הסיסמה התורנית בשמאל היום היא ה"דה-לגיטימציה" של ישראל בעולם - שלילת זכות קיומה. פרחח אנטישמי פוגע ביהודי בעיר אירופית?
הילרי קלינטון מעקמת פרצוף לנתניהו ומסבירה פנים לסלאם פיאד? בניו-יורק-טיימס אמרו לישראל "נו,נו, נו"? הכל מכונס תחת המכנה המשותף של הדה-לגיטימציה ומיוחס ל"כיבוש": בגלל הכיבוש העולם שולל את קיומה של ישראל.
קולות ההפחדה "דה-לגיטימציה עלייך, ישראל" גוברים והולכים, ככל שמתמשך השקט בחזית הדיפלומטית, שהשמאל אינו יכול לשאתו. אילולא נמצאה מדי פעם איזו מדינה דרום-אמריקנית שמעניקה הכרה חסרת משמעות בפלשתין בגבולות 67' - מושג בלתי קיים בחוק הבינלאומי - השמאל היה נשאר ללא אוויר לנשימה.
נפתח בסיקור כמה מסיסמאות ההפחדה הישנות שכבר יצאו מן השימוש.
"אדמה תמורת שלום"
זה התחיל בהברקה של היטלר "אדמה תמורת שלום": תנו לו את אדמת אוסטריה והוא ייתן לכם שלום. ומיד אחר-כך גם את אדמת הסודטים, את פראג, את חבל ממל ואת הפרוזדור הפולני, עד שבלע יותר מדי - התפוצץ, ופוצץ עימו את העולם.
אצלנו, מאז הניסוי בבני אדם הקרוי "אוסלו" שעלה ב-1,500 נרצחים יהודים וגם אלפי הרוגים ערבים, אין שומעים יותר "אדמה תמורת שלום".
"הכיבוש"
אחר-כך רווחה הסיסמה שכלכלת ישראל לא תוכל לעמוד על רגליה, כל עוד נמשך "הכיבוש". פרופסורים לכלכלה, טייקונים וכמובן הפוליטיקאים והתקשורת, כולם היו תמימי דעים שנוכחות ישראל בירושלים וביו"ש וכלכלה משגשגת הם תרתי דסתרי. עד שבא נתניהו והוכיח את ההפך.
זמן רב כיכב השד הדמוגרפי: עוד מעט קט, וכולנו נטבע בתוך רוב ערבי. באו יורם אטינגר וקבוצת מומחים אמריקנים וחשפו בנתונים שסיפקו הערבים בלופים, שהדמוגרפים הישראלים משום מה לא ראו או לא רצו לראות. הם גם פרסמו את העובדה המפתיעה, שהתהפכו היוצרות: הפריון הערבי הולך ויורד, בעוד הפריון של היהודיות - עולה! כך, לעת עתה, השד הדמוגרפי חזר לבקבוק.
"קרבנות השלום"
ניצלו בציניות גם את הטרור, את "קרבנות השלום" של אוסלו. אוטובוסים ובתי קפה התפוצצו בתל אביב? זה בגלל הכיבוש! וכאשר השיבו להם בסיסמה נגדית - "תנו לצה"ל לנצח", צחקו: האינכם יודעים את כלל הברזל שטרור אי-אפשר לנצח? שרון, כבר עם רגל אחת ב"מחנה השלום", נצרך לאובדן של עוד מאות נפשות יקרות, עד שהורה על מבצע חומת מגן ו...נתן לצה"ל לנצח.
"הלחץ האמריקני"
"הלחץ האמריקני" נחשב תמיד לסיסמה מנצחת. ללא בושה הזמינה התקשורת אצל אובמה את כיפוף ידה של ממשלת ישראל, וזאת בתנאים נוחים ללא תקדים, שכן הפעם ניתן ל"מחנה השלום" לנהל את העולם בחיבוק טרנס-אטלנטי: שלום-עכשיו (ישראל) מכאן, ו"
שלום עכשיו" (אמריקה) משם.
רם עמנואל ואקסלרוד, מראשי "שלום עכשיו" (אמריקה) שישבו ראשונים במלכות אובמה, הודרכו מכאן, מה ללחוש באוזנו. בתחילה, הניבה תנועת המלקחיים הבין-יבשתית הזאת פרי הילולים. נתניהו אולץ להכריז על "שתי מדינות" ולהקפיא את ההתנחלות לעשרה חודשים. אלא, העם האמריקני מאס באובמה והפחית מכוחו והעם בישראל - ובראשו הרוב בליכוד - עצרו את המפולת גם כאן. המקל האמריקני נשבר, לעת עתה לפחות, וראה זה פלא - השמים לא נפלו!
קם לו שמאלן בבוקר ומחפש את סיסמת היום בעיתון
הארץ או ברדיו (והרי כל הרדיו - "שלו") - ואין! איך אפשר לחיות כך? לא ארכו הימים, וסיסמה חדשה נולדה: ההתנחלות וה"כיבוש" יגרמו לה, למדינת ישראל, לאבד את אופייה היהודי. אבל גם את ההברקה הזאת העם לא קנה, ובוודאי לא מאלה המצדדים ב"מדינת כל אזרחיה"!
נותרה סיסמת הדה-לגיטימציה, ועימה זעקת השבר - 'אנחנו מבודדים'!
|
|
|
| איך זה, שכל מטילי המרה השחורה המקוננים על בידודה של מדינת ישראל בעולם, שוכחים את ההקשר הברור כל-כך עם ה"דה-לגיטימציה" ההיסטורית של היהודי בעולם, זה אלפי שנים? | |
|
|
|
דוגמה נוספת: בארץ שהתה ועדת החוץ והביטחון של הפרלמנט הרוסי והאורחים הדגישו את התחממות היחסים בין המדינות. דנו בנושאים משותפים, ובין היתר הייתה אחדות דעים גם בענייני אירן. בעתיד הקרוב יבקר כאן גם נשיא רוסיה, צעד נוסף של התקרבות. לפי אתר "דבקה", ישראל הפגישה כאן חברים מוועדת החוץ והביטחון הרוסית עם הנציגות הקבועה של האוטונומיה של דרום סודן היושבת כאן בישראל. זהו אזור נוצרי העומד בסכסוך קבוע עם צפון סודן המוסלמי והוא רווי נפט. על-פי משאל העם האחרון, הוא יזכה בעצמאות וישראל סיפקה לו סיוע, כולל נשק.
כל זה לא דווח בתקשורת, וגם ביקור ועדת החו"ב הרוסית הוצנע, ומדוע - אם לא מפני שזה נוגד את תמונת המצור והבידוד שמבקשים ליצור?
בבניית דימוי הבידוד, הקרע עם טורקיה הוא נדבך חשוב, למרות שכל העולם יודע שרג'פ טאיפ ארדואן ומפלגתו אינם מחפשים אותנו דווקא, אלא יש כאן שינוי כיוון כללי - מן המורשת החילונית של כמאל אתתורק, בחזרה אל המורשת האיסלאמית. היחס לישראל הוא תוצאה ולא סיבה.
גם הסיפור הדרום-אמריקני אינו שייך כל-כך אלינו. בדרום-אמריקה בועטים בצפון-אמריקה ומתחברים לוונצואלה של הוגו צ'אווס שהכריז מרד על ארה"ב, וברזיל - בראש. המפנה הוא שמאלה, וההכרה הנומינלית במדינה פלשתינית וירטואלית מהווה חלק ממהלך שהוא בעיקרו אנטי-אמריקני. לא רק באירן קושרים את "השטן הגדול" עם "השטן הקטן". שוב ושוב אנחנו וארה"ב מוצאים את עצמנו - ביחד! ושוב: מדוע אין לכל זה ביטוי בעיתונות שלנו?...
בשנת 2004 נשפטו שני ישראלים בניו-זילנד לחצי שנת מאסר על ניסיון להשיג פספורטים בעבור המוסד בדרכי מרמה. התגובה הניוזילנדית הפתיעה בחריפותה. כעת נחשף בויקיליקס מברק של משרד החוץ האמריקני שלפיו רצתה ניוזילנד בסך-הכל להתקרב לעולם הערבי, כדי... להגביר את ייצוא בשר הטלה שלה לארצות ערב. כלומר: לא כיבוש, כבשים!
בטלוויזיה היוונית האשים המטרופוליט של פיראוס, סרפים, את היהדות העולמית בצרותיה הכלכליות של המדינה, ובין היתר את "הציונות העולמית" ואת הברון רוטשילד. שאל אותו המראיין: "אם כך, למה אינך מסכים למדיניות של היטלר? אם היהודים עושים את כל הדברים האלה, האם לא צדק ששרף אותם?" על כך השיב המטרופוליט: "אדולף היטלר היה מכשיר של הציונות העולמית, הוא מומן על-ידי משפחת רוטשילד למען מטרה יחידה, והיא - לשכנע את היהודים לעזוב את חופי אירופה וללכת לישראל להקים אימפריה חדשה... יהודים כמו רוקפלר, רוטשילד וסורוס שולטים על מערכת הבנקאות העולמית, השולטת על הגלובליזציה" (בשוליים נעיר, שרוקפלר כמובן לא היה יהודי).
וכאן יש לשאול את השמאל שלנו: האם גם זה - בגלל "הכיבוש"? או שמא אצל המטרופוליט וההמונים החשים כמוהו זו פשוט האנטישמיות הישנה נושנה, שגם אם (חס וחלילה) נשים קץ ל"כיבוש", תמשיך לבודד אותנו כפי שקרה בכל תולדותינו?
איך זה, שכל מטילי המרה השחורה המקוננים על בידודה של מדינת ישראל בעולם, שוכחים את ההקשר הברור כל-כך עם ה"דה-לגיטימציה" ההיסטורית של היהודי בעולם, זה אלפי שנים?
עוד מילה על הבידוד; יש המוני יהודים שבידוד אינו מפחיד אותם ובדברי בלעם "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" הם רואים ברכה ולא קללה. ואולי בזה טמון סוד המחלוקת המרה המפלגת את עמנו - בין המעלים על נס את הפסוק "העם לבדד ישכון" לבין המבקשים להעלים אותו?
|
|
|
|
| האם זה מקרה, שהתקשורת הישראלית כאן מבליטה ושם מצניעה? ומנין נובעת המגמה הזאת, אם לא למען המטרה הפוליטית של יצירת תחושת מחנק ובדידות, עד שישראל תיכנע לתכתיב הפלשתיני? | |
|
|
|
התקשורת חוטאת כאן משני כיוונים: היא ממעיטה בערכן של ידיעות חיוביות, המראות שאנחנו דווקא איננו מבודדים כל-כך; והיא מעלימה את העובדה, שלהרבה מן הביקורת אין כל קשר עם מדיניותה של ישראל ומעשיה ביהודה ובשומרון. והיא מתעלמת, בין היתר, מן הסיבה העיקרית, שימיה כימי עולם - האנטישמיות.
שתי דוגמאות, מדוע הפאניקה שהשמאל מנסה לזרוע מוגזמת:
ב-15.12.10 החליט הקונגרס האמריקני, בין היתר:
- "...הואיל וממשלת ישראל הודיעה בבירור שתדחה הכרזת עצמאות פלשתינית חד-צדדית והדגישה שוב שאת הסכסוך צריך ליישב במו"מ ישיר, בית הנבחרים מחדש את התנגדותו החזקה לכל ניסיון להקים או לבקש הכרה למדינה פלשתינית מחוץ להסכם שיושג אחרי מו"מ בין ישראל לפלשתינים.
בית הנבחרים מפציר במנהיגים הפלשתינים להפסיק כל מאמץ לעקוף את תהליך המו"מ, כולל מאמציהם להשיג הכרה במדינה פלשתינית מצד עמים אחרים, באו"ם ובפורומים בינלאומיים אחרים, בטרם ישיגו הסכם סופי עם ישראל. גם ממשלות זרות נקראות שלא לתת הכרה כזאת.
בית הנבחרים קורא לממשל האמריקני לאשר, שארה"ב תשלול הכרה מכל מדינה פלשתינית שתוכרז חד-צדדית וכן תטיל וטו נגד כל הצעת החלטה במועצת הביטחון להקים או להכיר במדינה פלשתינית מחוץ להסכם שיושג במו"מ על-ידי שני הצדדים".
(אגב, בהחלטת הקונגרס הזאת מכונה אבו מאזן " מנהיג הרשות הפלשתינית", ולא " נשיא", כפי שעושים המתרפסים הישראלים).
נשאיר לקוראים לשפוט, איזה נושא ראוי יותר לכותרות בולטות - התפטרותה של מיקי חיימוביץ' מערוץ 10 או ההחלטה הזאת של הקונגרס האמריקני, אך מכל מקום: ההישג הבלתי רגיל הזה בקונגרס האמריקני מעיד על בידוד?
וגם זאת: מה חשוב יותר, שצ'ילה הצטרפה לברזיל להכרה סמלית במדינה פלשתינית בלתי קיימת או ההחלטה החשובה הזאת של הקונגרס? האם זה מקרה, שהתקשורת הישראלית כאן מבליטה ושם מצניעה? ומנין נובעת המגמה הזאת, אם לא למען המטרה הפוליטית של יצירת תחושת מחנק ובדידות, עד שישראל תיכנע לתכתיב הפלשתיני?
|
|
תפוס כינוי יחודי
מועדי תשלום, נוסחאות וחזקת תקינות קובעים את גובה החוב בפועל 
