צבע ירוק

בקהיר גמרו את המהפכה וחזרו לשגרה. הייתה מהפכה "עלא-כֵּיפָק" שממש השיגה את כל מטרותיה. הנשיא הרודן הודח ונרדף, המפגינים חזרו הביתה עייפים אך מרוצים ובעיקר צרודים, כמו שחוזרים מטיול שנתי. מנגנוני השלטון הדמוקרטים החלו לפעול מיד, הון עתק ירד מן השמים והביא לארץ הנילוס יָם של אושר ועושר. בתוך שלושה חודשים שונו פניה של מצרים לבלי הכר. שר ההיסטוריה עוד יפרט כיצד ממלכה אדירה נכנסה לְחמאם לוהט ומבעבע ויצאה ממנו זכה וטהורה בתחילת העשור השני של האלף השלישי.

מאחר שלא נותר דבר לעסוק בו במצרים הדמוקרטית והחופשית, נִפנו פרנסיה, הלא הם כנופיית הליגה הערבית ובראשם מזכ"ל הליגה הערבית חכם-עָמְרוּ מוּסָא וישבו לטכס עצה מה בכל זאת ניתן להעלות על סדר היום הריק מתוכן. לאחר דין ודברים יצאה החלטה לתבוע ממועצת הביטחון באו"ם לאסור טיסות של מטוסי האויב הציוני מעל לרצועת-עזה השקטה והפסטוראלית. "דין עזה כדין לוב" אמרו.

במקביל נמצא גם תנא מסייע בממלכת קושטא-איסטנבול ומשרד החוץ באנקרה הצהיר: "אנחנו מגנים בחריפות את הפעולות המוגזמות וחסרות הפרופורציה של ישראל על רצועת עזה שהביאו להרג ולפציעת אזרחים בעזה".

בכך מצטרפים מצרים וטורקיה לתבוסתני ישראל ולאירגוני "חֶרְפּוֹת האדם" במדינתנו, שלהם זכות ראשונים בכל מה שנוגע להשמצת ישראל הכובשת, הפשיסטית, הקולניאליסטית והפושעת במלחמותיה. מה יש למטוסי חיל האוויר הישראלי לחפש בשמי עזה? מדוע היהודים הגזעניים האלה מתעקשים לתקוע מקלות בגלגלי עגלות החמאס הסופֵּר-אנושי והג'יהאד האיסלאמי הרחום והחָנוּן. ההפצצות הישראליות חייבות להיפסק ומיד! זה מפריע להפצצות הבְּרוּכוֹת מן הרצועה על בתי באר-שבע הכבושה ובחוצות אשקלון הפלשתינית.

לפי דעתי הם דורשים את המינימום ההכרחי, משום שהם יכלו לדרוש בד-בבד עם הסגר האוירי גם את הסרתם של מערכות כיפת ברזל הישראליות. אלו מפריעות ממש לנחיתות הקסאמים, הגראדים והפצמרי"ם בשטחי פלשתין הכבושה. בכלל, ההיגיון הצרוף אומר - כפי שאסור לישראל לתקוף ברצועת-עזה, אסור לה גם להתגונן מפניה.

מה החוצפה המתנשאת הזאת ליירט טילים שעליהם עמלו יומם וליל טובי המומחים והמבריחים וקבלני המנהרות? הדבר בלתי נסבל! גם האזעקות המקוללות של "צבע אדום" אינן אלא התרסה ישראלית מלאת שַׁחַץ! צריך לפרק את המערכות הללו ועימן להרוס ולהחריב את כל המרחבים המוגנים בישראל. ישראל פוגעת בכך פגיעה בלתי אנושית ובלי רמז של מידתיוּת ביעילות המאבק הערבי.