" (עבד א-רחמן בכיראת מפרשן פסוק מהקוראן העוסק בשאהידים).

• "הטינה המושרשת שלהם... עוברת בירושה, ותינוקותיהם יונקים אותה לפני שינקו את החלב... החלב שלהם מהול ברעל עתיק" (על היחס של היהודים למוסלמים).

• "פרעה של אמריקה קרא לשטניו ולגרורותיו לכנס פגישות וועידות במטרה לצאת נגד האיסלאם... אין מנוס כי תשקע שמש הכופרים והפרעונים... או אז יעלצו המאמינים ויושפלו הבזויים" (על עתיד אמריקה וידידותיה).

• "מוחמד... הפרח היפה ביותר ביקום/ קטפו אותך בלי לשאול/ הם ניזונים אפילו מן הפרחים!/ ושונאים ומתעבים כל מה שיש בו יופי/ הם הברברים של עולמנו/ יבכו אותך השמש והשחר/ יבכו אותך המישור וההר/ ישנו ריבון עולם שיהפוך את הדמעות האלה כולן/ לשיטפון, שיגרוף את הברברים כולם" (קטע משיר שכתב עבד אל-חכים מסאלחה בעקבות מותו של הילד מוחמד א-דורה ליד מחסום ארז).

פסיקת הרבנים נובעת מהגנה עצמית. בקרב ערביי ישראל קיימת הקצנה גזענית ואנטישמית בהנהגת הפלג הצפוני בראשות ראאד סלאח. ההלכה אינה משהו סטאטי - ההלכה היא משהו דינמי והיא מתייחסת למציאות בשטח. המציאות בשטח היא שהערבים מקצינים בעמדותיהם ופועלים בצורה אלימה נגד האזרחים היהודים. ישנה מגמה של ערבים שמשתכנים ביישובים יהודיים על-מנת להתנכל לתושביהם. ההתנחלות הערבית, כפי שמעידים אנשים שחיים בקרבם ביישובים ערביים, אינה תמימה - כי אם נועדה להתנכל ליהודים ויש להתגונן בפניה.