היש אור ביאור?

המהומות במצרים חילצו מן המקלדת של גדעון לוי את הדברים הבאים:

• "...היום מצרים ומחר פלסטין; אתמול תוניס ומחרתיים עזה. לא רק שלטון הפתח ברמאללה ומשטר החמאס בעזה מועדים ליפול, אלא אולי גם, יום אחד, הכיבוש הישראלי, שבוודאי עונה על כל הקריטריונים של רודנות פשע ומשטר רשע. גם הוא נשען רק על רובים. גם הוא שנוא על ידי כל שכבות העם הנשלט, גם אם זה ניצב חסר אונים, לא מאורגן ולא מצויד, מול צבא גדול. מסקנה ראשונה: מוטב לסיימו בטוב, בהסכמים שמבוססים על צדק ולא על כוח, רגע לפני שההמונים יאמרו את דברם ויצליחו את החושך לגרש" ("תסמכו על חוסני ופואד" - הארץ 30.1.11).

השנאה לישראל מעבירה את האיש הזה על דעתו. הדברים שלו אינם נכתבים מתוך חרדה מפני רעה הרובצת לפתחנו. נהפוך הוא, כמוכיח בשער "דה לה שמאטע", מבצבצת לה עליצות מה בין השיטין ("לא חושך מצרים אלא אור היאור"). מה איכפת לו חורבן? העיקר שנבואתו תתגשם. ובכן, מר גדעון לוי החכם - המצב אצלנו הרבה יותר גרוע! העם המצרי מתקומם נגד שליטיו שגם הם בני העם המצרי. כך גם העם התוניסאי. אין ספק שגם העם הירדני והסורי מועדים לפורענות, אבל גם באלה השלטון והעם הם בני אותו עם. בישראל המצב שונה לרעה, התקוממות של הערבים בישראל לא תסתפק בשלטון הישראלי, הפרעות יהיו נגד כל חלקי העם בישראל. לא רק מוסדות שלטוניים יעלו באש, גם בית המידות הכבוש ברחוב שוקן 2 בסכנה גדולה.

כבר כתבתי כאן על האפשרות של פלישת ערבים לתל אביב במאות אלפיהם. היכן יעמוד אז גדעון לוי? להתייצב לצד היהודים, זה נוגד את משנתו, לעמוד לימין הערבים פירושו להושיט להם את הצוואר לשחיטה (נפלה אבן על קדירה אוי לקדירה, נפלה קדירה על אבן אוי לקדירה, בין כך ובין כך - אוי לקדירה!). סוף-סוף תחדור למוחו ההכרה שההסתה שלו נגד היהודים אינה מסייעת לו אפילו אצל אויביהם. השוד, הביזה והאונס לא יעצרו על סף ביתו של גדעון לוי וטפשיו הנוהים אחריו. מבחינתם של הערבים, אין הבדל של ממש בין גדעון לוי לבין ברוך מרזל. שניהם כובשים נאלחים ואין נפקא מינה באיזה חלק בארץ. הכל כבוש! ולפיכך, שניהם יהודים בני מוות.

ואולי זו תהיה בשורה גדולה אם סוף-סוף תתחולל מערכה כבדה בין היהודים לבין הערבים על כברת ארץ זו. אדרבה, זו תהא שעת מבחן לכל היהודים הפוסט-ציונים שיהדותם תכה בהם ללא רחמים. איני מרגיש כל קרבה לגדעון לוי. אני מתעב אותו בכל רמ"ח איבריי ושס"ה גידיי, ובכל זאת הוא יהודי כמוני. חלול מתבונה - אבל שורשינו משותפים וגורל אחד לנו. מלחמה בין היהודים לערבים תשליך את גדעון לוי אלינו, אל מחנה היהודים, בין אם ירצה ובין אם לאו. במחנה הערבי, שניות חייו ספורות. אולי המלחמה הזאת וההכרעה שתביא עימה תזכיר לכל אלה שהתבלבלו מי הם ומה הם, ושהזהות טבועה באדם כמו כל איבר חיוני אחר. לשווא התכחשו ועדיין מתכחשים יהודים ליהדותם. שום תועלת אינה יכולה לצמוח מכך.

נחכה ונראה...