למי נחוץ כזה משרד חוץ?

אחרי שלא הצליחו לחסל את ישראל במלחמה גלויה ובטרור, מצאו האויבים את הדרך המנצחת: השמצה והסתה חובקות-עולם, שיאחדו את כל שונאי היהודים במסע למצור וחרם על המדינה, עד שתתמוטט תחת כתם ה"אפרטהייד", כמו משטר הלבנים בדרום-אפריקה. הנשק שנבחר למטרה זו היה - הפצת שקרים ועלילות דם, שמדינה נורמלית הייתה הודפת אותם ללא כל קושי, אך מדינת ישראל התגלתה כחסרת חיסון לכך. וזאת - בגלל מערכות ביטחון, משפט ותקשורת חולות ומשרד חוץ שאינו יודע את תפקידו.

אוניית הדגל ושדה ניסוי הנשק למערכה זו התגלו על מסכי הטלוויזיה בעולם ביום הראשון לאינתיפאדה השנייה: "רצח הילד מוחמד א-דורה", בבימוי רשלני של צלם הטלוויזיה הצרפתית, אותו חשפתי ללא קושי תוך זמן קצר. ראש הממשלה ושר הביטחון שקיבל את הדוח על כך, החליט להתעלם ממנו ולאפשר לעלילת הדם לצבור תאוצה בעולם כולו. התקשורת, פרט לגדי סוקניק בערוץ 2, נהגה כמוהו, והעיתון לאנשים חושבים התייצב לצד מפיצי העלילה. במשך עשר השנים שחלפו מאז מילא פיו מים גם דובר צה"ל, וההסבר שקיבלתי לכך היה - זה תפקידו של משרד החוץ להזים את שקרי האויב. מנהל מחלקת ההסברה של משרד החוץ הסביר לי שלא כדאי לעורר את הפרשה מחדש, אבל, מסיבה שאין לה הסבר, שגריר ישראל בפריס התערב להכשלתו של פיליפ קרסנטי - פטריוט יהודי מצרפת - שנכנס למאבק משפטי מול הטלוויזיה הצרפתית, שנתנה גיבוי מלא לעלילת הדם.

ד"ר יהודה דוד - גם הוא פטריוט ישראלי - שנתן ראיון לטלוויזיה, בו הוכיח ש"פצעי הירי" שהציג אביו של הילד אינם אלא צלקות מניתוח שהוא ביצע בנוכל אחרי שזה הותקף בסכינים או בגרזנים של החמאס, ציפה לשווא שמשרד החוץ יסייע לו לעמוד בתביעה משפטית של מפיצי עלילת הדם. לעומת זאת, דוקטור יהודי מכובד מארגון "רופאים לזכויות אדם" התנדב להגן על הניירת המבולבלת שסיפקו רופאים ירדניים להצדקת טענותיו של האב ה"פצוע", אחרי שזה זכה לביקור מתוקשר של מלך ירדן בבית-החולים וצולם בטלוויזיה כשכולו עטוף בתחבושות.

לשיא שערורייתי הגיעו עובדי משרד החוץ, כשבמסגרת מאבקם להעלאות שכר הכשילו את ביקור המשלחת הגדולה מרוסיה, שתוכננה מזה זמן, בראשותו של הנשיא דמיטרי מדבדב. הם יכולים היו להרוויח נקודות במאבק זה (שאין לי עמדה לגבי צדקתו) לו היו מודיעים שמפאת חשיבותו המדינית של הביקור - הם יסייעו לו כמחווה פטריוטית, מבלי להפסיק את העיצומים האחרים. מי שמכיר את המנטאליות הרוסית, יכול לתאר שביטול הביקור לא יתפרש אצלם כדחייה טכנית שלו למועד אחר אלא - כהוכחה שלישראל "אין בעל-בית" (וברוסית - "נייט חוז'אינה"), שפירושו - אין ערך לעשות איתם עסקים רציניים. וזו כבר לא תקלה ביורוקרטית אלא - כישלון אסטרטגי.

המשימה החשובה המצפה כיום לשר החוץ היא - לנער את המנגנון שנרדם בשמירה, ולהביאו למילוי התפקיד האמיתי שנועד לו בחזית ההסברה של ישראל - החזית שנבחרה על-ידי אויבי המדינה למסע הניצחון שלהם, אחרי שזו ננטשה על-ידי מי שאמורים להגן עליה.