שק חבטות חרדי

אני לא חרדי. אני דתי-לאומי. יש תהום עמוקה מאוד ביני לבין החרדים: ביחס למדינה ולציונות, בשאלת השירות בצה"ל, בתחומי העיסוק, באזורי המגורים, בהופעה החיצונית. יש לי הרבה מאוד ביקורת על התנהגותם של החרדים, בעיקר בנוגע ליחסם כלפי המדינה.

אחרי שאמרתי את כל זה, אני יכול גם לומר שמאוד לא נוח לי עם הפיכתם האוטומטית של החרדים לשק חבטות - של הציבור החילוני בכלל ושל התקשורת בפרט, תוך התעלמות מעובדות במקרה הטוב וזדון מכוון במקרה הרע. ביממה האחרונה ראינו לכך שתי דוגמאות: האחת במישור הארצי, והאחרת - כאן, באתר זה.

שאלה של זמני תפילה

במישור הארצי הכוונה כמובן לסוגיית שעון הקיץ. לפעמים נדמה לי, שאם היה הציבור הדתי/החרדי אומר שהוא כן רוצה שעון קיץ - היו מבטלים אותו לגמרי. לפעמים גם נראה, כאילו אין שאלה קיומית חשובה יותר (פרט אולי לשאלה האם החופש הגדול יקוצר בשבוע). תראו כמה מילים שופכים על זה, כמה דקות שידור מוקדשות לזה, כמה טוקבקים יש על זה.

העובדות ידועות: אלי ישי, חרדי רחמנא ליצלן, החליט ששעון הקיץ יופעל מסוף מרס ועד תחילת אוקטובר - בסך-הכל שבעה חודשים בשנה. ההחלטה התקבלה על סמך המלצות פה אחד של ועדה מקצועית, אך זה כבר לא מעניין איש. העיקר שאפשר לומר ששוב החרדים כפו את רצונם על שאר המדינה.

אז הנה כמה עובדות. על שולחן הכנסת מונחת הצעת חוק של רונית תירוש מקדימה, שכידוע ממש איננה חרדית. תירוש מציעה, כי שעון הקיף יסתיים ב-15 באוקטובר - כלומר: שבועיים בלבד יותר מהחלטתו של ישי. ושימו לב לנימוק שלה: לאפשר להתפלל בבוקר בשעה סבירה. כן, זהו הנימוק.

כאן צריך להבין כמה דברים לפני שמתנפלים ומתלהמים. הזמן בו ניתן להתפלל את תפילת שמונה-עשרה של שחרית הוא מה שקרוי בהלכה "הנץ החמה". ב-1 באוקטובר זמן זה (בתל אביב; ביתר חלקי הארץ יש הבדלים של דקות ספורות, אם בכלל) הוא 5:40. בתוספת שעון הקיץ, זה אומר 6:40. ברוב בתי הכנסת מתחילים את התפילה בין 6:00 ל-7:00 בבוקר, ונדרשות בערך 15 דקות להגיע לשמונה-עשרה. זה אומר, שאם ניקח את 6:30 כשעת התחלה ממוצעת, אפשר למשוך את שעון הקיץ לכל היותר עד 15 באוקטובר - וזה מה שהציעה תירוש. אם רוצים להביא בחשבון שיש מקומות בהם מתפללים מהר יותר, זה מביא אותנו שוב ל-6:40 - דהיינו: 1 באוקטובר.

זמן התפילה הוא קריטי לכל אדם שומר מצוות, בין אם הוא איש נטורי קרתא ובין אם הוא נמנה על תלמידי מרכז הרב. אי-אפשר, פשוט אי-אפשר, להתפלל קודם לכן. להתפלל מאוחר יותר - פירושו של דבר להתחיל את יום העבודה או הלימודים מאוחר יותר, להפסיד הכנסות, להיתקע בפקקים, לחכות יותר בתורים ועוד ועוד. (ונעזוב את הטענה המרושעת שקראתי באחד הטוקבקים, כאילו החרדים ממילא לא עובדים; ראשית, רובם כן עובדים, ושנית - אני לא חרדי ואני כן מתפלל ואני גם עובד).

מדובר לפחות ב-20% מכלל תושביה היהודים של ישראל, דהיינו: למעלה ממיליון בני אדם. זהו מיעוט, אך מיעוט לא מבוטל. חוץ מזה, אם כל דבר יוכרע על-פי רוב ומיעוט - אפשר יהיה גם לשלול את זכויות הערבים או הנכים. דמוקרטיה היא איזון בין כל הקבוצות המרכיבות אותה, והיא דואגת במיוחד דווקא למיעוטים. לכן, החלטתו של ישי מהווה איזון נכון וראוי.

שאלה של שיקולים עסקיים

מכאן - למה שנכתב באתר זה. כוונתי למאמרו של עמיתי אריה אגוזי, ולפיו אל-על אינה טסה בשבת משום שהיא מפחדת מחרם חרדי. גם אמירה זו מבוססת על חוסר הבנה.

ברגע בו אל-על תטוס בשבת, כל המטבחים במטוסיה יהיו טריפה. ההלכה היא, שכלי שבישלו בו בשבת - הופך לטרף ואי-אפשר לאכול ממנו. ההלכה הזאת חלה כמובן רק על בישול בידי יהודים, ולא על גויים שאינם מחויבים בשמירת שבת; לכן אין בעיה לאכול אוכל כשר במטוסיהן של חברות תעופה זרות.

אם המטבחים באל-על יהיו טריפה, כל מי ששומר כשרות לא יוכל לטוס בה. וזה אומר לא רק חרדים ולא רק דתיים, אלא גם הרבה מאוד שומרי מסורת שהכשרות חשובה להם (תראו כמה מסעדות כשרות נפתחות בכל הארץ ותבינו איזו דרישה יש לאוכל כשר). לכן, אל-על לא תפסיד רק את הנתח החרדי, אלא חלק משמעותי מאוד מכלל נוסעיה.

כחברה פרטית, אל-על אינה כפופה להסכמים הקואליציוניים משנות ה-80 שהביאו להפסקת טיסותיה בשבתות ובחגים. בני משפחת בורוביץ, השולטים בחברה, מבינים טוב מאוד בתעופה - ועובדה שגם תחת בעלותם אל-על אינה טסה בשבת. נכון, ישנו הטריק הישן של סאן-דור - והוא בהחלט אינו מוצא חן בעיני. אך אם אל-על כולה תטוס בריש גלי בשבתות, המצב כמובן יהיה שונה לחלוטין.

אל-על הרוויחה יפה גם בשנים בהן לא טסה בשבתות, כשם שהפסידה גם בשנים בהן כן טסה בשבתות. לבוא ולומר שזה מה שיעשה את כל ההבדל - זוהי טענה שטחית שאינה מגובה בעובדות. אם כבר, הרבה יותר סביר להניח שמצבה של החברה יורע בצורה משמעותית אם תטוס בשבת. אז נא לא להאשים את החרדים בהפסדיה של אל-על, כשם שאינני זוכר שמישהו הריע להם על רווחיה.