לא בטוח שרבים מרגישים את זה, אבל הפצע נשאר פתוח עד עכשיו. יום השואה רק מזכיר לנו בצורה מרוכזת את הזוועות שעברו על עמנו לפני כשבעים שנה, כשהקורבן העיקרי במלחמת העולם הגדולה בהיסטוריית האנושות היה העם היהודי. רבים השתתפו במלחמה, נפלו בשדה הקרב וגם בעורף – מלחמה היא מלחמה. אבל רק עם אחד בעולם מצא את עצמו מיועד להשמדה טוטאלית (סופית, כללית) והוא העם היהודי. בזמן אמת מעטים מאוד האמינו בעובדה, אפילו העברה למחנות ההשמדה הייתה מבוימת כמעבר למקומות מגורים חדשים. בודדים מאוד, כמו ז'בוטינסקי, קראו לבריחה המונית מאירופה, הזהירו שאסון הולך ומתקרב. לא האמינו להם. רוב רובם של יהודי אירופה נשארו במקומם ורובם הושמדו. כל זה ידוע. לא הייתי חוזר על העובדות, לו בתקופתנו אנו לא היו הולכים ומתרבים סימנים על אפשרות ממשית של הופעת היטלר חדש בימינו.
באגדת הפסח קראנו לפני שבועות מעטים: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו...", והמצב העכשווי בעולם מראה על התגברות שנאה לעם היהודי ומדינתו, שמקבלת לפעמים סימנים ברורים של שנאה פנאטית, חייתית ממש, שלא זקוקה לסיבה כלשהי – ההפך - מחפשים את הסיבה כדי להוכיח זיק של רציונליות בה.
ה"מועמדים" להיות הצוררים הבאים בואו ננסה קודם כל להבין – בגדול – כי הפרטים יכולים רק להסיט את תשומת הלב לכיוונים לא חשובים. השאלה היא האם היה אפשר לשנות מהלך השתלטות הנאצים בגרמניה והפיכתם לכוח המנסה לכבוש את העולם כולו ולהשמיד את היהודים? והתשובה היא חד-משמעית – כן. היטלר ותנועתו בשלבים הראשונים התקבלו כקבוצת בריונים שאין סיכוי להשתלטותם על מדינה כמו גרמניה, שהייתה באותם זמנים המדינה הכי דמוקרטית באירופה. העולם היהודי אז היה חזק וגדול בהרבה מהיום. אבל אף אחד לא הרגיש בסכנה המתקרבת וכשהבינו מה היא – היה כבר מאוחר.
עכשיו על סמך ניסיון העבר עלינו להתייחס ברצינות החמורה ביותר לכל "מועמד/ים" לתפקיד – והם גלויים לעינינו במקומות שונים, ופתאום יכולים להופיע כולם ביחד או כל אחד לחוד כצוררי יהודים חדשים המסכנים את העם היהודי בדיוק כמו שהיה לפני כשבעים שנה.
בואו ננסה לעבור על ה"מועמדים". קודם כל
אחמדינג'אד השולט במדינה החזקה באזורינו, עם זרועות הנושקות לגבולנו הצפוני והדרומי, שמתחזקת באופן רצוף כבר הרבה שנים ואף אחד אפילו לא מנסה לעצור אותה. כל הקשקושים של מדינות המערב הם רק למראית עין ונועדו להצדיק את חוסר המעש. אחריו ניתן להזכיר את "ידידנו"
ארדואן, ששולט היום כראש המפלגה האיסלאמית במדינה שיכולה להתחרות בכוחה הצבאי עם אירן (רק צבאה מודרני ומאומן הרבה יותר טוב מהצבא הפרסי), הוא בעל-רקע פרו-נאצי ואנטישמי, דומה מאוד לשכנו המזרחי.
באותה קבוצה היום נמצא ראש המדינה האדירה ביותר בתבל שנחשבה במשך שנים רבות כידידה הטובה ביותר שלנו - אובמה. גם עכשיו ארה"ב היא לא אויבת של ישראל ורוב העם שם ידידותי מאוד כלפינו. אבל הממשל הנוכחי שם מיומו הראשון הכניס רוח אנטי-ישראלית לכל פעולותיו. כל שונאי ישראל מצאו בית-חם והבנה אצלם. נוכחות יהודית בסביבתו רק העצימה את הגל האנטישמי. הוא התיר לכל הרוצה בכך לפעול נגדנו, ויהודי החצר עזרו לו להפיץ את הרוח האנטי-ישראלית בכל העולם ונתנו לה לגיטימיות. באירועים אחרונים באזורנו אובמה התגלה כעושה דברן הנאמן של התנועות האיסלאמיות הקיצוניות ביותר, כמו האחים המוסלמים או החמאס.
הנהגה חסרת-אונים מול הרוע ועוד משהו חשוב - גם עכשיו צורר יהודים ייראה אחרת מהיטלר ומדינתו (היסטוריה אף פעם לא חוזרת על אותו התסריט), אבל כוונותיו תהיינה דומות. בואו לא נהיה מופתעים אם הוא יהיה ממוצא יהודי, הרי גם כאן הראשון שהזכרנו בין המועמדים הוא יהודי מומר. נזכור את האינקוויזיציה שהשתוללה לפני כחמש מאות שנה, אז התליינים האכזריים ביותר, כולל טורקומאדה, היו יהודים מומרים.
היבט נוסף - אם אפילו נדע מי הם המועמדים הוודאיים ביותר, נשאלת השאלה: מה נעשה? כאן כבר הכל תלוי בנו. במצב של היום סביר להניח שלא נעשה כלום – אין לנו הנהגה הראויה להתמודדות עם הרוע הטוטלי, כזו שמסוגלת להוביל את עם ישראל דרך המשברים הצפויים לו ולנצח. שום תוצאה אחרת לא תעזור.
אז מה לעשות? רק שאלוהים יעזור לנו! אני מאמין שבמצב סכנה ממשית יימצא המנהיג.
