מי אשם במשבר המשילות - היסוס ממשלתי או סיאוב משפטי?

בעקבות פרשת בחירת הרמטכ"ל, ולא רק היא, עולה שוב סוגיית משבר המשילות בישראל על סדר היום, לאמור מיהו האשם במשבר הזה?, האם זוהי התקשורת הפרועה, האם זהו הליך קבלת ההחלטות הבלתי תקין של הממשלה, או שמא חוזרים אף להאשים בזה את האסכולה השיפוטית המסואבת שמתנגדת לרפורמה כלשהי בין אם אפשרית או מוצעת?. ובכן אני מדלג מראש על ריסון עצמי של התקשורת, שכנראה יצאה משליטה.

ואילו לגבי הליך קבלת ההחלטות בכלל בידי כל גוף מחליט - יהי זה הממשלה או מועצת מנהלים של תאגיד - הרי הוא מסתכם בסקירת מספר אופציות אפשריות כאשר לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות משלה, ומתוכן יש לבחור לאחר מכן את האופציה שהיא הטוב ביותר או הרע במיעוטו, וזאת בדומה להליך הבחירה בין מספר הצעות נניח במכרז מסחרי - כאשר לכל הצעה יש ודאי יתרונות וחסרונות משלה.

לכן כל הוועדות מהסוג ששמענו לאחרונה, ששינסקי וטירקל1 וגם 2 וכו', כולן נחוצות ללא ספק על-מנת לגבש בכל סוגיה כשתיים עד שלוש אופציות עיקריות, ולהציגם בפני הגוף המחליט בצירוף היתרונות מול החסרונות של כל אופציה. אחרת עלול הגוף המחליט לאבד את הצפון בין בליל הדעות ועשרות ההצעות שיומטרו ודאי עליו מכל כיוון אפשרי.

לדוגמה ועדת ששינסקי עשתה עבודה מקצועית וריכזה בפני הדרג המחליט - הממשלה והכנסת - את המודלים המגוונים לגבי אופן ומידת ודינמיקת המיסוי - לגבי הפקות של נפט וגז ברחבי העולם. אח"כ היא המליצה מתוכם על המודל הראוי והמיטבי - לפי המבחנים של מידתיות מסחרית וכלכלה לאומית אשר מתאימים למדינת ישראל. עובדה היא שראש הממשלה "שבר את הראש" במשך כשבוע ללמוד היטב את מסקנות הוועדה הסופיות, לפני שהודיע על החלטתו לאמץ את המודל המומלץ על-ידי הוועדה במלואו, ובכך התווה את הדרך למעשה להמשך הליך קבלת ההחלטות הרשמי והפורמאלי בממשלה ובכנסת עד תומו.

גם ועדת טירקל לעניין המשט בחנה את המודלים השונים של סגרים ימיים רלוונטיים שהתרחשו בעולם, ומצאה שהמודל של הסגר הימי שהנהיגה ישראל כלפי החמאס בעזה הוא המודל המיטבי שראוי בהתאם לאתגרים הצבאיים והביטחוניים, מול אמות המידה ההומאניות והאתיות ושל משפט בינלאומי שישראל התחייבה בהם. אחרת הייתה הוועדה ממליצה לאמץ מודל אחר מוצלח יותר לסגר ימי, ואף לתקן את הליקויים ולפצות על הנזקים שנגרמו נניח עקב השימוש במודל הקלוקל.

לעומת זאת, בפני ועדת טירקל לעניין מינויים בכירים עומדות תמיד שתי אופציות בלבד, האם המינוי עומד באמות מידה של סבירות או מקובלות של ערכיות ומוסריות, או לא!. כאן יש בעיה בלתי פתירה של מהו היום מקובל וסביר, האם זהו המקובל וסביר בפני השופט טירקל עצמו, או בעיני הפרופ' אסא כשר - שרצוי מאוד דרך אגב לצרפו לוועדת טירקל, או שמא זהו המקובל והסביר בפני ההרכב המלא של בג"צ, או דווקא בעיני הנשיאה ביניש או מי משופטי בג"צ האחרים שיישבו בהרכב?!.

מכל מקום לגבי גאלנט לאחר שהמבקר כתב מה שכתב, ולאחר שהיועץ המשפטי גישש אצל בג"צ ולא ראה שום פתח תקוה להכשרת גאלנט כגון נזיפה או הערה פיקודית, הרי נאלץ גם הוא לסגת ועימו הממשלה. במילים אחרות, האסכולה השיפוטית בתמהילה הנוכחי תמשיך לשמש בתור זרוע המחץ של סמול נגד ימין, ולא נותר לנו אלא להתפלל הלאה.

מכאן, בניגוד לעמדתו של דניאל גיגי באכסניה יקרה זו, אינני רואה שום בעיה שיטתית בהליך קבלת ההחלטות של הממשלה, גם לא שום כשל מנהיגותי במינוי הרמטכ"ל!. נהפוך הוא, אני שוב טוען כי הבעיה של חוסר המשילות בישראל דהיום, הייתה ונשארה בפירוש התאבנות והסתיידות העורקים של האסכולה השיפוטית הנוכחית. סירובה העיקש והאנוכי לרפורמה כלשהי על-פי מה שהציעו בין השאר שרי המשפטים דניאל פרידמן ויעקב נאמן יצ"ו, וזה מתבטא כרגע לענ"ד בחמישה מישורי פעולה עיקריים שאנו מצווים לממשם לאלתר עד תום, כלהלן:

(1) סוף לחד גוניות הכיתתית וצרה של בג"צ: ובכן למרות שהשרים פרידמן ונאמן הצליחו לבחור שכבה מגוונת יחסית של שופטים לכל הערכאות, כולל לעליון שנהיה קצת יותר ייצוגי - ועוד ידו של נאמן נטויה, הרי כל עוד הנשיאה ביניש היא שקובעת אומנם איזה הרכב ידון בכל עתירה וסוגיה - כנהוג שנשיא בית הדין קובע כל הרכב, אזי לא תהיה כנראה שום תקנה ממשית עד אשר יגיע היום שתוחלף בכבוד. זאת מפני שהיא פשוט שייכת לאסכולת השיפוט הישנה - המסואבת וקשיחה, וכל דמות פרגמאטית כגון השופט אליקים רובינשטיין עדיפה על פניה!.


(2) פיצול משרת השעטנז המשולש של היועץ המשפטי לממשלה: דווקא כעת נחוץ פירוק חכם ויסודי יותר ממה שהציעו שרי המשפטים פרידמן ונאמן. דהיינו שבנוסף להפרדת תפקיד התובע הכללי Attorney General שהוא הסמכות הביצועית להגשת כתבי אישום, הרי יש להפריד גם בין תחום הייעוץ לבין תחום החקיקה במשרד המשפטים. כרגע שניהם דבוקים יחדיו כמקשה אחת במחלקת הייעוץ וחקיקה של משרד המשפטים - כשהיא כפופה ישירות ובלעדית ליועץ המשפטי!.

דהיינו יש להפריד חד וחלק בין מלאכת ניסוח החוקים שהיא מעין סמכות מחוקקת שנקראת "תחום חקיקה" מחד, לבין מלאכת הפרשנות לספר החוקים עבור הממשלה וזרועותיה שהיא מעין סמכות שיפוטית שנקראת "תחום ייעוץ" - והיא זו שהופכת את היועץ המשפטי למעשה לבית משפט לחוקה עם דיין יחיד - דבר שאין לו אח ורע בעולם כולו.

(3) שלילת התערבותו הכוחנית וגסה של פרקליט המדינה בהכרעות של הדרג הפוליטי: לכאורה כל פקיד בכיר אמור להביע את דעתו המקצועית או האחרת בנחרצות כלפי הדרג הפוליטי ואף בציבור, והוא גם מצווה לעשות כן בכל נושא שקשור לתחום עיסוקו. לדוגמא, נגיד הבנק המרכזי חייב להביע את דעתו הנחרצת בנושאי כלכלה, וכך גם הרמטכ"ל מצווה כנ"ל בנושאי ביטחון. אך דינם של פרקליטי המדינה והפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה שונה בתכלית השוני ובאופן מהותי, מפני שהם מחזיקים בידם במקרה את האקדח הבנאלי של כתבי אישום - שעלול להיות מופנה ביום מן הימים, בצדק או שלא בצדק, כלפי כל אדם בדרג הפוליטי - בממשלה ובכנסת, ואף כלפי כל אזרח בשכבה רחבה עד מאוד של אנשי ציבור ופעילים חברתיים ופוליטיים.

ובכן ברור כשמש לעיני כל ישראל, כי מופעל היום טרור פוליטי סמוי מצד היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות, כלפי כל הדרג הפוליטי לרבות אנשי ציבור ופעילים, שמא יבולע להם אם אינן מיישרים קו בעמדותיהם הפוליטיות עם עמדותיו של היועץ ו/או פרקליט המדינה!.

יש לגנות ולשלול בתוקף את המסע הכוחני, הבלתי מרוסן ובלתי אחראי, שערכו בזמנו פרקליט המדינה מר לדור יחד עם היועץ הקודם מר מני מזוז, כאשר שניהם פעלו ללא לאות ובשצף קצף מול הדרג הפוליטי הנבחר משנת 2009 בשאלת פיצול משרתו של היועץ המשפטי לממשלה, וזאת ללא שום מעצורים או קצת חמלה על מר גורלה של הדמוקרטיה הישראלית הצעירה ושבירה. דמוקרטיה אשר מתגוננת עתה בשארית כוחותיה מפני הפיכת חצר מתגלגלת של הכת השיפוטית הכוחנית.

(4) הקמת הגוף המפקח על פעילות הפרקליטות:- ככל הידוע שוקד שר המשפטים יעקב נאמן יצ"ו על הקמת גוף חדש שיפקח על פעילותיה של פרקליטות המדינה - אך אין לי פרטים!. ברם יש לציין ולשים לב, שיש כעת עדיין בפרקליטות הוראה גורפת שבתוקף עוד מזמן עדנה ארבל, שלא להגיש כתבי אישום נגד המתלוננות שקר על אלימות, ונגד העדויות שקר על הטרדה מינית - וכל זאת כביכול כדי שלא תחשושנה נשים להתלונן. אך אם יוקם בס"ד אותו הגוף המפקח על הפרקליטות, הרי ההוראה לעיל תהיה כפופה לאישור הגוף המפקח החדש - וכך ראוי ונחוץ למורת רוחן של אותן נשים מעידות השקר, בהנחה שישנן כאלה.

(5) השלמת חוק האחריות ההורית למשמורת ומזונות ילדים, שחסר עדיין בספר החוקים של מדינת ישראל:- ועדת הפרופ' שניט שהוקמה על-ידי משרד המשפטים במרס 2005, המליצה חד-משמעית לפני כשלוש שנים על חקיקת חוק האחריות ההורית למשמורת ומזונות ילדים, אשר יש בכוחו לפתור לחלוטין את כל בעיות המשמורת והמזונות, ואף את בעיות התלונות שווא ועדויות השקר - אך זאת באופן בלתי ישיר!.

היעדרו של החוק הנ"ל זה 62 שנים מספר החוקים של מדינת ישראל, גורם לעוול רבתי לכחצי מיליון ילדים שמנותקים במידה זו או אחרת מ-200,000 אבותם - ולכן נגרם להם נזק התפתחותי בל ישוער, ומאידך מתאבדים כל שנה כ-300 עד 350 אבות העשוקים ונגזלים על-ידי תעשיית הגירושין, בגלל הניתוק מילדיהם שנותרו חטופים בידי תעשיה ארורה זו!. מאחר שהרב יובל שרלו יצ"ו שמקובל בחוגים נרחבים אכן תומך בחוק זה ברמה העקרונית, לאמור שטובת הילד דורשת אחת מהשיטות של משמורת משותפת - ובלבד שהדבר ישים ואפשרי כגון שאין ילד חריג במשפחה, הרי נוצר קונצנזוס נדיר של אנשי דת ואקדמיה בו-זמנית בעד חוק זה - ראה בקומונת תפוז מס' 19624 את הנוסח המלא לחוק.

גם משרד האוצר מוכן ומזומן לתמוך בחוק החדש אשר צפוי לחסוך לאוצר כשישים מיליוני שקלים לשנה, שהם עלות השכר למעביד עבור שלושים תקנים של שופטי משפחה, וכן ארבע מאות עובדים סוציאליים, שניתן לניידם אל בתי משפט השלום ו/או לטיפול בילדים שהם באמת בסיכון - לא סתם שהוריהם נפרדו. כל זאת מפני שהחוק החדש מאפשר גישור בדרכי שלום אף ללא מגשר, וזאת על סמך מחסנית פתרונות כשרים ובדוקים של משמורת משותפת שמפורטת בחוק החדש. אגב יש להדגיש כי אין שום שינוי בסדרי דין בחוק המוצע, כלומר שהפקיד/ת סעד ממליצ/ה כמקודם, ואילו השופט/ת מחליטים כהבנתם ולא חייבים לקבל את המלצותיה! ובכלל הרי החוק הנ"ל צפוי לצמצם לשליש או לרביע את נפח השוק ברוטו של תעשיית הגירושין שמגלגלת כמיליארד ש"ח לשנה, ובכך להוריד עול כלכלי מעיק מעל כלל הציבור והמשק.