ציר הרשע עובר בוושינגטון

הפלת השאה הפרסי על-ידי נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר, במטרה לשפר שם את "זכויות האדם", נחשבת למעשה חסר אחריות, סמל קיצוני לאווילות מדינית של נשיא שמאלן רדיקלי שעד עצם היום הזה אינו באמת קולט מה עולל. עליית השלטון החשוך במקום השלטון הקודם שהיה פרו-מערבי, הוציאה את השד האיסלאמי מהבקבוק, חוללה מלחמות שעלו בחייהם של יותר ממיליון איש והפכה את אירן לממלכת טרור. אירן חותרת תחת מדינות מוסלמיות מתונות, סוריה, עזה ולבנון הפכו לגרורותיה, ועירק בדרך. היא חוברת לקוריאה הצפונית ולוונצואלה והמרוץ שלה לפצצה גרעינית מאיים על המזרח התיכון ועל כל האנושות. 32 השנים שחלפו אינן מצליחות להשכיח את המהלך ההרסני הזה כי הנזק ממנו רק הולך וגובר.

אך בעוד שלזכותו של קרטר עומדת טענת תום הלב, כי לא יכול היה לנחש מראש תוצאה כה קיצונית, לאובמה, המעולל למשטר הידידותי במצרים דבר דומה, אין שום תירוץ. לאחר אירן, ה"דמוקרטיה" בעירק והבחירות בעזה שהעלו את החמאס, אמור כל טירון פוליטי לדעת מה עולה בגורלו ומה מחירו של הניסיון המלאכותי להדביק משטר דמוקרטי לעמים שאינם בנויים לכך.

בוש סימן את "ציר הרשע" שמוקדיו היו עירק, אירן וקוריאה הצפונית. עירק טופלה על ידו, ולמרות אינספור טעויות הצליח לבסוף הצבא האמריקני להשתלט על הטרור ולהשליט בה שקט יחסי. אך השקט הסתיים עם הופעתו של אובמה ובייחוד עם נסיגתו החפוזה שמוסרת את עירק לאירנים במתנה, ובכך הופכת את תבוסתו של סדאם חוסיין לניצחון אירני. לאחר שסיים בעירק, באה הבגידה חסרת הפשר בבעל בריתה הוותיק של ארה"ב, חוסני מובארק, אחד הבלמים החזקים והבודדים שעמדו כנגד האיסלאם הקיצוני.

היגיון למהלכים?

הרי ברור היה מראש שכל מנהיג מצרי ייתקל באותן בעיות בלתי פתירות של כלכלה אבודה שאינה מסוגלת להאכיל אוכלוסיה ענקית, שחלקה משכיל דיו לערוך את ההשוואות עם כל העולם - ומתוסכל בהתאם. לכן מי שיחליף את מובארק, לא יוכל לספק שום פתרון קסם וחייב יהיה להחליט האם להיות דמוקרטי ולהיבעט במהרה על-ידי ההמון המורעב או להפוך לתואם מובארק. בסוף יתבסס שם משטר שיהיה חסר מעצורים דיו כדי להשתמש בשיטות המוכרות שבלעדיהן אין שלטון במצרים. אז מה הרוויחו כל צדיקי המערב? החלפת עריץ א' בעריץ ב', תהליך שכבר הביא לשפך דם, למכה היסטורית לאמינות ארה"ב, הטלת סימן שאלה על עתיד כל מדינה מוסלמית מתונה והסיכון הממשי לעליית "האחים המוסלמים"?

בעירק התברר כי נורי אל מלכי, ראש הממשלה השיעי הנתמך בידי האמריקנים, מיישר קו עם האירנים. מוחמד ברדעי, המצטייר כמועמד שלהם במצרים, הוא האיש שכשהיה ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה גרעינית הקפיד תמיד לתת לאירן הנחות תמוהות. האם שוב מעסיקים האמריקנים סוכן כפול, הפעם של "האחים המוסלמים"?

בגיזרה הישראלית דוחק אובמה את ישראל ל'גבולות אושוויץ', אך בניגוד לממשלים קודמים שאומנם תמכו במגמה הזו (בסיועה האווילי של ישראל), דוחק הנשיא הנוכחי אותנו לשם בתוקפנות חסרת תקדים.

מה ההיגיון של כל המהלכים הללו? ההסבר שסיפק מכר שלי, ישראלי השוהה בארה"ב ומקורב לחוגי השלטון הדמוקרטי, הוא שמדובר באובססיית ה"שינוי" בכל מחיר, שאליו אובמה מחויב. אלא שישנם פגמים בתיאוריה הזו. באירן הוא לא גיבה "שינוי" כשהתחולל שם לפני כשנה וחצי ניסיון הפיכה אמיתי לטובת זכויות האדם והדמוקרטיה, ובסוריה הוא אינו פועל ל"שינוי" אלא להפך. לא מזמן הוא חיזק את הדיקטטור הסורי כשחידש במחטף את היחסים עם סוריה, תוך ניצול תקופת המעבר שבין התפזרות הקונגרס היוצא לכניסתו של החדש שנבחר.

הטעויות הרבות שעשה בוש לא עירערו את אמינות מלחמתו בטרור המוסלמי ובמדינות המגבות אותו. אובמה מציג אופרה שונה לחלוטין. מי שמערער שלטון של מדינות מוסלמיות מתונות ופרו-אמריקניות, ומקפיד לוותר על "שינוי" במדינות הקיצוניות המאיימות על שלום סביבתן והעולם, מי שמחריב את אמינותה של ארה"ב, מי שמתחבר אל טיפוס מפוקפק כמו הוגו צ'אווס, מי שתומכיו הם פעילי שמאל אנרכיסטי ומי שפועל לפגוע בישראל, הצטרף למעשה ל'ציר הרשע'. העדות הטובה ביותר לכך יותר היא צהלת ההנהגה האירנית לנוכח המהומה במצרים.