עסקת הטיעון במשפטה של ענת קם לא מסלקת את שתי התמיהות הגדולות ביותר שליוו את הפרשה מאז ראשיתה: כיצד זה התאפשר, ומדוע זכה אורי בלאו ליחס כה רך מצד המדינה.
כתב האישום המתוקן, שהוא המסמך המפורט ביותר שפורסם בפרשה, מגלה את היקף פעילותה הנפשעת של קם: "[היא נחשפה] תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל וכדומה.
"...דיסק המסמכים כלל בתוכו 2,085 קבצים, המסודרים ב-11 תיקיות שונות ועוד כ-625 מסמכים נפרדים. הקבצים והמסמכים כללו מסמכים בסיווגים ביטחוניים שונים על-פי הפירוט הבא: 180 מסמכים שסווגו 'סודי ביותר', 528 מסמכים שסווגו 'סודי' ועוד כ-1,400 מסמכים בסיווג שמור, מוגבל, אישי ובלמ"ס".
את כל זה אספה פקידה, חיילת זוטרה וצעירה, בלי שאיש שם לב ובלי שאיש ידע ובלי שאיש ראה ובלי שאיש שמע - בלשכתו של אלוף פיקוד. את כל זה אספה חיילת שפעלה, לדברי המדינה, ממניעים אידיאולוגיים - ואיש לא שם לב לדעותיה, ואיש לא בדק את הרקע שלה. זהו מן הסתם אחד ממחדלי ביטחון המידע הגדולים ביותר בתולדות המדינה, אך עד היום לא שמענו מילה וחצי מילה על הלקחים שהופקו ועל האחראים שנענשו.
את בלאו ניתן וראוי היה להעמיד לדין בדיוק באותן עבירות בהן הודתה קם. גם הוא "השיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך". גם הוא "מסר ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך". אבל בלאו לא נעצר, לא הועמד לדין ובוודאי שלא יורשע.
כל ההתנהלות של המדינה מול בלאו גובלת בשערורייה. האיש ישב חודשים ארוכים בלונדון, במימונו של
הארץ, והמדינה ניהלה איתו מו"מ. הדבר הנכון לעשות היה להוציא נגדו צו מעצר בינלאומי, לבקש ממשטרת בריטניה לעצור אותו ולגרשו לישראל בטיסה הזמינה הראשונה.
העובדה שבלאו הוא עיתונאי, אינה מעלה ואינה מורידה. עיתונאים אינם עומדים מעל החוק ואינם רשאים לפגוע בבטחון המדינה. עיתונאים אינם רשאים להחזיק מידע סודי שלא כדין. עיתונאים אינם רשאים לעשות שימוש במסמכים גנובים. ואגב: בעלי עיתונים אינם רשאים לסייע לעבריין נמלט.
אומרים לנו שהיה צורך בשיתוף פעולה מצידו של בלאו, כדי שיחזיר את המסמכים שקיבל מידי קם. לי יש הרגשה, שכמה ימים באבו כביר היו עושים את העבודה. חוץ מזה, איזו בטוחה יש למדינה, שבלאו לא העתיק את המסמכים לפני שהואיל בטובו לשוב ארצה ולהחזירם? המילה שלו? לא הייתי סומך עליה.
ועוד הערה לסיום: כל האמור לעיל אינו מפחית לרגע מחומרת מעשיה של קם. מן הראוי שבית המשפט ישלח אותה לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח, למען יראו וייראו, ולמען שבטחון המדינה לא יהיה בן ערובה בידיהם של מי שמוצאים צידוק אידיאולוגי לפשעיהם.